מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים במעברה

אני והנכדה שלי בתחילת הפרויקט.
אני בילדותי
סיפור חיים לדור ההמשך

הוריי, רחל ויוסף חורי ז"ל, נולדו בעירק למשפחה עשירה וילה גדולה עם משרתים עלו לארץ ישראל מעירק, בעקבות הפוגרום שהיה ליהודים. הסבא רבא שלי מצד האמא הומת על ידי השלטונות בעירק בזריקה, בזמן שאושפז בבית החולים היות ולא חש בטוב אחרי ברית של בנו. כל המשפחה ברחה מעירק בבגדי אבלות ללא כסף, ללא בגדים ללא ציוד וכו'.

הם הגיעו לארץ ושיכנו אותם זמנית בעפולה. הם עבדו בסלילת כביש הסרגל בעבודה פיזית (לא באמצעים שיש היום) עם מגרפות וטוריות.

בשנת 1951 העבירו את הוריי למעברת "זרנוגה" ברחובות בצריפונים. הוריי עבדו בפרדסים בקטיף פרי הדר.

בשנת 1952 התחתנו וב- 1953 נולדתי. בתקופה זו לא היו: מקרר, תנור, כיריים, מיטות, מטבח, ארונות וכו'. הצריף היה קטן מאוד עם חדר אחד בלבד, ללא מיטות, ללא מקלחת וללא שירותים, רק מזרנים להורים וארגז בננות ששימש מיטה לתינוקת. היה בור קטן בחוץ עם פחים מסביב (מעין שירותים).

עם הזמן המדינה חילקה תלושי מזון וההורים היו צריכים לחכות שעות בנקודות החלוקה, היו ימים שהתורים היו ארוכים, מחכים עד השעה ארבע אחרי הצהריים, נקודות החלוקה היו נסגרות וההורים היו חוזרים ללא מזון ולמחרת חוזרים שוב לתור חדש. (היתה תקופת הצנע).

בשנת 1956 היה מבצע קדש, לא היה איפה להתחבא, ישבנו מאחורי הצריף ושמנו ידיים על הראש כששמענו את המטוסים עוברים מעלינו. המצב היה קשה מאוד, לא היה אוכל, המשפחות גדלו בחוץ ירק, תרנגולות ויונים. ככה חיו עד שהמדינה חילקה תלושי מזון וככה היה מה לאכול.

    

 

עם הזמן הממשלה חילקה מיטות עולים עם מזרונים ופעם בחודש היו באים לרסס את המזרונים והמיטות נגד פרעושים. היות ולא היו מכשירי חשמל, לא היה ניתן לשמור אוכל, לכבס ולא היה חשמל היתה מעין פתיליה (לוקס) שהאירה את החדר היתה גם פתיליה קטנה מאוד שבקושי חיממה חלב לתינוקות.

כשהיינו ילדים קטנים הוריי קילחו אותנו פעם בכמה זמן, בתוך גיגית עם מים פושרים מקומקום שחומם על פתיליה קטנה.

לאט לאט חילקו חלב למשפחות עם תינוקות בבקבוקים על ידי (החלבן שהיה בא עם חמור ועגלה). וחילקו גם בלוקי קרח כדי לשמור מזון.

    

 

בשנת 1960 עברנו לשיכון בקרית משה ברחובות, הלכנו לבית ספר בעיר רחובות ,לא היתה תחבורה ציבורית הלכנו ברגל בחורף ובקיץ.

גרנו 7 נפשות בשני חדרים קטנים מאוד, הורים סבתא וארבעה ילדים. המצב כלכלי קשה לא היו הרבה בגדים ללבוש ולא היה מספיק אוכל, אבל תודה לאל הסתדרנו. אמא התחילה לעבוד בניקיון במספר מקומות כגון משטרה קופת חולים וכו'.

בבית ספר למדנו עד כיתה ח' זה היה חובה, אחרי שסיימתי את כיתה ח' למדתי שנה נוספת בבית ספר מקצועי עמל רחובות עיוני ותפירה. כשסיימתי את הלימודים הלכתי לעבוד במפעל קונפקציה תפירה ביבנה. חמישה ימי עבודה ויום לימודים אחד במסגרת הנוער העובד והלומד.

הייתי יוצאת מהבית ברחובות מ- 6 בבוקר וחוזרת ב- 6 אחר הצהריים. את כל המשכורת החודשית נתתי להורי כדי לעזור בכלכלת המשפחה, היות ואבי היה חולה ולא עבד רק אמא עבדה. קיבלתי צו גיוס לצבא, ביקשתי להשתחרר כדי לעזור למשפחה ונענתי בשלילה. במהלך השירות קיבלתי חופשות כדי לעבוד ולעזור למשפחה.

נשארתי בקבע במשך 25 שנה, התחתני נולדו לי חמישה ילדים, בת וארבעה בנים, ארבעה מהם נשואים ואחת עשרה נכדים.

כיום אני חיה באושר ועושר עם בעלי ציון ועם אחד הילדים שעדיין רווק.

 

הזוית האישית

נהניתי להיפגש עם סבתא בפרויקט ולשמוע על העבר שלה.

מילון

לוקס
מעין עששית שהוארה על ידי נפט.

ציטוטים

”"כפרה עלייך נשמה טובה, שאלוהים ישמור עלייך"“