מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

החג היחיד שקיבלתי בו מתנה – חנוכה

סבתא וסבא רבה של לובה בתה תמרה
תמרה
הצלחתי להגשים את חלומה של סבתי ולעלות לישראל בשנת 2000

הצלחתי להגשים את חלומה של סבתי ולעלות לישראל בשנת 2000 שמי: תמרה גרצ'וב, אני גרה בבת-ים, נשואה ויש לנו בת אחת. התחביבים שלי הם: לטייל, לקרוא ולשיר. נולדתי בקזחסטן, ועליתי לארץ מרוסיה בשנת 2000. לא חלמתי לעלות לארץ ישראל, התרגלתי לחיות ברוסיה והיו לי הרבה חברים שם.

gg

 

 

 

 

 

 

 

ילדותי אצל סבתי:

גדלתי אצל סבתא ברוסיה וראיתי את ההורים שלי רק בסופי שבוע. אהבתי לשבת בערב על המיטה שלה. סבתא סיפרה לי הרבה סיפורים מעניינים על החיים שלה, איך הם גרו במחוז נידח של הארץ, מפני שלא הייתה רשות לגור במרכז הארץ ברוסיה. היא סיפרה לי על הלימודים והגימנסיה. לא אפשרו לנו ללמוד את שפת האידיש בבית-הספר, אסרו עלינו לקיים פעילות דתית, לכן אנחנו לא מכירים את כל המנהגים, החגים והאירועים של הדת שלנו.

אבל החג היחיד שאני זוכרת טוב, החג היחיד שקיבלתי בו מתנה, היה חנוכה. סבתא הייתה נוהגת לתת לנו מתנות בחג הזה. היא לא פחדה לחגוג את החג הזה, כי הוא נחוג קרוב לשנה האזרחית החדשה, של הנוצרים.

אהבתי מאוד לטייל בהרים עם סבתא, שהייתה אז בגיל 70. אני זוכרת, ששרנו בהרים בקול רם וההד, שחזר אלינו, גרם לנו הנאה רבה.

סבתא למדה במקום שנקרא ה"חדר" בו היא למדה תורה ולמדה לקרוא ולכתוב. היא למדה בחדר לפני שהתחילה ללמוד בגימנסיה.

 

ff

 

 

 

 

 

 

 

בגימנסיה היא למדה עבודה סוציאלית. כשהיא סיימה את לימודיה בגימנסיה, כל חבריה רצו לעלות ל"פלשתינה" (לארץ ישראל), כדי להקים קיבוצים ולגור שם. בשנים בה חיה סבתא, בשנת 1917 היהודים קיבלו אישור מהשלטון הקומוניסטי ללמוד גם במוסדות במרכז הארץ ברוסיה.

 

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa4

 

 

 

 

 

 

 

 

קבוצת החברים הלכה ברגל מפינסק בביילורוסיה למוסקבה. סבתא שלי הצטרפה לקבוצה זו. לקבוצה הייתה מטרה: לעלות לארץ ישראל אחרי לימודי החקלאות.

 

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa5

 

 

 

 

 

 

 

סבתי אמנם סיימה את הלימודים, אך לא הצליחה לקבל היתר לעלות לארץ ישראל. זאת הייתה תקופת שלטונו של סטאלין ברוסיה. הקבוצה היתה קבוצה של פעילים ציוניים, היא ישבה כעשר שנים בכלא הרוסי בגלל היותה ציונית – "אסירת ציון"

 

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa6

 

 

 

 

 

 

 

אחר שחרורה היא עברה עם משפחתה לקזחסטן ושם המשיכה את נפתולי החיים הקשים שלה.

תמיד שמענו אותה חוזרת על המשפט הזה: "אבוי לי, חבל מאוד, שלא עליתי עם "נערי הזהב" לפלשתינה …"

 

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa7

 

 

 

 

 

 

 

בתי ,לובה, למדה עברית בבית ספר ברוסיה. היא פגשה חברים יהודים והתחברה אליהם. היא אמרה לבעלי ולי, שהיא רוצה לעלות לארץ.

אנחנו הסכמנו והצטרפנו אליה לעלייה. לפני שהגענו לארץ, עוד  ברוסיה, אמא שלי ביקשה, שנגור בבת-ים. משום שהחברה הכי טובה שלה גרה שם. כבר בהתחלה, אהבתי את היופי של הארץ הפורחת ואת היחס החם של תושביה. רציתי מאוד ללמוד עברית ולהתקדם בחברה, להבין על מה מדברים בטלוויזיה, ברדיו, בבנק לדעת לקרוא ולכתוב בעברית. אני מרגישה שהצלחתי להגשים את חלומה של סבתי ולעלות לישראל בשנת 2000 עלינו לארץ והצטרפנו לבתי לובה.

היום אני לומדת עברית באולפן, ומשתתפת בתכנית הקשר הרב דורי באולפן "שרת" בבת-ים. המורה מובילת תכנית "הקשר הרב דורי" היא יהודית נוטע

במסגרת המחויבות האישית, תלמידי בתי – הספר התיכוניים: "בית וגן", "חשמונאים", "רמות" מתעדים את סיפורינו, סיפורי עולים חדשים, בחוברת "מסעות חיינו".

קישור למצגת סיפור החיים של תמרה

 

משוב של תמרה גרצ'וב:

השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי, שמחתי על כך שלמדתי דברים חדשים בתחום המחשב. הקשר הרב דורי מצא חן בעיני ונהניתי לעשות מצגת ולהציג בה את סיפור העלייה של סבתי. היה לי נעים מעוד לעבוד בפרויקט בחברה שכזאת ועם לירן ה"מורה" שלי שעזרה לי, שהייתה סבלנית, סובלנית והקשיבה לי כל הדרך.

 

לירן, התלמידה המנחה:

השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי. אני זוכרת איך הגעתי לפרויקט, כשיום אחד יהודית, הרכזת של הפרויקט, באה לבית הספר והציעה לנו לעשות פה את המחויבות האישית. התלבטתי ולבסוף החלטתי ,שאני עושה את המחויבות האישית באולפן.

נהניתי מאוד לעבוד עם תמרה, שהיא תלמידה טובה, מקשיבה למה שאני מלמדת ומדריכה אותה. היה מאוד כייף לבוא וללמד באווירה טובה כזו. זהו זה, כבר כמעט נגמר, אני, כבר מתגעגעת לכולם. כשבאתי לאולפן למחויבות האישית שלי. הרגשתי, שזו הייתה בחירה מצוינת. מפני שהיו לי כמעט 4 חודשים מהממים ביותר בחיי. אני מקווה, שבעתיד תלמידים אחרים יבואו גם לכאן, וימלאו את מחויבותם פה באולפן "שרת".

 

%d7%99

 

 

 

 

 

2006-2007 תשס"ז

מילון

אסיר ציון
אסירי ציון או מסורבי עלייה היו יהודים, בעיקר תחת המשטר הקומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים

ציטוטים

”אבוי לי, חבל מאוד, שלא עליתי עם "נערי הזהב" לפלשתינה ...“