מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

היה לנו כיף גם בלי צעצועים…

עלמה וסבתא אורה למשפחת דגן
סבתא אורה וסבא רן דגן בחתונתם
משדות נהלל עד לרפואה אלטרנטיבית בשרשרת הדורות
על הוריי בנהלל
מושב נהלל
נולדתי בנהלל להוריי, רחל ואיסר גיבורי .
אימא רחל נולדה בשנת 1919 ברוסיה כבת בכורה להוריה חנה וצבי רבינוביץ'. היא עלתה לארץ עם הוריה בגיל ארבע, והמשפחה התיישבה בנהלל שבעמק יזרעאל, המושב השיתופי הראשון בארץ. משפחתה של סבתא רחל הייתה מראשוני המתיישבים בנהלל. יחד עם משפחות ציוניות נוספות הגיעו למקום שומם עם ביצות, והתחילו את חייהם בצריף קטן במרכז המושב.
בזמנו לא היו טלוויזיות ואת היום הנשים העבירו בבישול ובעבודות יד, כמו סריגה, תפירה, רקמה. אני זוכרת שלא קנו לנו סוודרים – תמיד סרגו ביד, ואת התחפושות לפורים תפרו לבד בבית- לא היו תחפושות מוכנות לקנייה.
אימא רחל אהבה מאד את הטבע, ידעה כל פרח וציפור בשמם. היא הייתה תולעת ספרים, קראה בישיבה, בשכיבה, כשבישלה, כשסרגה… היא שרה המון: על חלוצים, על ארץ ישראל, על הטבע שכל-כך אהבה. אני זוכרת שיר אחד שתמיד הצחיק אותי: "אתה הבטחת לי בבית-החרושת, אתה הבטחת לי באלוהים, אתה הבטחת לי שמחה ואושר, וזוג נעליים על עקבים גבוהים". עוד שיר: "שדות שבעמק טרלללללללללה" .
‎אבא איסר נולד בשנת 1921 בפולין, ליטא. עלה ארצה בגיל שלוש, למד בבית ספר דתי "ישורון", שרת בצבא הבריטי, והשתתף במלחמה נגד הגרמנים בטוברוק. עבד כמנהלם של כל הסניפים בארץ של עיתון "דבר", שכבר לא קיים היום.
בבית המשפחה דיברו עברית בלבד, אסור היה לדבר ברוסית או באידיש.
מה היו המאכלים בביתי?
לא היו ספרי בישול, מסעדות ואוכל גורמה. בכל בית אכלו את האוכל המסורתי מארצות המוצא. בביתי אכלנו אוכל פשוט, שחזר על עצמו.
למרות שהיינו משפחה חילונית חגגנו את כל החגים עם כל המאכלים הקשורים לחג: בחנוכה – סופגניות בלבד, בפסח – מצה-ברייט, ובראש השנה ויום כיפור – קרעפלאך שאהבתי מאד.
מה היו משחקיי? 
משחק "חמור ארוך"
בילדותי לא הייתה טלוויזיה ולא היו לנו צעצועים ומשחקים. שיחקנו במשחקים חברתיים בחוץ, ברחוב שלי בחולון. בשעות המנוחה, בין 2-4 בצהריים אסור היה להיות בחוץ ולעשות רעש. כולנו היינו בבית והקשבנו לרדיו לתוכנית "לאם ולילד". בדיוק בשעה ארבע כולנו התפרצנו החוצה לרחוב לשחק בקלאס, בחבל, בגוגואים, בעולם, משחקי כדור, בחמור ארוך, במחניים, בסימני דרך, ועוד ועוד. היה לנו כיף גם בלי צעצועים.
כיצד הכרתי את סבא?
בשנה האחרונה ללימודיי בסמינר הקיבוצים "אורנים" יצאנו לשבוע "הסתכלות" בכיתת לימוד בקיבוץ נחשון. שיכנו אותנו בחדר בצריף שבו גרו בנים, ששרתו באותה עת בצבא. סבא רן חלה וחזר מהצבא לחדרו בקיבוץ, החדר שבו גרנו … כך הכרנו. אחרי שנה התחתנו בחדר האוכל של הקיבוץ.
 במה אני עוסקת כיום?
עד לפני חמש שנים עבדתי בבית-ספר בבית החולים לילדים "שניידר". יצאתי לפנסיה ויש לי קליניקה טיפולית ברפואה אלטרנטיבית.
זיכרון מאירוע משמעותי שהתרחש במדינת ישראל – רצח רבין
זה היה ב -4 בנובמבר 1995. עמדתי בכיכר עם כל ההמונים. כל כך שמחנו, שרנו יחד עם כול הקהל את "שיר השלום", וכל-כך קיווינו, שסוף-סוף אולי הוא יגיע. החלטנו ללכת לכיוון החנייה לפני שההמון יתפזר, ופתאום שמענו ירייה. לא הבנו מה קורה, ואחרי כמה דקות צלצל הבן איל ששהה בניו יורק, ואמר לנו שראש-הממשלה, יצחק רבין נרצח. העולם נפל עלינו, הרגשנו שאבדה התקווה.
 סיפורה של אורה דגן תועד על ידי הנכדה עלמה דגן במסגרת תכנית הקשר הרב- דורי בבי"ס אלחריזי בתל אביב בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' שרה לאוטמן.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות

מילון

"דבר"
היה עיתונהּ היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996. העיתון נוסד בידי ברל כצנלסון ומשה בילינסון. נקרא "דבר - עיתון פועלי ארץ ישראל". עפ"י הצעתו של המשורר חיים נחמן ביאליק. כצנלסון ראה את העיתון כמכשיר בידי תנועת העבודה, לקידום חזונה הסוציאליסטי והלאומי. העיתון היה הנפוץ ביותר בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל ובמיוחד בקרב אנשי ההתיישבות העובדת.

מצה בריי/מצה בראן/ מצה ברייט
מצה בריי (מיידיש : "בלילת מצה") היא מאכל אשכנזי מטוגן הנאכל בעיקר בפסח. מורכב משברי מצה וביצים. לשמה של המצה בריי גרסאות רבות. בעברית היא נקראת לפעמים מצה מטוגנת או מצייה. בחלק מקהילות מזרח אירופה, כגון יהדות אוקראינה, נקראת געפרישטע מצה, כלומר "מצה לחה".

ציטוטים

”משפחתה של סבתא רחל הייתה מראשוני המתיישבים בנהלל“