מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בקיבוץ שריד של סבתא רעיה

בילדותי עם סבתא בטיול ב"שריד"
סבתא רעיה וילדי קבוצת "נשר"
סבתא רעיה

השבת השחורה

כשמלאו לי 5 ימים, התרחשה בארץ "השבת השחורה" בתאריך 30.06.1946, בה פשטו הבריטים על הקיבוצים במטרה למצוא נשק שהיהודים החביאו. משימתם לא צלחה, וכעונש או כהרתעה, הם כלאו כל גבר שהצליחו לתפוס בכלא ברפיח. זאב אבי היה בין האסירים. כל הגברים שנתפסו הועברו לרפיח ונכלאו שם. בכלא ניהלו האסירים חיי חברה מאוד תוססים. כל אחד תרם מיכולותיו: הוראת טבע, עבודות יצירה, פעילות מוזיקלית וכד'. אבא בעצמו לא היה דברן גדול, ולכן שמעתי מחבריו על החיים בכלא רפיח. התרשמתי שבעצם זה היה סוג של בילוי גברי. לאחר 6 שבועות האסירים שוחררו לביתם כיוון שהאנגלים הגיעו למסקנה שאין ערך למאסר.

נולדתי בקיבוץ "שריד" ישר ללינה המשותפת. הילדים ישנו בבית הילדים ללא הוריהם. תמונות מהעבר מזכירות לי את מיטת הברזל בה ישנתי, את עגלת הלול (אשר פותחה בשנים האחרונות ונקראת כיום "עגלול", לשמחת ההורים של ימינו) בה הסיעו אותי. אני זוכרת את בית הילדים. היו בו חדרי שינה. לכל חדר היה שם: חדר א',ב' וכן הלאה. היתה בבית הילדים מקלחת משותפת לכל ילדי הכיתה, חדר אוכל וכיתת לימוד. בלילות טופלנו על ידי שומרות לילה שסיירו בין בתי הילדים או ישבו ליד השמרטף, זה היה מכשיר אלקטרוני שאיפשר להן לשמוע את הנעשה בכל אחד מבתי הילדים.

לכיתה שלי קראו קבוצת "נשר". אהבתי את הקבוצה, את חבריי, את הטבע וגם את הלינה המשותפת, אך היה לי קשה מאוד עם המקלחת המשותפת. זכורות לי נסיעות עם אבי בשדות, נסיעות עם אבי להביא לחם (כיוון שבקיבוצי לא היתה מאפייה, נסעו מדי יום לקיבוץ השכן להביא לחם!!!), שיטוט במטע התפוחים שאימי עבדה בו, ובית מלא בספרים ובעיתונים שאימי אהבה. החל מכיתה ב' או ג' בנוסף ללימודים עבדנו במשק החי שלנו בו גידלנו ארנבות, ברווזים, תרנגולות וכדו', בגן הירק או בניקיון בתינו.

למדנו לפי נושאים: נושא האינדיאנים בו למדנו חודש שלם על אינדיאנים, נושא הדואר, נושא "שריד", נושא "חיפה" ועוד. לחדר ההורים (הם גרו בחדר קטן ללא מטבח, סלון וחדר שינה) היינו מגיעים כל יום משעה 19:00-16:00 כי בשעה 19:00 חזרנו לאכול בבית הילדים ולישון. חברי הקיבוץ אכלו את כל ארוחותיהם בחדר האוכל (זוכרים? לאיש לא היה מטבח בביתו). ימי שלישי היו חגיגיים במיוחד בגלל העוף (מאכל נדיר) בחדר אוכל וסרט בערב (לעיתים היינו מתגנבים להציץ בחלונות חדר האוכל לסרט של הגדולים).

בל"ג בעומר של כיתה ו' התקבלנו ל"שומר הצעיר". השומר הצעיר זו תנועת הנוער אליה השתייכנו. בתנועה היו לימודים תיאורטים: עקרונות התנועה וההסטוריה שלה, לימודי צופיות וטיולי תנועה. בכיתה ז' הצטרפנו למוסד החינוכי של קיבוץ שריד ביחד עם הרבה ילדי חוץ (ילדים מכל הארץ שהגיעו לשריד ללמוד בתנאי פנימייה והיו נוסעים פעם בכמה שבועות לבקר את הוריהם). במוסד הדגש העיקרי היה על חיי החברה והתנועה והרבה פחות על לימודים. לא היו בחינות, תעודות וציונים. אני הייתי מדריכה בשומר הצעיר במשך שנתיים. מדי יום, בתום הלימודים, עבדנו בענפי הקיבוץ והיינו חלק מצוות הענף. סבא אריה עבד בדיר הכבשים ואחר כך בפלחה (גידולי שדה). אני עבדתי בבתי הילדים ובמכבסה.

בסיום כתה י"ב התקבלנו להסתדרות העובדים של מדינת ישראל, שכללה את פועלי ארץ ישראל. התגייסתי לצה"ל ושירתתי כמורה חיילת בחבל התענך (אשכול מושבים דרומית לעפולה) במסגרת "ביעור הבערות". "ביעור הבערות" היה פרוייקט שהקים יצחק נבון, נשיא מדינת ישראל. בפרוייקט, שלחה מדינת ישראל חיילות לישובי עולים חדשים כדי ללמדם קרוא וכתוב. סבא אריה שירת כקצין בסיירת "שקד".

אלה היו חיי בקיבוץ.

הזוית האישית

יונתן קליין מביא את סיפורה של סבתא רעיה וויס על ילדותה וחייה בקיבוץ שריד.

מילון

פלחה
גידולי שדה

ציטוטים

”במוסד הדגש העיקרי היה על חיי החברה והתנועה והרבה פחות על לימודים. “