מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

היכרותי עם עברו של סבי

סבא איציק ואני תינוקת בת חצי שנה
סבא איציק בעת גיוסו לצה"ל - שנת 1967
סיפור ילדותו של סבי יצחק

שמי יצחק כספי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

נולדתי בישראל בישוב שנקרא כפר חסידים. בגיל שנתיים עברנו לישוב נשר, שם העברתי את שנות ילדותי ונעוריי. היינו חבורת ילדים מגובשת והיינו משחקים המון משחקי חברה, יצאנו המון לטיולים רגליים בהרי הכרמל. בהתבגרנו היינו יוצאים לטיולי אופניים בעמק יזרעאל. בשלב מסויים הורי החליטו לעבור להתגורר בקיבוץ דגניה ב' אשר לחופי הכנרת. לאחר תקופה מסוימת חזרו לנשר והמשכתי כך עד לגיוס הצבאי שלי.

לאבי קראו זיגו ולאמי קלרה, לאחי הבכור שי ולאחי הקטן יוסי. סביבנו היו בני משפחה קרובים והיינו משפחה מגובשת מאד. כל אחד מאחיי ניהל חיי חברה בהתאם לקבוצת גילם, חיי חברה מאוד פעילים. אבי היה עובד כפיים, אמי הייתה עקרת בית עד אשר החליטו ורכשו בית קפה אותו ניהלו אמי ואנוכי.

הוריי עלו ארצה מרומניה בשנת 1947 כאשר הסיבה היא שאבי לא רצה להתגייס לצבא הרומני. הוא אז לקח את אמי והם ברחו מרומניה במסע רגלי דרך יגוסלביה לאיטליה. כשהגיעו לחופי ארץ ישראל, הבריטים תפסו אותם כעלייה בלתי לגאלית וגירשו אותם למחנה עבודה בקפריסין. אחי הבכור שי נולד בקפריסין וכחלוף שנה עלו ארצה מבחינה חוקית. הם נקלטו במחנה עלייה בעתלית ומשם עברו להתגורר בכפר חסידים, שם נולדתי. את השפה למדו כשפת רחוב, הם גרו בצריף קטן ורעוע.

התגייסתי לצה"ל ולאחר שחרורי משירות חובה הכרתי את סבתא אסתר. תוך עשרה חודשים התחתנו ואז התגבשה החלטה, החלטתי לחתום בשירות קבע בצה"ל. בשירות הקבע הייתי במגוון תפקידי קצונה בנושאים מאוד מעניינים ומאוד מסווגים. פרשתי מצה"ל בדרגת סא"ל. תפקידי האחרון היה מפקד בסיס. השתלבתי בתעסוקה במגזר הפרטי, במהלך השנים חיתנתי את שלושת ילדי והתברכתי בשמונה נכדים.

מאחר וסבתא אסתר הייתה יוצאת בית מסורתי נשמרה עד היום כשרות, סממנים והלכות מהיהדות כגון הדלקת נרות, קידוש בערב שבת, שמירת חגי ישראל וכל היוצא בכך. בימי שבת בבית סבא יעקב היה נהוג לאכול חמין, מסורת שאנו שומרים עליה עד היום. גרנו בשכונה חילונית, בערבי שבת וחג נוהג הייתי ללכת לבית הכנסת השכונתי ולהתפלל.

בנעורי, כפי שציינתי בתחילת הראיון, היינו חבורת בנים ובנות מאוד מגובשת והיינו משחקים המון משחקי חברה כגון: שבע תחנות, חמש אבנים, קלאס, משחקי כדור, פעילות התנדבותית בתנועות נוער ומסעות רגליים ברכס הרי הכרמל. למדתי בבית הספר "בית יהושע" בנשר אשר הווה בית ספר יסודי ותיכון. לא הייתה תלבושת אחידה אך הייתה משמעת נוקשה. היינו יוצאים להרבה טיולי שטח בסביבה הקרובה, היינו יוצאים למסיבות כיתתיות ולימי הולדת. מקצועות שאהבתי במיוחד היו גאוגרפיה, היסטוריה, מתמטיקה וספרות. בבית הספר לא היה חדר אוכל, היינו מביאים כריכים, ואני אהבתי מתוק ואוהב את זה עד עצם היום הזה. הייתי בתנועת נוער "הנוער העובד והלומד", חולצה כחולה ושרוך לבן. היו לנו המון פעילויות חברתיות והתנדבותית. היינו יוצאים גם לפעולות לילה וזו היית אחת החוויות חיוביות.

את אסתר הכרתי באירוע משפחתי (חתונה) כאשר התערבתי עם שכן על חפיסת סיגריות אם אני אצליח לרקוד את הריקוד הראשון עם אסתר. ההכרות הפכה לחברות ומחברות כעבור עשרה חודשים לזוג נשוי. חלפה שנה ונולדה בתי הבכורה גלית. חלפו שנתיים נוספות ונולדה בתי השנייה והיפה יפית. חלפו שנתיים נוספות ונולד בני שרון. התברכנו בשמונה נכדים: שישה בנים ושתי בנות אשר מסבים לנו אושר, נחת ושמחה ללא גבולות.

בתקופתינו כאשר היה נרקם קשר בין בני זוג, כל הסביבה ידע לכבד זאת. הקשרים בדרך כלל היו בין בני ובנות הכיתה ולעיתים רחוקות הקשרים היו עם בני ובנות זוג מחוץ לקהילה. לחזר אחרי בת משמעו שהיה צורך לבקש את רשות ההורים לצאת עם הבת.

לגבי יחסים בין הורים לבין ילדים, בכל משפחה התנהגו בטעם משפחתי שלהם, אך כלל אחד היה תמיד ברור: יש לשמור על כבוד ההורים, תמיד היה ניתן לדבר עם ההורים, בלימודים פחות. ההורים לא היו מעורבים בחיי החברה ונתנו לנו הזדמנות לחיי חברה פתוחה, יחד אם זאת הייתה בקרה נמוכה לשעות החזרה הביתה, עמידה בלוחות זמנים והכנת שיעורי הבית. התא המשפחתי הקרוב והמעגל השני (סבא, סבתא, דודים…) היה מגובש מאוד והיו הרבה אירועים משותפים, ארוחות שבת וחגי ישראל.

הזוית האישית

הנכדה תמר: נהניתי מאד לגלות על העבר של סבא, על ילדותו ועל הכרותו עם סבתי. בנוסף סיפר לי על שירותו הצבאי המרתק. כאשר סבי מספר את סיפוריו הוא עושה זאת מכל הלב ונותן דוגמאות ומשתף אותי בהכל.

מילון

תלושי מזון
בתקופת הצנע שהייתה במדינה חולקו שוברים לקנייה בסופר על ידי הממשלה לרכישת מוצרי מזון מוגבלים

ציטוטים

”אבי לא רצה להתגייס לצבא הרומני. הוא לקח את אמי והם ברחו מרומניה במסע רגלי דרך יגוסלביה לאיטליה. כשהגיעו לחופי ישראל, הבריטים תפסו אותם כעלייה בלתי לגאלית “