מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החוויה המיוחדת של סבתא עדנה

אני וסבתא עדנה
סבתא וסבא
חוויות הילדות של סבתא בירושלים

סיפור חייה של סבתא עדנה

נולדתי בשנת 1947 בירושלים, דור חמישי לילידי ירושלים במשפחה להוריי יפה ויוסף שגם הם ילידי ירושלים, הם נישאו ונולדו להם ארבעה ילדים ואני בתם הבכורה.

התקופה הייתה תקופת מלחמת השחרור, היה מצור בירושלים, כולל רעב, והמלחמה לשחרור הפריצה לירושלים גבתה הרבה נופלים, אך הדרך לעיר נפרצה. בזמן המצור היה צורך להעביר מים ומזון לנצורים בעיר והתקופה הייתה קשה ביותר. בשנת 1948 קמה מדינת ישראל והשאר הסטוריה.

למדתי בבית הספר האנגלי "אוולינה דה רוטשילד" ובתום לימודי בבית ספר עממי עברה משפחתי לגור בתל-אביב. המשכתי בלימודי בבית הספר התיכון "אליאנס – כל ישראל חברים" וסיימתי שם את לימודי התיכון.

עקב משקלי הנמוך, לא גוייסתי לשרות צבאי. היה עלי לקבל החלטה על המשך דרכי. החלטתי לנסוע לאנגליה להמשך לימודים. השפה הנלמדת בתיכון אליאנס הייתה צרפתית ורציתי ידע נרחב גם באנגלית. לכן קבלתי החלטה לנסוע לאנגליה. בתום שלוש שנות לימודים באנגליה, חזרתי לישראל וחיפשתי עבודה.

חשבתי לנסות את מזלי בחברת המחשבים "י.ב.מ" שהייתה אז החברה למחשבים השולטת. נכנסתי לבניין וחיפשתי את דרכי למחלקת כח אדם. קבלו אותי בברכה ונשאלתי לרמת הידע שלי בשפה האנגלית. לימודי באנגליה סללו לי את הדרך לקבלה לעבודה ב "י.ב.מ" ונתקבלתי מיד. בחברת י.ב.מ עבדתי 20 שנה במהלכן נישאתי לנתן ונולדו לנו שלוש בנות: תמר, גליה, ויעל.

בתום 20 שנה פרשתי מעבודתי והתחלתי דרך חדשה, אחרי שסיימתי ללמוד עיצוב פנים בטכניון. זה היה מהלך טוב שגרם לשינוי מהנה בעבודתי, עד היום.

העשור המיוחד בחיי היה כאשר יכולתי במקביל לעבודתי לעסוק גם בתחומי פעילות נוספים בהתנדבות. הייתי שותפה להקמת מפלגת נשים שלא רצה בסוף לבחירה בכנסת (וחבל), עזרתי ללמד אנגלית עולים מאתיופיה שנרשמו ללימודים גבוהים באוניברסיטה, הייתי "יושבת ראש אגודת אדריכלי הפנים בישראל" במשך 5 שנים, ועוד.

ללא ספק, נישואי בנותי והוספת הנכדים למשפחה היווה שינוי מהותי בחיי. נרתמתי למשימה ונהנתי מאד להיות שותפה לגידולם. יש ביננו קשר הדוק ומהנה.

זו החוויה המיוחדת של חיי

סיפורו של חפץ – המתנה מגברת גבירץ

בילדותנו בירושלים, גדלנו בשכונת טלביה-רחביה עם שכנים שהיינו כולם כמשפחה.

אחד מהשכנים, פרופסור שטקליס, ארכיאולוג, היה נוסע הרבה לחוץ לארץ. אשתו לא הרבתה לנסוע עימו. היינו המשפחה היחידה שהיה לה טלפון בבית, ופרופסור שטקליס היה מתקשר לביתנו ומבקש לקרוא לאשתו לדבר איתו בטלפון. אשתו, בינה גבירץ, הייתה מאיירת ספרי ילדים ידועה. שמחנו תמיד לרוץ אליה שתבוא לדבר עם בעלה. הם תמיד הודו לנו מאד על האפשרות שיש להם לדבר אחד עם השני למרות המרחק הפיסי. מידי פעם היא התלוותה לנסיעותיו, כששבה ארצה, הביאה תמיד שי קטן לכל אחד מאתנו.

באחת הפעמים, הביאה לי הגברת גבירץ קופסא קטנה בגודל אצבע, מוזהבת ויפהפיה, שכאשר פותחים אותה יש בה סלילי חוטים בשלושה צבעים, שנפתח לאכסון סיכות ומחטים, ואצבעון עוטף הכל. מתנה יקרה ומרשימה אותה אני אוצרת עד היום.

הזוית האישית

סבתא עדנה: נהנתי לספר ולהעביר הלאה את סיפורי וחוויות הילדות שלי. עלמה: היה לי מעניין להיות עם סבתא במפגשי תכנית הקשר הרב דורי ולשמוע את סיפוריה ולתעד אותם.

מילון

בית הספר ע״ש אוולינה דה רוטשילד
בית הספר לבנות על שם אוולינה דה רוטשילד הוא בית ספר אשר פועל בירושלים החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. בית הספר הוא מראשוני בתי הספר בירושלים לבנות דתיות של התקופה החדשה. בתקופת הזוהר שלו בראשית המאה ה-20, היה מבתי הספר החשובים בעיר והראשון שבו נערכו לימודים בשפה העברית, אך במקביל לימדו בו בעבר גם שיעורים רבים בשפה האנגלית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כיהנתי כיושבת ראש אגודת אדריכלי הפנים בישראל“