מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בעיירה והאהבה לחיים בקיבוץ

סבתא ואני בזמן תכנית הקשר הרב דורי
סיפורה של נערה שהתגוררה בבית שאן ונהנתה מחיי הקיבוץ שבבית אלפא

שמי עליזה אסייאג. נולדתי במרוקו בשנת 1949 ועליתי לארץ בשנת 1954.

כל ילדותי גרתי בבית שאן, אך כיום אני גרה בחדרה. יש לי ארבעה ילדים: מירית הבכורה, דוד, אורית וורד הקטנה, וfi שבעה נכדים- נועה, מיקה, רוי, רוני, עידו, יובל ואייל.

כשהייתי ילדה, גרתי בבית שאן אך אבי עבד בקיבוץ בית אלפא 40 שנה. אני ואחיי היינו כמו חברי קיבוץ והרגשנו שבית אלפא זה ביתנו השני. בזמן חופשות בית הספר היינו מגיעים כל האחים אל קיבוץ בית אלפא. מאוד התחברתי לילדי הקיבוץ ועשיתי איתם המון פעילויות כמו השחייה בבריכה.

בעת שהותי בבית אלפא חוויתי חוויה שהייתה שונה לי מאוד אך גם מאוד נעימה והיא ההגעה לחדר האוכל המשותף של הקיבוץ. בחדר האוכל כל אדם יכל לאכול מה שהוא רוצה מן המבחר שהיה – דבר שלא היה בביתנו. חגיגות הביכורים של חג השבועות בבית אלפא זכורות לי במיוחד.

העגלות היו רתומות לסוסים ועל העגלות ישבו הילדים בחולצות לבנות וזרים על ראשם, כולם שרו שירי ארץ ישראל. בשבתות תמיד היינו הולכים לגן השלושה (הסחנה) ברגל.

בעקבות אותה חוויה משנת חיים בבית אלפא הלכתי להדריך ולעבוד בנוער העובד כמדריכה.

אני זוכרת את הטיולים בקיבוצי האזור, הלינה באוהלים, בתוך הקיבוצים היו את בריכות הדגה והכרמים, שני דברים מאוד מיוחדים שלא היה בכלל בבית שאן. בכדי לצאת לטיולים היינו צריכים לגייס משאב שלא היה להורים הרבה ממנו, הכסף. בכדי לגייס את הכסף כל הילדים קטפו עגבניות ומלפפונים בשדות המושבים.

תמיד רציתי לעבור לגור בקיבוץ והיה לי חיבור ערכי גדול עם הקיבוץ אך אבי לא הסכים  לעזוב את הבית. הסיבה הגדולה שבגללה כל כך אהבנו את החיים בקיבוץ היא בגלל השוני והשפע שהיה באופן יחסי. לא היה פשוט לצאת מבית שאן בתחבורה ציבורית – היה רק אוטובוס אחד שיוצא מבית שאן ומגיע לעפולה. בשבילנו, עפולה הייתה העיר הגדולה של האזור כמו תל אביב.

בית שאן הוא מקום מאוד חם ומזגן לא היה. היה מאוורר אחד קטן שגם הוא לא עבד כל היום. המקרר לא קירר לבד, בכדי לקרר את המקרר צריך היה ללכת לבית חרושת לקרח. אני זוכרת אותי ואת אחי דוד הולכים להביא שליש בלוק קרח כי אין כסף לקנות יותר. עד שאני ודוד היינו חוזרים חלק מהבלוק כבר היה נוזל.גם קניית החלב שנראית היום כה פשוטה ונגישה הייתה דבר שמאוד קל לפספס.

פעם אחת בכל יום היה עובר החלבן וקורא בקול: חלב! היינו יוצאים עם בקבוק זכוכית והוא היה ממלא לנו את החלב. למדתי בבית הספר היסודי "תומר". היו לי המון חברות בבית הספר ואחד היתרונות הגדולים שלו הוא שהוא היה מאוד קרוב לביתנו. בניגוד להיום בבית הספר תומר למדו מכיתה א' ועד כיתה ח'.

בית הספר התיכון שלי היה הראשון בבית שאן – בית הספר התיכון על שם רוזוולט. סיימתי רק שלוש שנות לימוד (עד י"א) כי הייתי חייבת לעזור להורים להרוויח יותר כסף ולכן הלכתי לעבוד כעוזרת גננת.

לא עברתי לקיבוץ עברתי לחדרה אבל אני מאושרת בחדרה למרות כל הרצון העז שהיה לי לעבור לבית אלפא.

הזוית האישית

סיפורה של עליזה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "חוב"ב" במושב בני ציון בסיוע המורה ניבה שניאור

מילון

שיר תנעאש
לכי לישון

ציטוטים

”אני זוכרת שאני ודוד היינו הולכים לקנות שליש בלוק קרח כי לא היה כסף ליותר מזה “