מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים האמתיים של דוד שור

דוד בן 6 ברומניה
מאי שיר ודוד בכיתה בבית הספר
מרומניה עד לחיפה

שמי הוא דוד שור נולדתי בתאריך 18/12/1948 ברומניה בעיירה שמה בוטושני, ילד ראשון להורים.

אבי היה מנהל חשבונות ואמא הייתה עקרת בית, גרנו בבית יחד עם סבא וסבתא (ההורים של אבא).

סבא וסבתא התפרנסו מכרכרות עם סוסים, אז לא היו מכוניות ומי שהיה צריך להגיע לתחנת הרכבת, לבית החולים או למקומות רחוקים היו מגיעים ל'תחנה' ושם היה מחכה שכרכרה תיקח אותו.

כילד בחצר הבית הייתי מביא קש לסוסים כדי שיהיה להם מה לאכול. כשהייתי בן 4 הורי אמי סבא וסבתא שלי עלו לארץ ישראל.

כשהייתי בן 5 נפטר סבי. בבית הייתי מדבר עם ההורים ועם הסבים רומנית, יידיש הבנתי אבל לא ידעתי לדבר. כשהייתי בן 9 אחותי נולדה ושמה גרטה.

בחגים היהודים, ראש השנה ויום כיפור הייתי הולך עם ההורים והסבים לבית הכנסת. בחג הפסח אכלנו מצות, המאכלים העיקריים שלנו עופות וירקות אותם היינו מביאים מהשוק.

בהיותי ילד בן 10 אמרו לי הורי שהם רוצים שנעלה לארץ ישראל. כעבור שלוש שנים ושבוע לאחר הבר מצווה שלי, שחגגנו בבית הכנסת, עלינו לארץ ישראל.

נסענו ברכבת מהעיר בוטושני במשך 4 ימים דרך הארצות בולגריה, לחוף הים השחור ושם עלינו על אנייה בה שטנו במשך 10 ימים עד שהאנייה הגיעה לנמל העיר חיפה.

בעיר חיפה גרו סבא וסבתא (ההורים של אמי) והגענו לביתם. היה להם בית מאוד קטן, היות ואבא שלי הלך ללמוד את השפה העברית באולפן במשך חצי שנה אמי הלכה לעבוד במשק בית, היא הלכה לנקות עבור להרוויח כסף לבית.

אותי שלחו לגור אצל דוד שלי בגבעת המורה שם הלכתי לבית הספר שהייתי בכיתה ז' היה לי מאוד קשה פעם ראשונה בחיים להיות בלי ההורים בלי אחותי במשך חצי שנה שאבא סיים ללמוד באולפן.

בקיץ 1962 עברתי לגור במעברה בכפר אתא, שם הלכתי לבית ספר "עצמאות" שם למדתי בכיתה ח'.

החלטתי שאני רוצה ללמוד בבית ספר מקצועי "בוסמ"ת" אשר היה שייך לטכניון בחיפה שם בחרתי ללמוד מקצוע חשמל.

בסיום התיכון בהיותי בן 18 התגייסתי לצבא שירתתי בחטיבת שריון חטיבה 7 את השירות הצבאי התחלתי 3 חודשים אחרי גמר מלחמת ששת הימים, את כל שלושת השנים הייתי בגדוד ברמת הגולן (נכבשה במלחמת ששת הימים) עם סיום השירות הצבאי הלכתי ללמוד בבית הספר להנדסה בטכניון וסיימתי עם התואר הנדסאי חשמל.

בהיותי בן 24 התחתנתי. בזמן שירות הצבאי שלי הכרתי את אשתי, היא הייתה ממזכירתו של מפקד הגדוד. היא הייתה בת קיבוץ גבע, נולדה ושם גדלה בסוף שירות הצבאי היא חזרה והמשיכה לגור בקיבוץ. אני למדתי בטכניון בחיפה והיינו נפגשים רק בסופי שבוע ובסוף לימודיי החלטנו להתחתן. החתונה התקיימה בקיבוץ גבע. היום יש לי 3  ילדים. בתי נשואה ויש לה 3 בנות (הנכדות שלי) בנות 14, 10 ו- 7.

כשסיימתי את התואר התחלתי לעבוד בתור מנהל חטיבת ביצוע מתקני חשמל בחברת "מנורה איזו אהרון בע"מ" שם עבדתי במשך 46 שנה ולפני כמה חודשים יצאתי לפנסיה.

בהיותי מנהל חטיבת ביצוע מערכות ותשתיות אחד מהפרויקטים בוצעו תחת ניהולי הוא מערכות איתות ותקשורת ברכבת ישראל והקמת מחסומים אוטומטים במפגש מסילות הרכבת עם הכבישים. פרויקט גדול נוסף שבוצע על ידי החטיבה שלי הוא הקמה ותחזוקה של תאורת הכבישים הבין עירוניים מרחב צפון וכן הקמה ותחזוקה של תאורת הרחובות בעיר חיפה. עוד פרויקט הוא של שדה התעופה נתב"ג. החטיבה שלי הייתה מעורבת בתאורת טרמינל 3 במסלול המטוסים.

עם יציאתי לפנסיה אני עושה ספורט (הליכות בבוקר) למשך שעה. אני  מתנדב בבית ספר תיכון עתיד עוצ"מה פעם בשבוע בתוך מסגרת תכנית קשר רב דורי. בזמני הפנוי אני יוצא לטיולים בחו"ל, הצגות תיאטרון (יש לי מנוי לתיאטרון לכל החיים). אני ואשתי חברים בחוג חברתי עם מפגשים פעם בחודש וטיולים בארץ.

הזוית האישית

מאי ושיר- "היה לנו מאוד כיף לעבוד עם דוד יש לו סיפור מאוד מרגש ונוגע ללב, התרגשנו מאוד ובכלל מאוד נהנו לשבת אחת לשבוע לשמוע עוד סיפורים לצחוק לשתף אחת את השני."

דוד- "נהניתי ואף חלקים התרגשתי לספר את סיפור חיי לבנות. אני מאחל לשיר ומאי בריאו והמון הצלחה."

מילון

לא למדתי
לא למדתי

ציטוטים

”יש לי מנוי לתיאטרון לכל החיים“

”אותי שלחו לגור אצל דוד שלי בגבעת המורה שם הלכתי לבית הספר“