מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החיים באיראן בשנות ילדותי

רוני ועמית עובדים ביחד על הסיפור
יום הולדת במשפחתנו בבית בפרס.
סיפורה של משפחת עילם במעבר בין עירק-איראן-ישראל

נולדתי בטהראן שבפרס בשנת 1950 למשפחה יהודית ממוצא עירקי להוריי, מנשה בן של יעקב וגרג'יי ולמדלן, בת של נחום וגרג'יי.

סבא נחום היה מורה לתורה וחזן בבית הכנסת ששכן בתוך בית הספר של יהודים יוצאי עירק שגרו בטהראן ובכדי שיהיה למשפחה שם פרסי, שינינו את שם המשפחה מ"נחום" ל"מועלמפור" שפרושו בפרסית: בן של מורה.

אחותי אנג'ל היא הבת הבכורה במשפחה.

את ילדותי עברתי בבית ספר אטפאק שנוסד על ידי יהודים יוצאי עירק בטהראן ובו למדו בעיקר ילדי יהודים יוצאי עיראק.

בני משפחתי

למדתי 12  שנים וכאשר סיימתי את לימודי הבגרות שלי בשנת 1967, הורי שלחו אותי לארץ ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ושם למדתי בבית ספר לרוקחות שבהדסה שנמשכו כחמש שנים. בתקופת היותי סטודנט הכרתי את אשתי רבקה ילידת הארץ ובת ליהודית ויעקב ניצולי שועה מאירופה ובשנת 1971 התחתנו ובעקבות כך נולדו לנו שני ילדים, בשנת 1974 אלדר שהיום עוסק בנדל"ן ובשנת 1975 אשכר שעוסקת בראיית חשבון.

לאחר סיום הלימודים בשנת 1974 חזרנו עם כל המשפחה לפרס למשך 4 שנים כאשר בהתחלה גויסתי לצבא הפרסי כשרות חובה אבל השתחררתי כעבור חודשיים עקב סעיף רפואי בקוצר ראיה. לאחר מכן עבדתי בחברת ספנות סקנדינבית משך ארבע שנים כאשר משך זמן הזה היו לנו חיים משגשגים כלכלית וחברתית כיוון שבתקופה הזו שלט השאח הפרסי "מוחמד רזה שאה פהלוי” שהיה מאוד ידידותי ליהודים וגם לישראל התקיימו קשרי מסחר ענפים בין שתי המדינות ואף הייתה שגרירות ישראלית לא רשמית בטהראן.

בשנת 1978 לאחר עלייתו של חומני והמהפכה בפרס עלינו עם כל המשפחה לארץ וכבר בהתחלה עברנו לגור ברמת השרון עד היום הזה. בשנת 1979 קניתי את בית המרקחת "פינצ'י" שברמת גן וניהלתי אותו עד שנת 2016.

הזוית האישית

עמית: למדתי הרבה על סבי ועל מורשתו.

רוני: נהניתי ללמד את נכדתי על מורשתי.

מילון

מועלמפור
בן של מורה

ציטוטים

”השאח הפרסי "מוחמד רזה שאה פהלוי” שהיה ידידותי ליהודים “