מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בצל המלחמה

מריאנה ונכדה ליאור
מריאנה, אימה ובנותיה אוראל ונטע
חוויות ממלחמת המפרץ

שמי מריאנה אני אמא לשתי בנות וסבתא ל – 5 נכדים, ליאור הוא נכדי הגדול. עליתי לארץ מרומניה בשנת 1965. בגיל שלוש החל מהגן התחנכתי פה בארץ.

ברצוני לספר על מלחמת המפרץ שהתרחשה החל מתחילת 1990 והסתיימה בסוף פברואר 1991. בתקופה זו הייתי בלימודי אחיות. בנותיי אוראל (אמא של ליאור) ונטע היו תלמידות בבית הספר. אוראל הבוגרת בכיתה ג' ונטע בכיתה א'.

מריאנה, אימה ובנותיה אוראל ונטע

היו דיבורים בחדשות על אפשרות שתפרוץ מלחמה. אמרו שהעיראקים רוצים לירות טילים כימים על ישראל. בישובים בכל הארץ חילקו לתושבים מסכות שאמורות היו להגן עליהם. כולנו היינו במתח האם תפרוץ מלחמה או לא. כולנו הכנו לעצמנו בבתים חדר אטום שיש בו רדיו וקצת שתייה ודברי מאכל שלא מתקלקלים, ממש כמו שביקשו בחדשות.

ואז זה קרה. בלילה הייתה אזעקה שהעירה אותי משנתי, אני בבהלה הערתי את בנותיי ובמקום לאטום את החדר המוכן לקחנו את המסכות ורצנו לבית הורי בתחושה ששם יהיה יותר בטוח מעצם היותנו יחד.

היינו מאוד מבוהלים, ישבנו כל הלילה וצפינו בחדשות שבהם עדכנו אותנו ללא הרף על מה שקורה בזמן אמת.

בין לבין נשמעו אזעקות בוא זמנית גם מבחוץ וגם מהטלוויזיה. בכל פעם לפני אזעקה השמיעו סיסמא מקדימה "נחש צפע". כמובן חבשנו גם את המסכות שלנו, והורדנו אותן כשדווח על מצב רגיעה בטלוויזיה.

אוראל אמרה שקשה לה לחבוש את המסכה כי היא מרגישה שהיא נחנקת, לכן הרטבתי לה מטפחת והנחתי על פניה להגנתה.

בשלב שבו חבשנו את המסכות, אני ואבא שלי התחלנו להרגיש ריח כימי ואבא שלי התכופף והריח מתחת לדלת. חשבנו שהם ירו טילים כימים ושהחומר הכימי התחיל להתפזר והגיע אלינו כבר. בדיעבד מסתבר שמשך כל המלחמה מעולם לא ירו עלינו טילים כימים אלא טילים שגרמו להרס וסיכנו חיים. הריח היה מהפלסטיק של המסכות.

בהתחלת המלחמה לא הלכנו ללמוד כמה ימים עד שנכנסנו לשגרה מסוימת. מנהיג המלחמה העיראקי נקרא סדאם חוסיין שרצה להשמיד את ישראל כל זאת ממקום מחבואו במקלט. החיים של כולנו השתנו, החלה שגרה חדשה למשך מספר חודשים.

כולנו הלכנו לעבודה, לגן ולבית הספר עם הקופסה שבא נמצאת המסכה וגם מזרק של אטרופין (באטרופין היינו אמורים להשתמש במקרה של פגיעה מטיל כימי) המסכות היו שונות בגודלן לפי הגיל וגם הצורה הייתה שונה. לילדים קטנים היה מה שנקרא ברדלס ולתינוקות הייתה מעיין עריסה אטומה. הילדים נהנו לקשט את קופסת המסכה בציורים ומדבקות.

בכל ערב נשמעה אזעקה ויחד איתה נפל טיל במקומות שונים בארץ. למזלנו לא היו נפגעים בנפש במלחמה זו למעט מספר בודד של אנשים שלא הבינו איך להשתמש במסכות ולא שחררו את המכסה שמשם נכנס אוויר מסונן והם נחנקו לצערנו. עם סיום המלחמה כולם שמחו, האמריקאים הביסו את עיראק.

יש לציין שאחרי מספר חודשים מנהיג העיראקים סדאם חוסיין נתפס במקום מחבואו על ידי האמריקאים, נשפט והוצא להורג.

הזוית האישית

סבתא מריאנה: השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "צליל" יחד עם נכדי ליאור. התרגשתי לספר לו על החיים בצל מלחמת המפרץ.

הנכד ליאור: נהניתי מאוד עם סבתא והיה לי כיף להיפגש איתה בבית הספר.

מילון

אטרופין
תרופה הניתנת לדיכוי תגובה של הרעלת זרחן. (ניתנת בזריקה).

ציטוטים

”בכל רע יש גם טוב, ה"טוב" במלחמה זו הקירבה וה"ביחד" שעזרו לעבור תקופה קשה זו.“

”החיים של כולנו השתנו, החלה שגרה חדשה למשך מספר חודשים“