מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

היינו 10-11 אנשים באותו בית

שרה בכור והנכד יובל אלימלך
שרה והנשים לבית בקנרוט
ומה שמיוחד הוא, מעולם לא הרגשנו צפוף.

מוצא משפחתי
מקור שמי
שמי שרה, בתם של נחה בקנרוט  שנולדה בסלונים בפולין בשנת 1914  ושל צבי  הרמן  (אלימלך)  יליד  בדרוהוביץ' שבפולין. 
 
אחותי ואני נושאות שם של שתי אחיות שנהרגו בשואה, בפולין, במחוז גליציה, בעיר דרוהוביץ':
שמי הוא  על שם אמו של אבי, סבתי, שלא הכרתיה, כי היא נרצחה מיד עם תחילת מלחמת העולם השנייה בשואה, באכזריות יוצאת דופן.
שמה  של  אחותי טובה הוא  על שם אחותה של סבתי, (שבנה היה בן-דוד של אבא שלי , ושמו מנחם הלר ,שהיה יו"ר התאחדות לכדורגל בישראל).
  
בריחה במשאית  מפולין  לאוזבקיסטאן 
 נחה, אמא שלי ומשפחתה הצליחו לברוח במשאית, שפעלה על עץ, מסלונים דרך יערות, אל טשקנט שבאוזבקיסטאן, שם הייתה עם משפחתה במשך תקופת המלחמה.
מאוזבקיסטאן חזרה לפולין
עם סיום המלחמה הם חזרו לפולין לסלונים, אך בביתם כבר גרו אנשים אחרים. הם מצאו חדר להשכיר וכך הם גרו ביחד 6 אנשים: סבתא שלי יוספה וחמשת האחים והאחיות, כי אח אחד נישאר ברוסיה והתחתן. משם  אחרי זמן קצר עברו לוולבשיך, שם התכנסו הרבה פליטים יהודים מהשואה. לאט-לאט הם הסתגלו.
 בהתחלה הם גרו כולם ביחד.
שם  הכירה  נחה את בעלה לעתיד  הרמן. היא  ניהלה שם בית-ספר לילדים שהוחבאו בשואה בכנסיות ובבתים לא-יהודיים. 
 
עלייה ישראל 
נחה ואמה, יוספה, עלו לישראל. הן גרו במעברת "מחנה ישראל" ,ואחר-כך עברו ליהוד שהייתה קרובה למעברה.
 
קורות חיי
אני, שרה,  נולדתי בשנת 1953 בבית-החולים  "בילינסון" בפתח-תקווה.
גרנו ברחוב לוחמי הגטאות 28  ב"קרית ביאליסטוק"  ביהוד.
 
זיכרונות  מבית הוריי
גרנו בבית קטנטן, של שני חדרים. בכל כמה שנים היו מגיעות משפחות אחיותיה של אימי מפולין, והיינו גרים יחד לתקופה ארוכה. כלומר היינו 10-11 אנשים באותו בית, ומה שמיוחד הוא,  שמעולם לא הרגשנו צפוף. אני מאוד שמחתי שהם היו מגיעים וגרים אתנו, כי כך היו לי כל היום ילדות לבלות עמן. לבית היה שטח אדמה גדול, בו היו עצי פרי וגינה יפה. 
 לימודים 
 למדתי בבית-הספר היסודי ע"ש "דוד רמז" ובתיכון "עירוני א'" , ובכיתה י"א למדתי בכפר הנוער "אלוני יצחק". 
 
מנהגים  בביתנו
דברנו   בכל השפות הבאות : עברית, אידיש, פולנית, רוסית וגרמנית. שמענו  ושרנו שירים בפולנית, רוסית, אידיש ועברית, שירי כלייזמרים ושירי נשמה יהודיים.- חגגנו את כל החגים, נהגנו ללכת לבית הכנסת בכל חג ושבת. בית הכנסת היה מקום מפגש חברתי לילדים, שיחקנו שם הרבה. 
בשכונת ביאליסטוק מול ביתי היה בית-כנסת. בכל החגים ובסופ"ש נהגנו לשחק בחצר בית-הכנסת. עם תום התפילות אנשים היו מתכנסים לבתים לאכול.
 
 
 שליחים – יהודה עמיחי , מתוך: " פתוח סגור פתוח"
"וכול הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי
כדי להביא דברים שהשארתי אותם או שכחתי
או כמו רובינזון קרוזו מן האנייה השוקעת לאט
אל האי, כך אני מוציא מילדותי
דברים וזיכרונות להמשך חיי"  
מאכלים  בביתנו
אכלנו מאכלים יהודיים : גפילטעפיש, גולופצייע   ( כרוב ממולא), חמיצת סלק, קפושניאק   ( מרק כרוב), רגל קרושה, מרק עם קרעפלאך   (מרק כיסוני בשר) , טשולנט, מרק תפוחי-אדמה , ועוד ועוד ועוד…
 
 
איך פגשתי את בעלי
ביום השחרור שלי מהצבא, נסעתי בטרמפ לבסיס וקרתה תאונה, בה נפצעתי ואושפזתי. לצורך ההחלמה שלחו אותי לבית הבראה לחיילים בנהריה "בית קיי". שם הכרתי את הקצין מאיר בכור, שנפצע מכדור תועה בכתפו, באימון ב"גולני".
התחתנו שנתיים אחרי זה, באולם "בית החייל' בתל אביב, ב- 12 ספטמבר בשנת 1974.אני זוכרת מהחתונה אנשים נפלאים, מוזיקה, ואת בקשתי מהאורחים לא לגעת בפרחים , כי היה חשוב לי לתרום אותם לבית חולים, לפצועי צה"ל. מיד עם תום החתונה, נסענו לבית החולים "תל השומר", עברנו בכל המחלקות וחילקנו, כיבוד ופרחים לרוב לכולם. 
 
 
כיום –  כיום אני  גרה בתל-אביב ברחוב אמירים 8, סבתא לנכדיי: אלון, יובל (המנחה) וליאור.
 
 
סיפורו של חפץ:  יומן -זיכרונות  
קבלתי אותו במתנה משכנים, בשנת 1960 ליום הולדתי ה- 8.  הוא בכריכה מפלסטיק בצבע  תכלת, ומכיל מעל 20 עמודים.  
בכל סוף שנה או באירועים מיוחדים, ביקשתי מקרוביי לכתוב לי בספר הזיכרונות.
היום הוא נמצא אצל ליהי, בתי.
 
 
סיפורה  של שרה בקנרוט בכור תועד על ידי הנכד יובל אלימלך במסגרת תכנית הקשר הרב-דורי בבי"ס "אלחריזי" בתל-אביב, בשנת הלימודים  תשע"ה (2014-5), בהובלתה של הגב'  אתי מונוביץ. 
 
                        עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות

מילון

ספר זכרונות
(עפ"י ומתוך אתר נוסטלגיה אונליין) לכולם היה ספר זכרונות וכולם היו כותבים לכולם בספר שלהם "זכרונות". היה זה ספר בעל כריכה עבה, לעיתים היה בו חור עגול ובו תמונה, כאשר היית הופך את דף הכריכה הייתה רואה את כל התמונה שרק חלק ממנה ניבט אליך מחור הכריכה. הספר היה בעל דפים לבנים ריקים כשקיבלת אותו, וצפייתך הייתה שהוא ימלא בכמה שיותר ברכות וזכרונות היו כל מיני סגנונות לכתיבת זכרון. היו שני משפטים סטנדרטיים שחזרו עליהם . הראשון : "...על החלון ישבתי, לך זכרון כתבתי, פתאום נשבר העיפרון - וזהו סוף הזכרון...". והשני היה: - "...מה אכתוב לך לא אדע, שיר סיפור או אגדה, לכן אכתוב רק שתי מילים - יברכך האלוהים...". את הזכרונות היו מקשטים במדבקות קטנות, בפרסים או בציורים צבעוניים, והיו כאלה שלא הסתפקו בכל שטח הדף והיו מקפלים את קצהו ורושמים עליו משהו כמו: "סוד כמוס לפרה ולסוס", או "כל הפותח - כלב נובח", או - "כל המציץ במשולש / ראשו מלא קש", "סוד כמוס, קיפול מאחור / למה פתחת, איזה חמור"..., וכו'.

ציטוטים

”מיד עם תום החתונה, נסענו לבית החולים "תל השומר", וחילקנו כיבוד ופרחים בכל המחלקות. “