מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים של סבתא שרה זמר

אני וסבתא שרה בבת מצווה שלי
סבתא שרה בילדותה
סבתא שרה זמר מספרת על הילדות שלה

קוראים לי שרה על שם סבתא שלי (אימא של אבא).

נולדתי ב-26.8.1948,  באיטליה, בעיר "ברגמו" שליד מילנו.

בגיל 3 חודשים בתאריך 2.12.1948 עליתי לארץ עם ההורים באוניה "קפיטוליה".

בתחילה גרנו במעברה, עברנו לבית בכפר ערבי נטוש על יד רחובות, בשם "עקיר"

אחר כך עברנו לדירה בעיר רחובות בשכונת אושיות. לדירה היו 3 חדרים. גרנו בה הורי אני ואחותי. לבניין היו 3 כניסות ובכל 12 הדירות היו גרים חברים וחברות שלי ושל אחותי וכל ערב היינו מתאספים על הדשא, משחקים, שרים ולפעמים רבים.

להורי קראו משה (מוניק) ואסתר (אדג'ה). ולאחותי קוראים רחל, על שם הסבתא השנייה שלנו.

אבא שלי היה מנהל עבודה בכיר בחברת בנייה ציבורית בשם "סולל בונה" והוא ניהל בניית מחלפים ובונקרים למטוסים. הוא נפטר מאירוע מוחי, ביוני 1994,  חודשיים לפני החתונה של הנכד הבכור שלו אסף (הבן שלי) ולכן שימחת החתונה הייתה מהולה בעצב .

אימא שלי הייתה עקרת בית ובשלנית מעולה שפינקה אותנו באוכל ומאפים מעולים. היא נפטרה מסרטן הדם ביולי 2004, 3 שבועות אחרי לידת הנינה השישית שלה, שיר.

אבא שלי היה גבר חתיך, שרירי, שחרחר ואיש מאוד חכם וכל המשפחה המורחבת התייחסה אליו כאל ראש השבט, והתייעצו אתו בכל צעד ושעל.

אימא שלי הייתה נמוכה, מלאה, ג'ינג'ית ואני ואחותי מאוד דומות לה. היא הייתה אישה טובת לב שעזרה לכולם וכולם אהבו אותה. בשכונה כולם קראו לה "דודה אסתר (אדג'ה – שמה בפולנית)".

שני ההורים שלי היו ניצולי שואה, שרוב רובה של המשפחה שלהם נספתה בשואה. לאבא שלי היו הורים,  6 אחים, אישה, בן וכולם נרצחו בשואה. הוא היה האיש היחיד ששרד מכל המשפחה שלו, לאחר שהיה במחנה ההשמדה בירקנאו שבאושוויץ.

לאימא שלי היו הורים ו 5 אחים שניים מהם נספו ו 3 מהם עלו ארצה. אימא הייתה בגטאות ובמחנות עבודה  פגשה את אבא שלי מיד בסוף המלחמה. ב 1945 הם התחתנו והתחילו מסע לארץ ישראל דרך הרי האלפים, עברו באוסטריה, הגיעו לאיטליה ושם נולדתי.

המסמך המצורף הוא תעודת פליט של סבא רבא מאיטליה, כהכנה לעלייה לארץ ישראל. בתעודה כתוב ששמו "קשיפק סמואל". שלאבא שלו קראו אדולף, לאמא שלו הלנה ושהוא מרוסיה. מה שכמובן לא נכון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המסמך השני, זו תעודת העליה המזוייפת שלי מ- 1.9.1948. כתוב בו שקוראים לי "שרה קשיפק שרצקי", שנולדתי ב- 1948 ושאני הבת של קשיפק סמואל וזוברמן רייזל.

נזקקקנו לתעודות מזוייפות, כי הבריטים עדיין הגבילו את כמות העולים שהורשו לעלות לישראל ואנחנו כבר רצינו להגיע לארץ ישראל ולא להיות פליטים בארצות אחרות.

עליתי לארץ בגיל שלושה חודשים כך שאין לי זיכרונות ואני ניזונה רק מהסיפורים. עליתי בעלייה בלתי ליגלית בשם בדוי, "שרה קשיפק" למעברת עולים. מאחר והייתי חולה, אושפזתי ב"הדסה" ת"א למספר חודשים והגעתי חזרה לבית ולמשפחה רק בגיל שנה בערך. בבית שלנו דיברו בשפה אידיש, וכשהלכתי לגן הייתה לי גננת ממוצא תימני ואני לא ידעתי מילה בעברית אבל למדתי גם עברית. עד היום אני מבינה את השפה אידיש ואוהבת לשמוע אותה.

הזוית האישית

מאוד נהניתי להכיר יותר את סיפור העלייה שלך למדתי המון עליך ועל ההורים שלך שלא ידעתי הופתעתי על כך שהייתם צריכים להשתמש בתעודות מזויפות. סבתא שלי מאוד נהנתה לספר לי על הסיפור שלה ועל החיים שלה.

מילון

דריי נישט דה קופ
אל תבלבל במוח

ציטוטים

”דריי נישט דב קופ“