מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החתונה הכפולה לאחר השואה

תמונה מהבר מצווה של אלנתן חיים
אחרי השואה שהמשפחה נצלו והגיע לארה"ב
משתי משפחות גדולדות נותרו מעט ניצולים שעברו יחד את השואה, ולאחר המלחמה התחתנו 3 אחים ממשפחת סגל אם 3 אחים ממשפחת סאסס

סיפורם של שמאי ונחמה סגל

הדברים, אשר כאן, שמעתי מאבי ואמי שניצלו בנס מתוך הגיהינום ואש התופת של היטלר. הם סיפרו לי על הימים המרים והנוראים האלה ועל כל מה שעבר על יהודי סְקַלַט (העיירה של ההורים שלי) בתקופת שלטון האימים הגרמני. משתי משפחות גדולות שרדו רק מעטים. סְקַלַט נכבשה על ידי הצבא הגרמני בימים הראשונים של חודש יולי 1941. האוקראינים, תושבי סְקַלַט, קידמו בשמחה ובהתלהבות את כניסת הצבא הגרמני, וראו בכך הזדמנות לחשוף את שנאתם ומרירותם כלפי האוכלוסיה היהודית בעיירה. הם אשר יזמו את פוגרום הדמים בעיירה.

מן הבתים הם הוציאו כ-500 יהודים חפים מכל עוון ובין חומות המצודות העתיקות בעיירה, יחד עם הגרמנים, הרגו את כולם ללא רחמים. זעקות האימה והבכי המר של הקרבנות נשמעו למרחקים.

אחרי פוגרום הדמים, מספר נציגים יהודיים מקומיים פנו אל השלטונות הגרמניים בעיר ובהסכמתם הוקם היודנראט בסְקַלַט. אורגנה גם משטרה יהודית. הגזרה החדשה: הקמת הגיטאות בראשית אוקטובר 1942 ציוו השילטונות הגרמניים על הקמת הגטו בסְקַלַט ומיד החמיר מאוד מצבם של היהודים בעיירה. תחומי הגטו נקבעו בקרבת השוק ובית הכנסת הגדול.

בסְקַלַט ריכזו את היהודים החטופים בבית הכנסת הגדול, תפארת בתי הכנסת בעיר, ומכאן אחרי יום יומיים של שהייה בבית הכנסת ללא מים וללא מזון, תוך התעללות נוראה בהם על ידי השומרים הגרמנים, הובלו כולם ברגל וברכב אל תחנת הרכבת של העיירה. כאן הועמסו כולם בקרונות משא, בצפיפות מחרידה, ללא מים ומזון, אבות אימהות וילדים, משפחות שלמות. מכאן תצא הרכבת במשא יסורים ארוך וממושך אל מחנה בלז'ץ, בו הומתו בשנת 1942 יהודים מכל הערים והעיירות מסביב, וממקומות רחוקים גם יותר, 600,000 יהודים.

האקציה הפראית בסְקַלַט

במשפחה שלנו הגדולה רק נשארו כמה ניצלים, הם היחידים שניצלו מאקציה נוראה זו, אחרי שעלה בידיהם להימלט מהבונקר המשפחתי. כאשר נודע ליהודים בסְקַלַט על אקציות הדמים, המבוצעות בכל העיירות מסביב, החלו כולם לתור אחרי מקומות מחבוא, אם הנורא ביותר יתרחש והקלגסים הגרמניים יגיעו גם לסְקַלַט. כל אחד ביקש להציל את משפחתו ולהכין מקום מחבוא לשעת חרום.

אחרי שסבתות וסבות עברו לגור בגטו, דודי ידע שמתחת לדירת המגורים של הורי נמצא מרתף עזוב, שלא היה בשימוש זמן רב. מים עומדים כיסו את רצפת המרתף מאז ומתמיד. דאח של אמי ספר את הדבר לאח של אבי אִיצֶ'ה הי"ד.  עוד באותו לילה החלו להכשיר את המרתף ולהפכו לבונקר שיוכל לשמש מקום מחבוא לשתי המשפחות. הובאו לשם קורות עץ, קרשים, אבנים ולבנים. כל זה יועד לכיסוי רצפת הביטון המכוסה במים.

בונקרים נבנו בתוך מרתפי של הבתים, בעליות הגג, בונקרים נבנו אף בתוך הדירות עצמן, מאחורי גבו של ארון או תנור. קירות נהרסו, קירות נוספו, קרשים ברצפות עץ הורמו, דלתות הוזזו והכל במאמץ נואש להסוות את הבונקר מעיני הגרמנים. האנשים בבונקר נצטוו לדממת אלים, לא להחשף על ידי הגרמנים, שתרו אחרי כל סימן של בונקר. מר היה גורלם של אנשי הבונקר אם הגרמנים נעזרו בכלבים באיתור המחבוא.

כדי להסוות את הבונקר עקרו בני המשפחה את מדרגות הכניסה  וגררו אותם לתוך המרתף וכן נעקרה גם הדלת. את מקום הכניסה סתמו בלבנים שכוסו בטיח בגוון הקיר כולו, כדי לא לעורר כל חשד אצל הגרמנים, עת יבואו לחפש בבית.

מן הרצפה בבית, מעל המרתף, מתחת למיטה, נעקר לוח עץ ונפתח פתח לבונקר. סולם הורד למרתף שבעזרתו יירדו האנשים כאשר יגיע הרגע. בפני האנשים האמורים היו להסתתר בבונקר הוצג הפתח וכן אופן הירידה. היא היתה אמורה להתבצע במהירות ובדומיה. האקציות תמיד באו לפתע והזמן שנותר לאנשים לרדת היה מצומצם מאוד.

לא עבר זמן רב וצריחות וצעקות נשמעו מבחוץ. בעיטות בדלתות, ניפוץ חלונות, צריכות: "יודן ראוס!" (יהודים החוצה!) כל האנשים שעמדו בקרבת הפתח ירדו במהירות לבונקר בעזרת הסולם. את קרש הכניסה מתחת למיטה סגרו מבפנים, בל יוותר סימן כלשהו שיעורר חשד. הרגע הנורא מכל הגיע. האקציה התחילה. חיילי אס אס והמשטרה הקיפו את הגטו. הם צרפו למשימה את המשטרה האוקראינית, שהצטינה בשנאתה ליהודים ותאוות הרצח שלהם היתה מפורסמת. ביריות ובצריחות אימים הם הטילו מורא גדול מסביב.

בבונקר המשפחתי נמצאו, בין השאר, דודתי מַלְצֶ'יה עם בעלה יצחק פרנס ועימם ילדתם הקטנה מַרִילָה. האקציה כבר התקרבה לסיומה, ואז כרעם ביום בהיר, נשמע בכיה של הילדה הקטנה. דודתי ובעלה עשו כל אשר לאל ידם כדי להרגיע את הילדה ומאומה לא עזר. האנשים פנו אל סבי צבי הי"ד, שהוא יכריע מה לעשות עם הילדה. הסבא הועמד בפני הכרעה מחרידה . מ ה  ל ע ש ו ת? להשאיר את הילדה בבכיה ולסכן את כל יושבי הבונקר או לחרוץ את דינה ולהציל את שאר יושבי הבונקר. גורל הנכדה בידי הסבא. מעולם, מאז נברה האדם, לא נדרשו בוודאי סבים וסבתות להכרעות מחרידות כאלה. מה עבר בראשו ברגעים מחרידים אלה ?

בשפתיים רועדות השיב הסבא: פעלו כמיטב הבנתכם !

כאשר נשמעו צעדי הרוצחים המתקרבים אל הבית, ביקשו כולם לחנוק את הילדה, אבל לא נמצא אפילו אחד שהיה מוכן לבצע זוועה זו. קול בכיה של הילדה הגיע אל אוזני המרצחים מלמעלה. מהר מאוד גילו את פתח הכניסה לבונקר ובצריחות וצעקות החלו לגרור החוצה את כל יושביו.

אח של אמי באותם הרגעים עמד סמוך לדלת המקורית שנחסמה בלבנים. ברגעי יאוש אלה. באימוץ כל כוחותיו, הוא דחף בגופו את קיר הלבנים שסתם את הפתח. כמה לבנים ואבנים נפלו והקיר, שנבנה בחיפזון, התמוטט. דודי ניצל את ההזדמנות ופרץ דרך הפתח שנוצר. יחד יצאו סבתי פֵיגָה, שני אחיות של אבי וכן אמי, נחמה.  כולם נמלטו אל דירה שכנה וריקה ושם הסתתרו מתחת למיטות עד תום האקציה. וכך בזכותו של דודי נצלו כולם ממות בטוח.

את הקרבנות שהוצאו מהמחבוא הביאו אל בית הכנסת הגדול בעיירה. שם שמרו עליהם שוטרים אוקראיניים ויהודיים. כאשר מולאה מכסת האנשים שנקבעה על ידי הגרמנים, אלפי בני אדם, הובלו כולם במצעד המוות אל תחנה הרכבת ושם נדחסו כולם אל קרונות המשא, המזוהמים והמטונפים, אחרי יום יומיים ללא אוכל ומים, באפיסת כוחות מוחלטת, אבות ובנים, אימהות וילדיהן, סבים וסבתות, בלי תנאים אנושים כלשהם, למסע שימשך ימים אחדים.

כאשר נגמרה ההעמסה של אנשים, הקרנות ננעלו והרכבת יצאה אל מסעה האחרון, אל בלז'ץ. בתחנה הרכבת בלבוב (Levov- Lemberg) נעצרה הרכבת. אנשי האס אס והרופאים הגרמניים העבירו סלקציה מהירה והורידו את הצעירים, שהיו עדיין כשירים לעבודה. הם הועברו למחנה המפורסם לשמצה בלבוב, מחנה ינובסקי.

סבי צבי ז"ל ביקש אף הוא להציל את עצמו, הוא נעמד בשורה של הצעירים והכשירים לעבודה. על יד השער, בטרם נכנסו האנשים למחנה, הרופאים הגרמניים ערכו בדיקה נוספת, למנוע טעות, ואלא שלא נמצאו ראויים הועמדו בצד, ועוד באותו יום כולם חוסלו. וכך אבד סבינו היקר, צבי בן פלטיאל הי"ד, בכניסה למחנה ינובסקי.

באותו יום גם כן, היה זה בי"ב בחשון תש"ג, הומתו כל האנשים שנתפסו באקציה פראית זאת והובאו בקרונות אל מחנה המוות בבלז'ץ.

לסיפורם  המלא של שמאי ונחמה סגל

הזוית האישית

אלנתן חיים גולדשטיין: תכנית הקשר הרב דורי תרמה רבות לידע נרחב על העבר של משפחתנו.

מילון

אקציה
מתי שהגמנים באו לקחת את היהודים מסקאלט הם שמו אותם בבית כנסת ואחר כך לקחו אותם להריגה

ציטוטים

”הכניסו אותם לבית כנסת“