מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הצנחן הראשון ביבנה

עובדים על הסיפור ( מתעדים את הסיפור )
בצבא אחרי העליה
החיים לפני העלייה ואחריי העלייה

שמי המקורי הוא יוסף והשם ג'ואי ניתן לי כשם חיבה לגו'זף (אנגלית).

אני הייתי חי עם הורי וארבעת אחי בעיר קלקוטה שנמצאת בהודו עד שנת 1966. באותה תקופה הודו הייתה תחת שלטון בריטי ואבי היה קצין בצי הבריטי. אבי שינה את שם משפחתו שהיה במקור "רחמים" לשם משפחה "ריימונד" שהיה שם נפוץ יותר בקרב הבריטים .

משפחתי הגע להודו  בעיקר באנייה לאחר מלחמת העולם השנייה אני עצמי נולדתי בהודו.

משפחתי היא חלק מ"היהודים הבגדים" שהיגרו להודו. משפחתי חיי בהודו בבית גדול, עם 3 חדרים, בתוך הבית הם דיברו עיראקית ובחוץ דיברו אנגלית ולכן אני ומשפחתי דוברים אנגלית ברמת שפת אם.

אני ומשפחתי ניהלנו אורח חיים יהודי, שמרנו מצוות והתפללנו בבית הכנסת. אני עליתי לארץ ישראל לבד מהודו בשנת 1966, כשהייתי בן 22, הורי ושני אחי עלו לארץ אחרת לאחר מספר שנים, בסוף אחות אחת היגרה לאוסטרליה ואח נוסף לבריטניה. למרות שהיו לי חיים טובים בהודו אני עליתי לישראל מרצוני החופשי מכוון שרציתי לשרת את המדינה יחד עם חברי שעלו איתי לארץ .

עם החברים בקיבוץ

היה חשוב לי לעלות דווקא לישראל מכיוון שאני יהודי והיה לי חשוב לשרת את המדינה. תוך שלושה חודשים מהרגע שהחלטתי, אישרו לי את העלייה. אני עליתי לארץ ישראל במסגרת תוכנת של "עלית הנוער", אני עליתי לישראל ללא משפחה, במטוס דרך טהרן. כיוון שהייתה הגבלה על כמות הציוד ואני לקחתי איתי קצת יותר מידי בגדים, אבי שילם סכום כסף נוסף, זו הייתה הפעם הראשונה שלי במטוס, אני ראיתי את הנוף והתרגשתי מאוד אך בעיקר הייתי המום.

אני לא ידעתי לאיפה אני אגיע אני רק ידעתי שאני נוסע לישראל, לקיבוץ ללמוד את השפה העברית ומשם אני אלך לצבא. הטיסה הייתה חוקית וארכה כמה שעות, אני התגעגעתי מאוד מאוד להורי והתנחמתי בכך שסוף סוף אגיע לישראל מדינת היהודים.

כאשר הגעתי לישראל אני נשלחתי לקיבוץ בצפון מרחביה בעפולה ושם עבדתי ברפת והתנדבתי לכל עבודה. בקיבוץ אני גרתי בחדר עם עוד אדם אוסטרלי, אנחנו היינו חברים קרובים מכוון ששנינו ידענו טוב מאוד אנגלית. בהתחלה אני שמרתי על קשר עם חברי מהודו אך אט אט הקשר נותק. אני גם לא חזרתי לבקר בהודו מאז עלייתי לארץ. מעבודתי ברפת קיבלתי מעט כסף ובארץ היה לי קשה להסתגל למחסור, אך במחשבה לאחור אני לא הייתי רוצה לעלות לארץ אחרת, מכוון שהגעתי ללא משפחתי, אני הייתי יחסית בודד. אומנם היו לי כמה קרובי משפחה רחוקים בת"א אבל לא היה לכסף לנסוע אליהם.

עם זאת, החיים בקיבוץ הקלו עליי וההסתגלות שלי לחיים בארץ מכיוון שבקיבוץ כולם הכירו את כולם וכולם היו חברים. למרות שהייתי בן 22 ועברתי את גיל הגיוס לצבא, אני רציתי לשרת בצבא הגנה לישראל. שרתתי שם שלוש שנים שירות חובה ולאחר מכן המשכתי לשרת בסיירת הצנחנים, חטיבה 35, שנים רבות בצבא קבע עד לפרישתי מהצבא. בנוסף הייתי הצנחן הראשון ביבנה בשנת 1966. זמן קצר לאחר שהתגייסת לצבא, אני נלחמתי במלחמת ששת הימים שפרצה בשנת 1967, אני הייתי חלק מכוח הצנחנים שכבשו את הכותל המערבי בירושלים, בהמשך אני גם נלחמתי במלחמת יום הכיפורים ובכך בעצם הרגשתי את החזון שלי לשרת את המדינה.

בסיירת הצנחינים – הצנחן הראשון ביבנה 1966

השרות בצבא גם הוא סייעה לי להשתלב בחיי בחברה הישראלית. בהמשך אני עברתי לעיר יבנה והקמתי משפחה עם אשתי כוכי (כוכבה) ושם אני מתגורר עם משפחתי עד היום.

הצנחנים

הזוית האישית

סיפורו של יוסף רימונד כפי שסופר לנועם, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

קלקוטה
עיר בהודו

ציטוטים

”המורים הכי טובים הם אמא ואבא “