מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הטבע החבר הכי טוב של סבתא טובי

ליה וסבתא טובי
סבתא טובי בצעירותה
הילדות של סבתי טובי

סבתא טובי עלתה לארץ בגיל שלושה חודשים ממרוקו מהעיר פס –  עיר גדולה ויפה. סבתי נולדה להורים שאהבו מאוד ודבקו ברוח העלייה לארץ ישראל.

סבא רבה שלי היה איש חרוץ  בילדותו למד ב"חדר", בנים הלומדים מקצוע אצל רבי במקביל ללימוד התורה בעיר קסבי ששייכת  לאלגיריה דאז. לאחר שהתייתם באירוע טרגי מהאימא שלו, סבתא רבא אליס, (גם סבתא שלי מעולם לא הכירה וגם אין תמונות….) התנדב בגיל שמונה עשרה והצטרף לצבא הצרפתי אשר נלחם בדרום מזרח אפריקה כדי לבלום את התקדמות הגרמנים לעבר צפון אפריקה.

בילדותה סבתי גדלה על סיפורי המלחמה ושירי המרשים הצרפתיים.

בגיל 42 עם שובו לחיי האזרחות הגיע למרוקו לעיר פס, שם התערה בין התושבים, הבין את הצורך בהכשרת מקצוע לנוער היות ולמד נגרות בילדותו ופתח סדנה לנגרות לצעירים והיה מוכשר מאוד עד סוף ימיו.

בפס הכיר את סבתא רבה שלי (סבתא רבה עליזה} שהייתה אלמנה עם 4 ילדים. גם היא הגיעה לפס בדרכה לישראל מהעיר גרמה. סבתא רבה עליזה הייתה אישה חזקה ונאורה. באותה תקופה  נשים עשו כמצוות הוריהם, הייתה בעלת תושייה עבדה וטיפלה במשפחתה. היא סירבה להינשא וגידלה את ילדיה לבד וגם את שני האחים הקטנים שלה דוד יצחק (מפתח תקווה היום) ודודי יעקוב ז"ל אשר עלו לישראל לפניה והצטרפו לקיבוץ רוחמה בדרום. משהכירה את סבא רבה הם נישאו והצטרפו לחבורה שרצתה לעלות לישראל, פעלו בחשאי תוך סבל משכניהם הערבים אשר התפרעו בכל מי שגילה רצון לעזוב את מרוקו.

דודתי דינה נולדה בפס לאהבה ופינוקים רבים היות וסבי ציפה להיות אבא. במקביל, התארגנות של קבוצות יהודים שרצו לעלות לארץ עוררה גל של פרעות וסדנת הנגרות של אבי בערה לא פעם מכך.

סבתי נולדה  והמשפחה עברה לקזבלנקה בדרך למרסיי בצרפת ומשם למחנה באיטליה ומשם עלו לארץ באוניה. איני זוכרת את שם האונייה.

בתמונות: תמונה של הפספורט ותעודת יציאה ממרוקו וחותמות המדינות בדרך לישראל

 

תקופת מושב רווחה

בהגיעם לארץ, רצו לעבוד את האדמה כמסורת היהודית –  "לעבוד את הארץ". הם התיישבו  במושב רווחה ליד אשקלון, ליד הדודים מקיבוץ רוחמה, אך לא הצליחו היה קשה ומלחמת סיני בפתח … עזבו את המושב ועברו לקריית טבעון ליד הדוד אברהם ז"ל אח של סבא רבה.

בתמונה: סבתא טובי בכיתה ב' עם המורה שולמית בנק שהטביעה בי אהבה לחקלאות ביקרתי בביתה מספר פעמים בגינה מדהימה.

בטבעון, לפני בית הספר לאחיות:

בפרוץ מלחמת ששת הימים התארגנו בסיוע לתושבים, חילקתי דואר בכול צהריים לאחר בית הספר, השתתפתי עם המבוגרים בתרומת מזון וכיבוד לחיילים שנסעו צפונה, כול ילד היה מכין ומביא כיבוד מהבית. הנושא הזה של עידוד ותמיכה בחיילים ליווה את סבתי עד היום שהייתה פעילה מאוד בטרמפיאדה בכפר סבא בכלל ובפרט בימי שישי – בטרמפיאדה של כפר סבא היה גיבוש ועזרה בצנעה לחיילים במצוקה כלכלית וכן לצהרונים בשכונות מצוקה להם היו מעבירים מאפים ועוגות. את הקמת הטרמפיאדות בארץ יזמה, הקימה ופיתחה אחות נהדרת בשם רות רייס זיכרונה לברכה אישה עצומה יפה ומיוחדת. תמכנו האחת בשנייה להפעלת הטרמפיאדה לטובת החיילים שנים רבות.

בתמונות: תעודות הוקרה על פועלי בטרמפיאדה:

החיים בטבעון – קריית טבעון הטביעה בי את הטבע: 

גדלתי במשפחה בת 3 ילדים יש לי אחות גדולה בשם דינה ואח קטן בשם חיים.

הגענו לטבע לטבעון לאחר שהורי נכשלו בהשתרשות בארץ במושב רווחה שבדרום הארץ ליד אשקלון.  המשפחה עברה לקריית טבעון ושם התגוררה והתבססה. גדלתי שם עם חברים טובים בטבע יפה ופורח. אהבתי את הטבע ואת הצמחים, בבית בקריית טבעון הייתה לנו גינה גדולה מאוד וקיבלתי חלק מהגינה לגידולים משלי, לניסויים ותרגולים.

בטבעון, בשכונה כפרית באווירה משפחתית, למדנו לטייל לבד להקים מחנות, קייטנות, חגיגות פורים ול"ג בעומר משותפים. בימי חג סוכות היו ערבי שירה, מלווים בסיפורים ודברי מתיקה וישנו בסוכה. ברחוב גולומב הכרתי את  חביבה שגרה מולי והפכנו לחברות טובות עד היום.

בתמונה: משחקים בחביות ליד ביתי בטבעון.

זיכרון ראשון גדול שיש לי:

בהיותי קטנה לילה אחד העירו אותנו ואמרו שאנחנו צריכים ללכת למקלט. שכנים באו לעזור לאמא שלי לצאת מהבית מפני שיש מלחמה וסכנה ,אבא שלי שירת אז במילואים בצבא.

בבית הספר היסודי "קריית עמל" היה לי מורה לחקלאות שלימד את הגינון  והבנתי כמה אני אוהבת חקלאות ורוצה ללמוד בבית ספר חקלאי, כך יזמתי ונרשמתי לתיכון בנהלל. האהבה לטבע הפנתה אותי ללימודיי החקלאות בבית הספר נהלל שהיה קרוב לבית חרף התנגדותם של הוריי את יציאתי לפנימייה. בנהלל נהניתי מחבורה נהדרת, אנחנו חברים עד היום.

בכיתה י"ב הייתי אקסטרנית וחשבתי על הרעיון של בית הספר לאחיות ונרשמתי ללימודים. פרצה מלחמת יום הכיפורים ונאלצתי לעשות הפסקה בלימודים ולהתגייס לצבא. את השירות הצבאי עברתי בתל השומר ושם פגשתי את עמי בעלי לעתיד. את לימודיי הסיעוד השלמתי בתל השומר ושם עבדתי כאחות.

היות ואהבת האדמה בערה בי חיפשתי בית עם גינה והגענו לכפר סבא לשכונת ותיקים בשנת 1988. כאן נולדה דודה הדר ודוד עידו. עברתי לעבוד בבית חולים מאיר בלית ברירה. סבא עמי גרפיקאי החליף עבודה ונאלצתי לעבוד קרוב לילדים כדי לטפל בהם יפה. כל בוקר אני פותחת בסיור בגינה, נושמת את האוויר הצח ומודה על הצעד שעשו הורי ואני אחריהם לגדל את ילדיהם בארץ בטבע.

בתמונה: תמונה של טבעון עם אחותי דינה וחברות בטיול בטבע:

בתמונה: החברים בשכונה היו מגובשים כמו משפחה ואכן אריה ורוחמה היו חברים מאז ונשואים באושר עד היום.

בבית בטבעון הייתה גינה גדולה שכללה עצי רימון, עץ שקד, עצי שזיף, הרבה גפנים שהקיפו את כל הגינה, עצי הדר –  קלמנטינה, תפוזים ולימון טיפחנו פרחים ועשבי מאכל נענע, שיבא אשר קיבלו את פניי האורחים בריחם המשכר.

החיים בנהלל: 

אין ספק שהיציאה לפנימייה עיצבה בי שינויים רבים. האהבה לטבע, העבודה בחקלאות עם חברים הייתה אושר גדול. בפנימייה פיתחנו: סבלנות, אהבה לעזור אחד לשני, חיים בעצמאות רבה בחדר בצמצום, לצאת לעבוד בחקלאות השכם בבוקר וללמוד אחה"צ, אחריות, עבודה עם תוצאה וקבלת ציון בהתאם לתפוקה. הכרתי חברים נהדרים שחלקם אתנו היום, לצערי חלקם נפלו במלחמת יום כיפור ומחלות אחרות. בנהלל עבדתי גם ברפת זאת הייתה קבוצת העילית של כל שכבה "הרפתנים היו הכי הכי", יצאו למחנות גדנ"ע ופעילויות בטבע.

בתמונות: אני וחברים בנהלל.

בית הספר לאחיות

בת הדוד של סבתי סיימה לימודים בבית הספר לאחיות ועבדה בנהריה ,הרעיון ללמוד סיעוד ניטע בי כבר אז. בחרתי ללמוד במרכז הארץ עם חברים שיצאו לתל אביב.

בתמונה: לפני היציאה לעיר הגדולה…

בשנת 1973 מעט לפניי מלחמת יום הכיפורים יצאתי לבית הספר לאחיות שם למדתי באהבה מקצוע נפלא שמלווה אותי עד היום על ידי מורות מעולות למקצוע אשר הטביעו בי חותם מקצועי "אין דבר כזה אי אפשר" הן בהחלמה למטופלים, לעודד לבריאות, להצלחה אישית והן בלימודים.

בתמונה: עם האחות המדריכה שלי (אשר בהמשך מונתה לאחות הראשית בישראל) שוש ריב"א, שקידמה את מקצוע הסיעוד לרמה אקדמית. פרשה לפני שנה.

הצבא בתל השומר סבתי הגיעה לתל השומר במסגרת הצבא. היות וזו הייתה תקופת חירום עם המון פצועים אשר מחלימים האווירה הייתה מאוד קשה, סבתי נכחה בהחזרת שבויים ופצועים הזקוקים להמשך טיפול נמרץ. סבתי עבדה קשה ונאלצה לשרת שנתיים ולא 18 חודש כנהוג בצה"ל. בתל השומר הכירה את סבא עמי שהיה טוב חתיך ונחמד ושרת בחיל האוויר.

בתמונה: בצבא, בחיל הרפואה..

בתמונה: עם סבא עמי החתיך בתקופת החברות בתל השומר, כשאפרו עוד היה באופנה…

 בתמונה: סבא עמי כתינוק עם סבא רבה אליעזר וסבתא רבה תמרה:

עברנו לגור בקריית אונו הסמוכה לתל השומר והקמנו את משפחתנו הנהדרת. גרנו בקומה 8 ללא גינה.

בתמונות: סבא וסבתא בחתונה

בתמנה: סבא רבה בחתונה

אמא של ליה, שירן , נולדה בתל השומר, שם עבדתי שם כ 15 שנה.

המעבר לכפר סבא הדר נולדה. היות וגרנו בקומה 8 קיננה בי ההרגשה והגעגוע לאדמה, הצורך בגינה הטריד והחלתי בחיפוש בית עם גינה ואדמה סביב. כך הגענו לכפר סבא למרות הקושי לממן וכעס משפחת סבא עמי התגברנו… הדוד עידו נולד והתחילו לבנות עוד נדבך לבית בשכונת ותיקים, כיום עידו סייף מצליח ומאמן סייף.

הבית נבנה בשלבים וכיום כל הילדים של סבתא טובי, הדודים של ליה, גרים סביבנו בכפר סבא, מקווה שכך יישאר.

בתמונה: סבא עמי וסבתא טובי עם הילדים: שירן, הדר ועידו.

נקודת הישראליות

בגולה, בניכר, ליהודים היה איסור לעבוד אדמה, היות וזאת זכות לעבוד אדמה אבא שלי (סבא רבה של ליה ) תמיד אמר שחייבים לעבוד אדמה ולהצמיח כמה שיותר תוצרת חקלאית. אבי ז"ל תמיד הזכיר את הקושי בעבודת החקלאות, כמה רצה להצליח ולמרות עזרתה הרבה של אימי ז"ל לא היו ידיים עובדות ונאלצו לוותר. בטבעון הגינה הייתה גדולה אבי טיפח אותה מאוד כפיצוי מזערי למושב רווחה אשר נטשו.

אני קיבלתי חלקה יפה לגידולים קטנים ולחיות בית וטיפחתי אותה. כפי הנראה אהבת האדמה עברה אלי. כך אני מסבירה את הכמיהה שלי לצאת לבית ספר חקלאי נהלל.

האהבה לארץ ולחקלאות עברה לדור הבא: גם אמא של ליה, הבת הבכורה שירן, חזרה לכפר סבא לבית עם גינה וגידולי אדמה ואבא של ליה, אריק, מגדל ומצמיח עצים, פרחים, ירק ועוד. נטע הדודה של ליה אדריכלית נוף ואוהבת פרחים מאוד, הדרי טרם אך רוצה לגור במושב, סבא עמי אוהב את הטבע והיום לא מוכן לזוז מכפר סבא מהגינה שלו…

ואני סבתא טובי:

בכל יציאה לגינה נהנית מריח הלימון, מערוגת התבלינים שסביב הבית, הדשא היפה, ועץ הדפנה, הקטלב, השסק ,האבוקדו וההדרים: פומלה, לימון, קלמנטינה, תפוז סיני , הדס, ועוד. לכן קראנו לבת שנולדה לנו בכפר סבא:  הדר.

משאלתו של סבא רבא מסעוד והעם היהודי לעבוד בארץ ישראל את האדמה התקיימה.

יצאתי לפנסיה לפני כשנה ועדיין מלמדת ועובדת בבית במרץ.

בתמונה: טקס הפרישה מהכללית.

שיחה עם ליה על המעניין אותה במה שעבר על סבתא:

שאלה: האם היית בתוך האדמה בזמן המלחמה? תשובה: במלחמת סיני הייתי מאוד קטנה ואני זוכרת שאיש עזר לאמא שלי לקחת אותנו למקלט והעבירו אותנו מעבר לגדר למקלט שכונתי. במלחמת ששת הימים הייתה רק שוחה שחפרנו בחצר ונכנסתי לשוחה מעט מאוד ובשכיבה כי לא הייתה עמוקה.

שאלה: איך הרגשת? תשובה: פחדנו אך נראה לי שלא כל כך הבנו את האמת כי היה רק רדיו ולא עדכון אמיתי.

שאלה: האם עזרת יותר בבית כי אבא שלך במלחמה היה בצבא? תשובה: במלחמת סיני הייתי תינוקת אולי בת שנתיים .הזיכרון עמום. במלחמת ששת הימים אבא לא שירת במילואים והיה בבית ועזר בהג"א בקריה בהתגוננות האזרחית .אני כמובן עזרתי במה שצריך.

בשיחה על המשפחה של סבא עמי

שאלה: איך ההורים שלו הגיעו לישראל?

תשובה: סבא רבה אלי הגיע בנוער ללא הורים לנהלל ומשם יצא ללמוד את מקצוע הדפוס שסבא עמי ממשיך אותו עד היום.

בתמונה: ליה נכדתי בזמן העבודה על הקשר הרב דורי בביתי בכפר סבא.  הגינה מבעד לחלון:

 

עוד שאלות לסבתא טובי שלי:

1-היה לך קל להסתדר במקום חדש?

תמיד ישנם קשיים אך מאימא שלי סבתא רבה עליזה שלך למדתי למצוא פתרונות. לפי משפט של סבא רבה:  |שאין אי אפשר ותמיד לחפש פתרונות| וכך עשיתי.

2- היה פעמים שהתייאשת כשהיה לך קשה?

ייאוש תמיד מפלח לנו לראש אך לא נתתי לו להשתלט עלי. התאמצתי עוד קצת ולרוב הצלחתי בכל המצבים הקשים. נלחמתי להגיע לבית עם גינה כמו בטבעון ובנושא זה היו המון קשיים. התאמצנו והצלחתי למרות שסבא ומשפחתו לא תמכו. היום הם נהנים מכך. התמודדויות נוספות שאת זוכרת: הניתוח של סבא עמי, המחלה של הדרי.

3 – היה לך חבר בתיכון ואם כן, איך הסתדרתם?

היה לי חבר בשם עמי בתמונה איתי על הסוס (למעלה), בחור יפה.  ביקר בשבתות כשהיה מותר. אך אהבתי ללמוד והמשכתי הלאה.

4- האם היית צריכה לבחור בין מישהו אחר לסבא?

כאשר התגייסתי הכרתי את סבא בתל השומר הייתי אז ללא חבר ומיד ידעתי שהוא האיש שלי לכל החיים.

5- אהבת את המשפחה של סבא?

בהתחלה היה קשה מאוד להתחבר לכולם הייתי מאוד צעירה ולבד בעיר חדשה והתגעגעתי לבית בקריית טבעון. אין להם אורח חיים מסורתי, אין טקס קבלת שבת וארוחות שבת. בימי שישי בערב הייתי עצובה. כאשר שירני אימא שלך נולדה הפכנו למשפחה והתחלתי לקיים ארוחות ערבי שישי במסורת מבית הורי. ערבי שישי מלווים בקידוש והמשפחה של סבא הגיעה בכל ערב שישי והלכו אחרי מנהגיי …. כפי שאת רואה עד היום. בזמנו הדוד דני חזר אף בתשובה….

לסיכום נכדתי ליה היקרה העיקר להיות יחד בשמחה ובבריאות טובה.

הזוית האישית

ליה: מאוד נהניתי לשמוע על סיפור החיים של סבתא טובי. למדתי המון על המשפחה ובמיוחד עליה. אני ממליצה מאוד לעשות את הפרויקט כי זאת חוויה לחיים. תודה לסבתא שסיפרה ובאה למפגשים אני מאוד מעריכה אותה על זה.

סבתא טובי: ליה נכדתי תודה שהזמנת אותי לפרויקט נפלא ומיוחד. הייתה לי הזדמנות היסטורית לכתוב על הורי היקרים שעברו תלאות להגיע לארץ בסבל שלא נלמד ובהערכה שאינה כתובה מספיק בדפי ההיסטוריה של העם היהודי. סגרתי מעגל עם חובתי אליהם. לסבא רבה שלך שהתאמץ, סבל, נפצע מספר פעמים ולא נח עד שהגיע ארצה והקים משפחה בלי שום עזרה. לסבתא רבה הנהדרת אימי החכמה שבשקט טיפחה אותנו לערכים אהבת הזולת ואהבת האדמה. לדודה דינה ודוד שאול גולדמן שעברה לגור לידינו בכפר סבא לאחר פטירת הורינו, אנו נעזרות בשעת הצורך וכייף יחד. למדתי ומלמדת אתכם לדבוק בעקרון הערכים והמוסר ולתוות דרך לעצמאות מחשבתית וכלכלית לשאיפות רבות עם רגליים על הקרקע. ולכל המשפחה המקסימה הענפה שלנו תודה שאתם כאלה נפלאים. אוהבת, אימא סבתא טובי

מילון

קריית טבעון
קִרְיַת טִבְעוֹן היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. הקריה נבנתה על שרשרת גבעות בגבול עמק יזרעאל ועמק זבולון, וממוקמת כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה ו-5 ק"מ מיקנעם עילית

ציטוטים

”"אין דבר כזה אי אפשר, תמיד למצוא מה אפשרי"“