מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים במעברת אגרובנק

זמירה והנכדה בר
האוהל ששימש אותנו למגורים
על החיים במעברת אגרובנק בחדרה

שלום, שמי , זמירה אברהם ומקור השם הוא בשפה ערבית- שמחת חיים בשירה ובגיל.
שם המשפחה: ניסים.
 
המשפחה שלי הייתה מאוד עשירה ועזרה לכל מי שפנה אליה ולכן ניסים מלשון- ניסים ונפלאות. השם אברהם הוא מסבא אברהם. נולדתי בעיראק בעיר בגדד ועליתי לארץ בגיל 3 שנים ולכן אין לי זיכרונות ממקום הולדתי. תאריך הלידה 15.3.1948 הוא היום שבו הודיעו ליהודים בעיראק שהולכים לבנות מדינה ליהודים והשמחה הייתה גדולה.
 
אני הבת הבכורה במשפחת ניסים. גדלתי במעברת אגרובנק ליד תחנת הרכבת, בחדרה מערב. יש לי זיכרונות לא קלים מאותם הימים. היו ימים שבהם ירדו גשמים וימים שהיה חמסין. ימים אלו היו קשים מאד, כי גרנו באוהל. באוהל לא היה חלון ולא היה דלת אלא 6 עמודים ועליו קשרו את רצועות האוהל.  היה לנו 5 מיטות מעץ. ישנו על המיטות : אבא, אמא, סבתא, אני ואחותי. אחי ישן עם ההורים באותה מיטה. סבלנו מהרבה מחלות. חסונים ותרופות לא היה כמו היום.
 
בית החולים היה בצריף ובו שני חדרים, אחד לחולים ואחד ללידה עבור התינוקות. והיה רופא אחד ושמו "הלל יפה" שעל שמו נקרא בית החולים היום. באוהל היה ארון קטן שבו שמנו דברי מאכל. באדמה חפרנו בור ושמנו פח וזה היה מקרר בשביל שיקרר שפכנו מסביב מים קרים וכך היה קר בפח.
 
בפינת האוהל בפינת הבישול פתילה שעליה בישלנו ו"פרימוס" שבה הרתחנו מים לאמבטיה וכביסה. בחצר שתלנו עץ אקליפטוס מפני שהיתה שלולית מים. והעץ קיים עד היום.
 
לאחר שלוש שנים החליפו לנו את האוהל בצריף שבו היו שני חדרים, אך לא היו שירותים ומקלחת וכך המשכנו באותם התנאים. אני זוכרת את החגים עם כל השכנים. במסיבות כל אחד הביא מה שהיה לו לאכול לפי העדה וגם בגדים נתנו אחד לשני כשזה היה קטן. בכל שבת הלכנו, כל הילדים, לאכול גלידה ולשתות גזוז בטעם פטל. כמובן שהלכנו ברגל. אחד ההורים היה מלווה מקדימה ואחד מאחור וזאת הייתה חגיגה גדולה.
כעבור 6 שנים בשנת 1956 עברנו לגבעת אולגה לדירה קטנה של 2 חדרים והיינו כבר 6 ילדים הורים וסבתא. כאן היה יותר קל היה שירותים, מקלחת, מטבח והייתה שיגרה של היום. 
 
 
 
החוויות שאני זוכרת מיום העצמאות היו במעברה. היה חג גדול עם שירי ארץ ישראל ברדיו. כל הציבור רקדו במעגלים גדולים וקטנים והיה שמח מאוד. את ל"ג בעומר חגגנו תחילה, באיסוף עצים.  היה מאד מרשים! אספנו עצים ועשינו מדורה מרכזית שאליה זרקנו תפוחי-אדמה (כי לא היה משהו אחר). חג השבועות היה גם חג מרכזי. הבנות והבנים לבשו לבן ויצאו לשדה. אספו פרחים מכל הסוגים ועשינו זר לראש, אותם קשרנו בחוט. אחרי בית הכנסת לקחו פח גדול ושמו מעל הגחלים שהכנו מראש ועשו פיתות עם מרגרינה וסוכר חום וזה היה כמו עוגה. אלה הזיכרונות מהילדות שהם חיים בי עמוק עד היום.
    
משנת 1960 החיים החלו להיות יותר טובים ההורים עבדו והיה כסף לבגדים, אוכל, לימודים, וחיים יותר טובים. 
 
העשרה:
מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה. (ויקיפדיה)
 
תשע"ו   2016
 

מילון

צריף
מבנה צנוע שעשוי לרוב מעץ. בקתה.

מעברת אַגְרוֹבַּנְק
מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”"אחרי שלוש שנים החלפו לנו את האוהל בצריף".“