מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בצל הנכות

אתי ונועם בתכנית
אתי במעברה
המשפחה שלי סיפורה של אתי שמי

הורי נולדו בלוב, הם היו במחנה ריכוז. אמי הייתה מגהצת את מדי הגרמנים ואבי היה אופה לחם ועוגות  לצבא הגרמני. סבי היה מוהל. שני אחי נולדו בלוב: האח הבכור נולד ביום כ"ט בנובמבר, השמחה הייתה גדולה בגלל הקמת המדינה, אבל תירצו את זה בגלל שנולד התינוק שהערבים לא יתנקמו בהם ויחשבו שהם שמחים בגלל שכמה מדינת ישראל, הם עשו משתה עד הבוקר, גם בגלל שהכריזו על הקמת מדינת ישראל וגם בגלל שנולד בן בכור למשפחה.

הורי עלו ארצה באנייה בשנת 1949 לעתלית ומיישם לבריה שבצפת עם שני ילדים ששמם משה ואברהם ובצפת יוסי נולד ולאחר מיכן עברו למושב אלישמע ושם נולד שמעון ואחר כך אני נולדתי.

תמונה הרב דורית

סבתא אתי סבא יוסי ז"ל וילדיהם. משה ובתיה – בבת מצווה של בתיה

 

משוחזר: סבתא אתי עם נכדיה נועם, מאיה ויאיר 

בר המצווה של משה – שנת 1990

בתמונה אנו רואים את יוסי ואותי ושני ילדינו משה ובתיה, זה היה בבר המצווה של משה, במבט ראשון ניראה שהכול רגיל אבל זה היה אחרי שלוש שנים שלי במאבק קשה עם מחלה קשה ובה עברתי אן סוף ניתוחים ורק בנס הצלחתי לשרוד את המחלה ואפילו הצלחתי להגיע למסיבת בר המצווה של משה בזמן, וחגגנו בשמחה רבה למרות שעדין הייתי חולה.

לאחר המסיבה באולם משה עלה לתורה במושב שהורי גרים – אלישמע- מאחר וכל הנכדים של הורי עלו לתורה בבית הכנסת של המושב, וגם שם הייתה מסיבה גדולה וזה מאחר והורי היו מאושרים מכוון שהרגשתי טוב יותר.

על עצמי

נולדתי בשביעי לדצמבר 1953 במושב אלישמע, הבת החמישית במשפחה קראו לי אסתר על סבתי, מצד אבי ושם החיבה שלי הו אתי. כאשר נולדתי גרנו באוהלים ולאחר שנה עברנו לצריפונים ובתקופה זו התפשטה מחלת הפוליו שבה אני חולה עד היום, המצב הכלכלי היה מאוד קשה ולא היה מספיק מזון, רוב האוכל היה: ירקות מהשדה, לחם עם מרגרינה וחלב מהפרות שגידלו במשק.

אבי עבד בבניית בתים ואמי עבדה בבית חולים, בגלל שחליתי בפוליו אז הבית הראשון במושב ניבנה עבור המשפחה שלי ולאחר מכן הצריפונים הוחלפו לבתים ונוספו לי גם ארבעה אחים ששמותיהם הם: חיים, ברוך, חזי ומזל. עד גיל שבע לא יכולתי ללכת בכלל בגלל מחלת הפוליו ובגיל שמונה התחלתי לעסוק בספורט במועדון "ספיבק" ברמת גן ואז התחלתי ללכת עם קביים, ענפי הספורט שעסקתי בהם: כדור סל, שחיה, טניס, אתלטיקה וסייף, עשינו תחרויות וזכינו במדליות ובגביעים.

את היסודי למדתי בבית הספר כפר מלל בית ספר של תנועת המושבים, מאחר והורי לא הסכימו שאני הלמד בבית ספר מיוחד, בגלל הנכות, למרות שרוב הנכים למדו בבית הספר מיוחד ששמו בית אברהמס. לאחר מיכן למדתי בתיכון בבת ברל וכאשר סיימתי את לימודי התחלתי לעבוד בבנק. לא היה לי קל  ללכת לבית הספר ולעבודה מאחר ושום דבר לא היה נגיש, מאוד קשה היה לי לעלות על אוטובוסים, והכול היה במאמצים גדולים לעומת היום שיש יותר דברים נגישים לדוגמה תחבורה ציבורית נגישה.

כאשר התאמנתי במועדון ספורט "ספיבק" ברמת גן, ושם פגשתי בפעם הראשונה את יוסי אחרי שנפרדתי מבחור שעמדתי להתחתן אתו. יוסי נולד לשני הורים שעלו מחלב שבסוריה, דרך הפרדסים בהליכה רגלית ישירות לקיבוץ אילת השחר, משם הם עברו ליפו במרכז סוזן דלל היה ביתם ובית ספרו של יוסי, ובגיל 10בגלל שאביו נפטר יוסי נישלך לפנימייה בהוד השרון.

יצאתי עם יוסי תקופה  שאורכה הוא שלושה חודשים ואז התחתנו. בשנת 1976 התחתנתי עם יוסי שמי. בשנת 1977 נולד הבן הבכור שלי משה ובשנת 1980 נולדה בתי הקטנה בתיה. בני הבכור מושה ניקרא על שם הסבא שלו, אבא של יוסי, שנפטר כשיוסי היה בן 10 ובגלל שאבא שלו נפטר הוא נשלח לפנימייה. בתיה ניקרא על שם סבתא שלה, אמא של יוסי.

בתחילת הנישואים המצב הכלכלי היה בשפל כי הנכות שלי ושל בעלי הייתה קשה, לכן נאלצנו לקנות בית קטן של שני חדרים ובעלי לא יכול היה לעבוד הרבה זמן. הייתה תקופה ארוכה שבה הייתי חולה ושני ילדי היו בני 9  ו – 6.  בני המשפחה עזרו לנו מאוד והמצב הכלכלי השתפר והרשנו לעצמנו לעבור לדירה מרווחת יותר.

אני המשכתי לעבוד בבנק למרות המחלות הקשות שעברתי, קיבלתי עזרה גדולה בבנק ששילם את הלימודים של התואר הראשון  באוניברסיטה, ובתחילת התואר הראשון משה התחתן עם לימור ואז המשיך את הלימודים שלו והוא עבר את התואר הראשון בהצלחה ואז הוא הפסיק ללמוד באוניברסיטה. בתי בתיה למדה במכללת בת ברל חינוך וקידום נוער, היא עברה את התואר בהצלחה והיא המשיכה לתואר שני כיועצת וגם אותו עברה בהצלחה.

גלגולו של חפץ –  כד שמן

ארץ ייצור: לוב. חומר שעשוי החפץ: פיוטר. הכד נמצא היום בבעלותי, אסתר שמי. הוא עבר מדור לדור, מסבתא רבתא רבתא לאם, לסבתא רבתא זולה, אחרי זה לסבתא רחל ולאחר מכן אלי. יש לחפץ משמעות רגשית. ניתן להשתמש בכד בחג החנוכה. לחפץ יש משמעות עבורי מאחר והוא עובר מדור לדור במשפחה וגם אני אמשיך להעביר אתו לילדי ונכדי – הדדורות הבאים. .

הזוית האישית

סבתא אתי: חשוב לי להעביר את המסר לילדים ולנכדים ששום דבר לא מגיע בקלות בחיים אך אין דבר העומד בפני הרצון.

נועם: למרות שאדם מוגבל זה לא אומר שהוא פחות טוב מאדם בלי מוגבלויות.

מילון

פוליו
מחלה הגורמת לשיתוק

ציטוטים

”"למרות הקושי אני לא מותרת על אתגרים קשים"“