מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים של סבתא תקווה

עם ראם נכדי - צולם בחצר בית הספר
תמונת ילדות
העלייה מעירק ומלחמת ששת הימים

שמי תקווה ירושלמי (בן-יהודה). נולדתי בעירק בתאריך 25.12.1950 בעיר בגדד. עלינו ארצה עם ההורים לישראל כשהייתי בת חודש ושבוע. מקור שמי הפרטי הוא על שם המנון התקווה. לאבי קראו אברהם גרע, לאמי קראו גורג'יה (יפה). דיברנו ערבית עם המשפחה ועברית בגנים ועם חברים. גדלנו בצריפים. כשהייתי בת שלוש, אחותי רותי נולדה. הייתי בת תשע כשאחותי יהודית נולדה ובת ארבע עשרה כשאחי יהודה נולד. אנחנו סה"כ חמישה אחים: ארבע אחיות ואח.

אני זוכרת במעברה, כשהייתי בת 3 או 4 אחותי סבח (צפי), הגדולה ממני בשנה וחצי, הייתה לוקחת אותי איתה כמעט לכל מקום. אני זוכרת שבגן היינו אמורות לעשות חיסון אך מכיוון שפחדנו, אחותי צפי אספה אותי וברחנו, עשינו סיבוב סביב כל המעברה מבלי לשים לב על מנת שלא ימצאו אותנו. יום למחרת חיסנו אותי כשאמי הגיעה איתי לגן. בילדותי אהבתי לשחק בקלאס, חמש אבנים, קפיצה בחבל, גולות ועוד.

חגיגה בגן

בצריף לא היה מים, לא היה חשמל ולא היה שירותים. אמי היתה מביאה לנו מים בדליים על מנת שנשתה ונתקלח, צרכים היינו עושים בסיר. להורים היה בחוץ שירותים (קליעה למטרה). אבי עבד בחקלאות בשביל לפרנס אותנו ואהבו אותו מאוד בעבודה. סבתא שלי וסבא שלי עלו איתנו מעיראק לארץ ישראל. סבא שלי, יהודה גרע, היה בן 100 כשהוא עלה לישראל. לסבתא שלי קראו לולו והיא עלתה בגיל 62.

אבא שלי עלה עם ספר תורה לארץ כי דוד שלו ביקש ממנו שכשהוא יעלה ארצה הוא יקח איתו את ספר התורה. כשהייתי בת חמש עברנו לגור בתל אביב בכרם התימנים, שנמצא ליד שוק הכרמל. עברנו לשם כי אבא שלי היה רגיל לעבוד בשוק לפני שעלה לארץ ישראל.

למדתי בבית ספר ממלכתי דתי בשם קלישר ולאחר מכן עברתי ללמוד בבית הספר תלפיות שבתל אביב. לאחר מכן למדתי בתיכון להנהלת חשבונות עד גיל 16. כשהייתי בת 17 כולם הרגישו שמשהו לא טוב עומד לקרות, בגלל המתח שהיה במדינה, ואז פרצה מלחמת ששת הימים. באותה תקופה, גרנו באור יהודה וכל הלילה היינו במקלטים מפוחדים מאוד בשל המצב, חששנו מפני כל הטילים והרעש שעשו המטוסים וגם מהלחץ שמדינת ישראל לא תשרוד את המלחמה. כולם היו עם טרנזיסטור (רדיו קטן) והקשיבו כל היום על התקדמות העניינים והתעדכנו על מצב המדינה בזמן המלחמה. כל הזמן בו היינו יוצאים מחוץ למקלטים פחדנו, כי ראינו את אור הפגזים ואת המטוסים, פחדנו שהאויבים יראו אותנו. מלחמת ששת הימים לא הייתה מלחמה רגילה. היא הייתה מלחמה מאוד אגרסיבית. לבסוף צה"ל כבש את כל היעדים, ביחוד את ירושלים (הכותל). עשינו ממש מסיבה מרוב שהתרגשנו שהכל נגמר.

בגיל 18 עבדתי בחברת תדיראן (תחום ביקורת ואיכות) ובגיל הזה הכרתי את בעלי בתל מונד. דודה שלי גרה שם וכשהלכתי לבקר את בנות הדודות שלי, הן היו בקבוצה שנקראת ה"חבורה" שהיו נפגשים במועדונים ועושים מסיבות ביחד, וגם בעלי השתתף בחבורה, כך הכרתי אותו. הייתי הולכת איתם לריקודים, זו הייתה חבורה מקסימה, כל הזמן צחקנו, רקדנו ונהנינו וכך התאהבנו זה בזו. התחתנו בבית הכנסת "אוהל" ברמת גן. אני הייתי בגיל 20 והוא בן 23. החתונה נערכה בתאריך 2.11.1970 . בחתונה היו המון אנשים מהמשפחה והרבה חברים, כולם רקדו ונהנו. זו הייתה חתונה מקסימה!

אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם ואני אוהבת לבשל. בעלי דוד מתעסק בפיסול וציור (אהבת חייו). נולדו לי שלושה ילדים מקסימים: שירלי, אבי ויפית . שירלי בתי הבכורה נולדה בשנת 1971 , אבי (אברהם חיים), בני האמצעי נולד בשנת 1976, יפית (יפה) בתי הקטנה נולדה בשנת 1981. כיום יש לי תשעה נכדים מתוקים וחמודים.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

תקוה וראם: מאוד נהנינו מזמן האיכות שלנו במהלך המפגשים ואנו ממליצים לכל מי שיכול לקחת חלק בתכנית.

מילון

טרנזיסטור
רדיו קטן

הַתִּקְוָה
הַתִּקְוָה הוא ההמנון הלאומי של מדינת ישראל, ועד הקמתה היה המנונה של התנועה הציונית. ההמנון כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים מהשיר "תִּקְוָתֵנוּ" של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878. מקור הלחן במנגינה רומנית עממית, והוא חובר למלל על ידי שמואל כהן. השיר, שהתקבל כהמנון לאומי ביישוב ובתנועה הציונית משלהי המאה ה־19, נחשב להמנון מדינת ישראל מיום הקמתה, אך עוגן בחוק הישראלי רק כעבור 56 שנה, ב־10 בנובמבר 2004. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מקור שמי הפרטי על שם המנון התקווה“

”מלחמת ששת הימים לא הייתה מלחמה רגילה, היא הייתה מלחמה מאוד אגרסיבית“