מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הטבעת של בנג'ו

בנג'ו חוזר לבי הספר
בשירותי הצבאי

קוראים לי בנימין חג'ג' – בנגו'. נולדתי בלוב בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה. בגלל המלחמה ברחנו להרים לכפר שקוראים לו זויריה. אבל ההפגזות הגיעו גם לשם ואני נפצעתי במותן מרסיס. לקחו אותי לבית החולים וניתחו אותי וכשחזרנו לעיר הבירה טריפולי הכול היה הרוס והתברר ששני דודים שלי (סנדרו ובריגה) נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה ולא חזרו משם יותר.

לאחר זמן אבא דאג שנעזוב את לוב לאיטליה. היינו שנה באיטליה ובשנת 1948 עלינו לארץ ישראל באניה. הגענו לנמל תל- אביב. עצרנו קילומטר מהחוף, הגיעו סירות גדולות וירדנו עם הסירות לחוף. אנשים קיבלו אותנו, רשמו אותנו, העלו אותנו למשאיות ונסענו עד שהגענו לכפר שלם. שם נכנסנו לבית ערבי שהיה בבלגן גדול. מאחורי הבית היתה גינה עם עצי תות, תפוחים ותפוזים והיה גם לול קטן, עם כמה תרנגולות וגם שובך יונים.

אבא ואמא ניקו את הבית. לא היה חשמל ולא מים. אבא נסע ליפו והביא משם רהיטים ושמיכות ודברי מטבח. לאחר כמה ימים רשמו אותי לגן ילדים ושם למדנו עברית וכל מני משחקים כמו קלאס, דודס, שבע אבנים, סימני דרך, עיגול סכין, חמש אבנים, תופסת ומחבואים וגם בנינו עפיפונים וטייארות. לאחר שנה הלכתי לבית ספר הילל, שם הכרתי חברים חדשים. שחקנו במחנים, כדור רגל ועוד …..

בנגו בילדותו

אוכל לא היה בבית. לאחר זמן מה קיבלנו תלושי מזון, ואבא היה נוסע לקנות אוכל בתל אביב. פעם תפסו את אבא שודדים, גנבו את כספו, קשרו אותו לעץ ונתנו לו מכות. אבא הובהל לבית חולים ושכב שם מספר חודשים עד שהחלים. כשחזר הביתה היה מאד עצבני וכיוון שלא יכל לעבוד, אמא נאלצה לצאת לעבודה במשק בית. המצב היה מאד קשה, וכשמלאו לי 13 וחגגו לי בר מצווה, יצאתי לעבוד כדי לעזור למשפחה. לאחר מכן נשלחתי לקיבוץ גבעת חיים מאוחד ושם למדתי ועברו עלי נעורי עד שהתגייסתי לצבא.

בשנת 1961 השתחררתי מהצבא ועזבתי את קבוץ גבעת חיים מאוחד, הלכתי לעבוד באשקלון עם טרקטור גדול ונסעתי עם הטרקטור לתחנת דלק למלא סולר. עמדתי עם הטרקטור ליד משאבה ותדלקתי את הטרקטור, גמרתי לתדלק ושמתי את צינור התדלוק בחזרה במשאבה, שילמתי למתדלק,עליתי לטרקטור והתחלתי לנסוע. פתאום שמעתי צעקות. עצרתי וירדתי מהטרקטור. התברר שהצינור ניתק מהמשאבה. המתדלק אמר לי שאני צריך לשלם על הנזק. כיוון שלא היה לי כסף, נתתי לו את הטבעת שאבא שלי נתן לי במתנה לשחרורי מהצבא .

שכחתי קרוב לשלושים וחמש שנה מהסיפור ומהטבעת.

יום אחד חזרתי עם השותף שלי ציון מנשה לתחנת הדלק באשקלון ונכנסנו למשרד של התחנה, פגשנו שם בחור צעיר ואמרתי לו שלפני 35 שנה השארתי טבעת שיקרה לי ואז הוא נדהם ואמר לי שאבא שלו אמר לו שיש טבעת בכספת ששייכת למישהו ולהגיד לו שהביטוח כיסה את הכול ולתת לו את הטבעת. הוא נתן לי את הטבעת ואמר לי שאבא שלו נפטר. לקחתי את הטבעת, שמחתי מאוד אבל הטבעת לא נכנסה לאצבע. בדרך הביתה נכנסתי לצורף וביקשתי ממנו להרחיב את הטבעת ומאז הטבעת על האצבע שלי עד 120. אני אעביר את הטבעת לבן הבכור שלי רפאל.

הטבעת של בנג'ו

הטבעת של בנג'ו

מילון

נמל תל אביב
בגלל שביתה של הערבים שהשביתה את הנמל ביפו, דרכו נשלחו תפוזים ליצוא, הוחלט להקים נמל חלופי בתל אביב - על אף התנגדות השלטון הבריטי. הנמל פעל בין 1938 ל- 1965. בגלל שהחוף היה רדוד, אניות לא יכלו להגיע קרוב. הן עגנו בים והיו מביאים אנשים וסחורות מהן בסירות

ציטוטים

”יש אנשים טובים בארץ ישראל“