מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים בארץ ובגולה

סבא אמנון וסבתא אליזבט באחד מהמפגשים
סבתא אליזבט בילדותה
סיפור ילדותם של סבא וסבתא

ילדות בפולין ושתי עליות לארץ

כשסבתה הייתה ילדה קטנה וגדלה בגולה בפולין הקומוניסטית לא חוותה חגים יהודיים בכלל ולא ידעה שהיא יהודיה עד גיל 6.

סבתה מספרת:

אבי נפטר מהתקף לב בגיל צעיר מאוד כשהייתי בת 4. אחריי שנתיים נכנס לחיינו איש ממוצא גרמני יהודי מאוד דתי ומאז התחלנו לחגוג חגים יהודיים. זכרוני במיוחד חזק לגבי חג הפסח ראש השנה ויום כיפור.

בשנת 1957 ראש הממשלה דאז של פולין גומלקה אפשר ליהודים לעזוב את בפולין לכיוון מדינת ישראל. זו הייתה עליתי הראשונה לארץ ישראל ומיד לקחו אותי אם כל הילדים האחרים לכפר הנוער בין שמן שם שהיתי שנה כדי ללמוד את השפה. כאן חגגנו את כל חגי ישראל ובמיוחד אהבתי את ט"ו בשבט ושבועות. זאת הייתה תקופה נפלאה ומאוד רציתי להישאר בארץ.

לדאבוני הרב אחריי שנה אימי ואבי החורג ואחי שהיה אז קטן בן שנתיים ירדו מהארץ כי היה להם קשה להתפרנס. נאלצתי להצטרף למרות העצב. בפרנקפורט חגגנו את כל חגי ישראל במיוחד אני זוכרת את חג יום הכיפורים כי הלכנו ברגל את כל הדרך מהבית לבית הכנסת וצמנו כל היום. הילדים הראו את הלשון הלבנה כסמל לצום והיו כאלה ששמו פודרה כדי לא להראות שהם אכלו. אפילו נענשתי כיוון שסיפרתי את האמת על הצום לעיתון וכתבתי מאמר על זה.

עליתי לארץ בפעם הראשונה בשנת 1957 כילדה בת שמונה.

הלכתי לכפר הנוער בית שמן. כל הילדים מהעלייה שלי הועברו לשם כדי ללמוד את השפה ולהרגיש את החוויה הישראלית. שנה אחרי זה המשפחה ירדה מהארץ לגרמניה ובשנת 1970 עליתי מחדש ארצה, התגשמות חלומותי.

ילדות של סבא אמנון בארץ ישראל

סבא נולד בארץ ישראל ומספר: "אני הייתי חוגג את ליל הסדר בכך שהיינו חוגגים עד שהגיע האוכל ולא היינו ממשיכים לקרוא באגדה חוץ מהאפיקומן. אני זוכר שהיה לי דוד שהיה חזן והוא היה שר את כל ליל סדר בשירה. הוא שר את כל האגדה. רק בביקור אצל הדוד גמרנו לקרוא את כל האגדה באופן חד פעמי. הוריי לא היו דתיים ולכן החגים היהודיים לא השאירו חותם עמוק אבל היה להוריי מנהג שבו הם נהגו לקנות פרות יבשים בטו בשבט.

נולדתי בארץ ולמדתי בבית ספר מאוד נוקשה. בגיל צעיר הייתי מושך לילדות קטנות בצמות וקיבלתי עונש כל יום להישאר מאוחר בבית הספר ולכתוב חיבורים על משיכת השערות המיותרת. באותה תקופה הייתה מלחמת העולם השנייה והאיטלקים היו מפציצים את חיפה שם  גרתי, ואמי הייתה פוחדת שחזרתי לבד מהעונש מבית הספר ושתהיה הפצצה. אחרי כמה שנים התברר לי שהיא הייתה מתגנבת לבית הספר והולכת אחרי במקרה שתהיה הפצצה ואני לא אדע מה לעשות.

סבא כנער

לאחר מכן כאשר הייתי נער הצטרפתי לתנועת נוער הצופים עם חברי. היינו מבלים יחדיו ב"צריף" של הצופים את כל אחר הצהריים כל יום והתקשרנו מאוד אחד לשני. כשהייתי ילד בגיל 13 – 14 החלה מלחמת העצמאות והיה בחיפה גבול בין יהודים לערבים שהיו יורים מצד לצד והיינו מטיילים מאחורי קירות מגן כאילו אין מלחמה עד שכבשו היהודים את חיפה מהערבים. במלחמת השחרור נהרגו הרבה אנשים. זו הייתה החוויה הכי קשה שהייתה לי 1 מכל 100 אנשים בארץ נהרג.

כל כך רצינו מדינה שידענו להתגבר על האבל

כאשר בגרנו המחשבה הייתה ללכת לקיבוץ ולפניי זה להכשרה בקיבוץ אחר. במשך הזמן לאט לאט התפזרה החבורה וחלק אינם איתנו, אבל אנחנו מקפידים עד היום הזה בכל יום עצמאות להיפגש יחד וההרגשה היא  שלא נפרדנו מעולם.

סבתא בבן שמן

עליתי לארץ בפעם הראשונה בשנת 1957 כילדה בת שמונה. הלכתי לכפר הנוער בית שמן. כל הילדים מהעלייה שלי הועברו לשם כדי ללמוד את השפה ולהרגיש את החוויה הישראלית. שנה אחרי זה המשפחה ירדה מהארץ לגרמניה ובשנת 1970 עליתי מחדש ארצה, התגשמות חלומותי. הייתי בחו"ל משנת 1958 עד שנת 1970 ובאתי כסטודנטית משוויץ בעליית הנוער של הסוכנות היהודית כנגד רצון הורי. בשנת 1973 כבר הייתי בארץ וזו המלחמה הראשונה שחוותי. במלחמת ששת הימים ישבתי בשדה התעופה בציריך ורציתי לטוס לישראל כדי להתנדב אבל לקחו רק את הישראלים. הם התנגדו כיוון שמאוד הצלחתי באוניברסיטה בשוויץ והיה לי עתיד מבטיח מאוד.

סבא במלחמות

בשנת 1956הייתה מלחמת סיני. הייתי חייל בקורס קצינים ונסענו לסיני שם עסקתי בפינוי המוקשים שנשארו. ב1966 פרצה מלחמת ששת הימים, שם כבר הייתי קצין צעיר באזור קרוב לעזה. במלחמת ששת הימים כבשנו את כל הגדה ואז ערכנו טיולים משפחתיים בכל הגדה.

אני זוכר שבחג השבועות כל המושבים והקיבוצים החקלאים היו עורכים תערוכה של התוצרת שלהם והיינו נוהגים לנסוע יחד עם הורי לקיבוץ ולראות את התהלוכה של הבאת הביכורים בחג השבועות. לאחר כל אלה  הגיעה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה מאוד מאוד קשה. הייתי כבר מפקד פלוגה ופיקדתי על הקמת גשר בתעלת סואץ. אז כבר היינו עצובים כשראינו את ההרוגים. מאוחר יותר, היינו שנתיים בארצות הברית ובימי כיפור לא רציתי ללכת לעבודה. הייתי הולך לראות איך חוגגים את יום הכיפורים בקהילות השונות החל מהחרדים ביותר ועד לרפורמיים, כיצד כל קהילה חוגגת את יום כיפור שלה.

הזוית האישית

אליזבט: ההשתתפות בפרויקט הייתה חוויה מדהימה עבורי, מקרבת מאוד לנכד שלי שהיתי ממילא קרובה אליו מאוד תמיד ויותר מזה, הקשר שלי עם הסבא מהצד השני התקרב מאוד, למדנו להכיר אחד את השני, שפכנו את ליבנו ועברנו האחד לאחר. ההשתתפות בפרויקט הביאה אותי לעלעל בתמונות, מסמכים, יומן אישי ועוד מעברי שלא פתחתי שנים – דבר שהעלה בי זכרונות מדהימים שמעט נשכחו. אין ספק שהחוויה של להגיע בימי שישי לביה"ס, לראות את הפנים של איליי מחכה לי בשער היו שווים הכל וריגשו אותי בכל פעם מחדש עד דמעות. כמו כן, היה לי העונג להכיר את המורים והמחנכים המקסימי:

איליי: בזכות הפרויקט הקשר האוהב והחזק שהיה לי עם סבא וסבתא שלי נעשה חזק יותר וקרוב יותר. אני למדתי להכיר אותם ללמוד שלכל אחד ואחד מהם היה עבר מלא ומרתק ואפילו לא פשוט שלא רק תרם ויצר משפחה מדהימה אלא גם טרם למדינת ישראל עם הקמתה. למדתי שסבתי שנראתה לי תמיד אדם שעבר חיים פשוטים, חייה לא היו כאלה כלל. גיליתי סבתא אמיצה, שדבקה ברצונות ועמדות שלה והולכת איתן עד הסוף גם במחיר עליה לארץ לבדה. הסבא שתמיד היה עבורי דמות להערצה וחיקוי התגלה כאדם אמיץ שעשה ועושה למען מדינת ישראל רבות.

מילון

דתיים רפורמיים,
דתיים אשר שומרים מצוות תוך התאמה של הדת למאה ה 20-21 מבחינת הקלות שימושיות.

ציטוטים

”".. במלחמת השחרור נהרגו הרבה אנשים.. התגברנו על הכאב כי כל כך רצינו מדינה..". “