מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בצרפת בצל מלחמת העולם השניה

ציפורה עם דור ושחר
ציפורה ואחותה לאה
סיפור ילדותה של ציפורה בצרפת

ציפורה נולדה ב-2 בדצמבר 1931 בעיר שטרסבורג בגבול גרמניה-צרפת בשם פליסי (שמחה בצרפתית) .

למרות הקרבה לגרמניה, דיברו ציפורה ובני משפחתה בבית רק צרפתית. בסך הכל, חיה ציפורה שבע שנים בשטרסבורג. כשהמלחמה פרצה, ציפורה הייתה ילדה קטנה והיא ומשפחתה היו חייבים לעזוב את שטרסבורג מפני שזהו היה המקום הראשון שחשבו שבו יתחילו הגרמנים בצרפת לתפוס יהודים. בן לילה, לקחו את ציפורה ומשפחתה לכפר קטן בדרום צרפת שהגרמנים יגיעו לשם מאוחר יותר. שמו של הכפר היה מונטגרייה והוא היה באזור הדורדון. אנשי הכפר היו מאוד נחמדים כלפי היהודים וציפו לבואם של היהודים משטרסבורג.

לפני הנסיעה ביום שישי בערב, ציפורה ומשפחתה ערכו ארוחת שישי, כאשר לפתע מישהו דפק בדלת ואביה של ציפורה הסביר לאימה שצריך להתארגן מהר ולעזוב את כל האוכל, מפני שמונית מחכה להם בחוץ. אמה של ציפורה (ג'ולייט) לקחה מהר את ילקוטי בית הספר של ציפורה ואחיה ושמה בהם בגדים במהירות כי היה עליהם ללכת. ציפורה ומשפחתה לא ידעו לאן נוסעים ומתי מגיעים ורק קיוו כי למקום אליו הם הולכים, שם יהיו בטוחים יותר. כשירדו מהמונית, הם הגיעו לתחנת הרכבת של שטרסבורג ובה נסעו שעתיים. פתאום חיילים גרמנים עלו על הרכבת וציפורה מאוד פחדה. כל מי שהיה חולה או לא הרגיש טוב החיילים הורידו אותו מהרכבת. בגלל שנסיעות גורמות לציפורה לבחילות, החיילים חשבו שהיא חולה ורצו להוריד אותה מהרכבת גם כן, אך אימה דברה עם החייל בגרמנית והסבירה לו את המצב. החייל אמר לה שזה בסדר ושציפורה תילקח לבית חולים שם יטפלו בה, אך דבר זה היה שקר וכזב. לבסוף ציפורה נשארה על הרכבת אך היא זוכרת, עד היום את התחושה של החייל מושך בידה במטרה להוריד אותה מהרכבת. עד היום, לציפורה יש טראומה מרכבות ולא נוסעת ברכבות מאז אותה נסיעה. כשהגיעו לבסוף ציפורה ומשפחתה אל הכפר, זכו לקבלת פנים חמה מתושבי הכפר. תחילה, רוכזו כל היהודים כ-200 באולם גדול שם כל אחד מהם הועבר לכפרי שיגן עליו.

 

                                           בתמונה-  ציפורה (מלמטה) ואחותה לאה (מלמעלה) לפני המלחמה.

ציפורה ומשפחתה הגיעו אל כפרי שאמר להם שיזכו לדירה עם חדר. כשהגיעו אליו גילו, שהחדר הוא בעצם דיר חזירים שקצת נוקה, שבו נמצאו מעט שמיכות. ציפורה ומשפחתה היו כ-15 אנשים בחדר קטן וצפוף. בכפר היו פרדסים, שמהם היו מורשים ציפורה ומשפחתה לקחת רק מהפירות שנפלו על האדמה, אך כאשר הכפריים לא ראו, אחיה של ציפורה נענע את העצים כך שהפירות הטובים נפלו מהעץ וציפורה יכלה לאסוף אותם.

בימים מאוחרים יותר, העבירו את ציפורה ומשפחתה אל מחבוא מתחת לאדמה שכנראה הכפריים בנו במקום די רחוק יחסית מהכפר. ציפורה הייתה ללא אביה משום שנאסר עליו לצאת משטרסבורג עקב עבודתו במשרד ממשלתי (בדואר).

בשנת 1940 התחילו ציפורה ואחותה ללכת לבית ספר המקומי, למרות שהמורה בבית ספר זה הייתה מאוד אנטישמית. כדי שלא ימצאו אותם, ציפורה ומשפחתם כל הזמן החליפו את מחבואם. באחד הימים, אימה של ציפורה שלחה אותה ואת אחותה הקטנה להביא לחם כי חולק בחינם. כשהגיעו למאפייה, ראו ציפורה ואחותה מכוניות וחיילים גרמנים וציפורה הסבירה לאחותה בצרפתית רק לא לדבר. כדי שלא יראו את אחותה, ציפורה החביאה את אחותה בכלי הגדול בו הכינו בצק במאפייה. הגרמנים עברו ולא ראו את ציפורה ואחותה, ציפורה קיבלה את הלחם והיא ואחותה חזרו אל המחבוא. עד שארגון של הצלת ילדים יהודיים פזר את ציפורה ואחיה למוסדות שונים.

                                      בתמונה- מוסד להצלת ילדים יהודיים דרום צרפת. בזמן המלחמה 1940-1941

לאחר המלחמה מלאו לציפורה שבע עשר שנים והיא גרה במוסד היהודי לילדים  OSE עם אחותה שם התחנכו.לעיתים רחוקות הייתה מבקרת את אימה וחוזרת למוסד. אחיה של ציפורה עלה לארץ בשנת 1946 באוניית מעפילים, האונייה נתפסה ונשלחה למחנה בקפריסין לשנתיים. אחיה המשיך להתכתב עם המשפחה לבסוף שוחרר ועלה לארץ ושם גויס מיד לפלמ"ח.

לאחר סיום מבחני הבגרות החליטה ציפורה לעלות לארץ. אמה התנגדה אולם ציפורה אשר לה הייתה רוח ציונית ודתית טענה כי מדינתה היא מדינת ישראל, מדינת היהודים, ולא צרפת. לאחר ויכוחים רבים התפשרה אימה של ציפורה שאם תיקח ציפורה את אחותה עמה לארץ היא תקבל את רשות אימה לעלות ארצה. לפני העלייה לארץ ציפורה עברה הכשרה ובה למדה על ארץ ישראל, על הציונות ובנוסף איך להסתדר בארץ. כל זאת בין השנים 1946-1949.

לאחר הכשרה היא הייתה מוכנה נפשית ופיזית לעלייה לארץ , ואכן ב-16 לפברואר בשנת 1950 עלתה לארץ על אוניה ששמה "נגבה". העלייה שלה נדחתה בחודש בעקבות שלגים בארץ אבל לאחר החודש ציפורה ואחותה עלו לארץ והתיישבו בקיבוץ שדה אליהו.

בקיבוץ ציפורה עובדת בניקוש עשבים – עבודה קשה מאוד ואילו אחותה עבדה בבית התינוקות. הן שהו בקיבוץ כשלושה חודשים. לאחר שלושת החודשים עזבו ציפורה ואחותה את שדה אליהו עם קבוצת צרפתים להכשרה בכפר יבץ' ליד תל מונד. שם שהו כשנה עד שהמדינה פינתה אותם. בשנת 1950 התגייסה ציפורה לצה"ל שם שירתה בקבע עוד שנתיים כמדריכה עזרה ראשונה קרבית.

לאחר שירות של 4 שנים בצבא, למדה ציפורה בבית ספר לאחיות שבאסף הרופא ובנוסף למדה "בבאר יעקב" בריאות הנפש – פסיכיאטריה. ציפורה עבדה כ 8 – 9 שנים באסף הרופא כאחות כללית , לאחר מכן כשביקשו אחות שתעבוד שנתיים עם אסירים בכלא רמלה ציפורה הייתה הראשונה שהייתה מוכנה לעבוד. במקום לעבוד שנתיים עבדה ארבע שנים במחלקה סגורה של ערבים ויהודים ביחד. לאחר מכן ציפורה עבדה במשרד הבריאות ובבתי אבות (רמת גן וחולון ) כמו כן היא התנדבה לכל מני פעילויות כמו מד"א, משמר אזרחי, בנוסף אומנה לילדים חסרי בית.

מילון

קיבוץ שדה אליהו
הקיבוץ הוקם בשיטת "חומה ומגדל" ב-7 במאי 1939 על ידי עולים מגרמניה, ונקרא על שמו של הרב אליהו גוטמכר שהיה מראשוני הציונות הדתית. במהלך שנות קיומו נקלטו בקיבוץ עולים רבים. התושבים עוסקים בענפי חקלאות שונים,

ציטוטים

”עד היום, לציפורה יש טראומה מרכבות ולא נוסעת ברכבות מאז אותה נסיעה. “