מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הודות לעקשנותו של סבא אני כאן לספר את סיפור משפחתי

עמית וסבא מוריס בתכנית מתעדים
חתונה של סבא וסבתא
סיפור משפחתי סבא התחתן שש פעמים

סיפור משפחתי בזכות עקשנותו של סבא

כשחקרתי את תולדות המשפחה נודע לי כי סבא שלי אהרון בוזגלו היה נשוי ולא היו להם ילדים הם התגרשו והוא התחתן שש פעמים לסירוגין כי הוא רצה ילדים. האישה השישית סירבה להתגרש והיא הייתה מוכנה שייקח לו אישה נוספת והיא שידכה לו את אחייניתה – סבתא מסעודה. היא סיכמה איתו שהילד הראשון שיוולד היא תגדל אותו כאילו הוא הבן שלה ונולדו למשפחה תשעה ילדים הבכור שלהם הוא אבא שלי אברהם.

                                                                 סבתא מסעודה אימא של אבא

לימים אבא שלי גדל והתחתן עם אישה אחת וגם להם לא היו ילדים, אישתו טענה שהוא עקר והיא רוצה ילדים והם התגרשו. אמא שלי דונה למשפחת כהן התחתנה עם אדם מאוד עשיר בשם שמעון כהן (קרוב משפחה של אמא) הוא היה איש עסקים ועסק ביבוא מברזיל . באחת מנסיעותיו ממרוקו לברזיל האנייה בה נסע הוטבעה ע"י הגרמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה.

מאחר ולא היו להם ילדים, האח של הבעל שנפטר צריך לקיים את מצוות "הייבום" (דברים כ"ה פרק ה':" כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאישה ויבמה".) הוא צריך להתחתן עם אלמנת אחיו להוליד ילד שימשיך את זרע אחיו. כתוצאה של הייבום נולד בן וקראו לו שמעון ע"ש אביו שנפטר.

                                      אבא ואמא שלי (צילום אישור מעבר מגיברלטר לישראל

"לאחר שאבא שלי התגרש מאשתו הראשונה שידכו אותו עם אימא ואמרו לו שהיא הוכיחה שהיא פורייה, שהיא מסוגלת ללדת ילדים. גרנו בעיר סלה עיר צמודה לרבאט עיר הבירה של מרוקו. אבא היה חייט אימא הייתה עקרת בית. אחרי הנישואים נולדו שבעה ילדים: בשנת 1924 נולדה הבכורה גילה(פרחה) ,התחתנה עם חיים סרזו ז"ל ולהם שלושה ילדים יוסי אביבה ושמעון. גרה בקריית חיים בשנת 1926 נולד הנרי (אהרון), התחתן עם אלגריה אסייג ולהם חמישה ילדים, אבלין, אורלי, סימון, רות וארמן. גרים בצרפת. בשנת 1927 נולדה סימון ז"ל (שמחה) התחתנה עם אריק ברמסלב ז"ל  ולהם בן אחד ז'ן פייר שגר בנורווגיה. בשנת 1928 נולדה מרי ז"ל (מרים) התחתנה עם פול קלנס ז"ל ולהם שלושה ילדים אווה דן ולאה בריג'יט ז"ל. הם גרו בדנמרק בשנת 1930 נולד מרדכי התחתן עם מרי בן שיטרית ולהם חמישה ילדים, ניקול נעמי שמעון אבי ודוד. הם גרים בקריית ביאליק. בשנת 1932 נולדה פולט ז"ל התחתנה עם יוסף בן שושן ולהם חמישה ילדים, בבר (אברהם), דינה, טובה, חנה ולידיה. הם גרים בהוד השרון.

תמונת האחים שלי ואני לפי סדר הלידה: גילה, הנרי, סימון, מרדכי, פולט ומוריס התמונה מיום מפגש משפחתי שעשינו בקיבוץ גליל-ים ביום העצמאות בשנת 1993. בתמונה חסרה אחותי מרי שנפטרה בשנת 1980

בשנת 1938 אחרון אחרון חביב אני מוריס. התחתנתי עם ז'קלין עמרה ולנו חמישה ילדים: אריאלה, אבי, מישל, גיל ז"ל (1971-1975),וגילת אנחנו גרים בקרית מוצקין. 

שמי מוריס בוזגלו נולדתי ביום שישי 06.05.1938 תאריך עברי ה' באייר שנת תרצ"ח (ה' באייר הוא יום העצמאות של ישראל).

הודות לעקשנותו של סבא אני כאן לספר את סיפור משפחתי.

סבא מספר לי על בני משפחתי:

"אחותי גילה עלתה לארץ בשנת 1956 סמוך לעצמאות של מרוקו משלטון הצרפתים ,בהתחלה חייתה עם משפחתה בקיבוץ רמת הכובש ולאחר מכן עברו לגור בקרית שמונה. אחי הנרי החליט לעזוב את מרוקו ועבר לגור בפריז בצרפת היה לו מפעל של קונפקציה (יצור בגדים). אחותי סימון בשנות החמישים חלתה במחלה שפגעה לה בעמוד השדרה אשר גרמה לה לגיבנת, עברה ניתוח קשה שלאחר מכן הייתה צריכה להיות מגובסת וקשורה למיטה במשך כשישה חודשים.

בזמן המאבק של המרוקאים נגד הצרפתים ,לקהילה היהודית בעיר שלנו נודע שהערבים עומדים לעשות פרעות בעיר והם בקשו שכל היהודים יעזבו הבתים ויתכנסו במתחם בית ספר ושם תהיה שמירה,

בגלל שאחותי לא יכלה לזוז בגלל הניתוח היא בקשה שאנחנו נלך עם כולם והיא תישאר בבית .אבי לא הסכים ואמר שכולנו נישאר איתה ואלוהים יעזור לכולנו. שמענו את התהלוכה עוברת ליד הבית ,והכל עבר בשלום.

בזכות המחלה שלה היא הצליחה לקבל דרכון ולצאת ממרוקו. היא נסעה לפריז לאחי וחיכתה לנו עד שנצליח גם אנחנו לצאת ממרוקו. מאחר ואנחנו לא הצלחנו לצאת , היא נסעה לדנמק לאחותי מרי, ושם הכירה את בעלה והתחתנה ונולד לה בן זן פייר .בשנת 2009 היא נפטרה.

אחותי מרי, בשנת 1954 החליטה לעלות לארץ ולחיות בקיבוץ. היא החליטה שלפני שהיא תעלה לארץ היא תעשה טיול בכמה ארצות באירופה ואז היא תעלה לארץ. כשהיא היגיעה לדנמרק היא הכירה את פול קלנס מדנמרק ,אז היא החליטה לנטוש הרעיון העלייה והיא התחילה ללמוד דנית ,הוא עבר תהליך גיור לאחר שנה הוא בא למרוקו התחתנו ועברו לגור בדנמרק. בשנת 1980 היא נפטרה בגיל 52.

אחי מרדכי בשנת 1948 עלה לארץ במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) אשר נלחמו במלחמת השחרור של ישראל באחד הימים הוריי קבלו הודעה שאחי נפל במלחמה בקרבות בירושלים העתיקה. לאחר כשלושה חודשים של אבל על אחי, היגיע אלנו תושב העיר שלנו ובידו מכתב מישראל מקרוב משפחתו שהתחתן באותה תקופה וכתב את שמות האנשים שהיו בחתונה, ביניהם מופיע שם של אחי מרדכי ,הוא אמר לאבי הבן שלך חי ,לאחר בירור עם הסוכנות היהודית התברר שהייתה טעות בזיהוי ואכן אחי חי .בקשנו מהסוכנות היהודית לאתר את אחי ושימסור לנו דרישת שלום דרך הרדיו בתחנת "קול ציון לגולה" ,ואכן הוא מסר ד"ש דרך הרדיו. אבא עשה מסיבה גדולה והזמין כמעט את כל תושבי העיר.

לאחר מספר שנים אחי חזר למרוקו התחתן והקים משפחה ועלו לארץ בשנת 1962 היום הם גרים בקריית ביאליק. אחותי פולט התחתנה עם יוסף בן שושן הם גרו העיר סלה עד לשנת 1962 ואז עלו ארצה וגרו בהוד השרון היא הייתה תופרת והייתה לה חנות של בגדים בהוד השרון, בשנת 2012 היא נפטרה בגיל 80.

 ארבע אחיות שלי פולט, גילה, מרי וסימון בביקור בדנמרק 

אני מוריס, גדלתי בעיר סלה למדתי בעיר רבאט. בבגרותי עבדתי בבית מרקחת הייתי מכין תרופות לפי מרשמים של הרופאים וכן למדתי לעשות זריקות לאנשים חולים אשר קנו תרופות מבית המרקחת בה עבדתי.

העלייה לארץ

בשנת 1956 מרוקו קבלה עצמאות מהצרפתים, לאחר מלחמת סיני (מלחמת קדש) בשנת 1956 נשיא מצרים נאצר היגיע למרוקו ודרש מהמלך להפסיק לאפשר ליהודים לעלות לישראל, כי הם נלחמים נגד מצרים. כאשר החלטנו לעלות לארץ אבי מכר הבית והעסק שלו ,עשינו מסיבת פרידה ואז היגיע שליח של העלייה והודיע לנו שאין אפשרות לצאת ממרוקו.

שכרנו בית אחר ומצאתי עבודה אחרת וחיכינו להזדמנות נוספת. בשנת 1959 הודיע לנו השליח שיש אפשרות נוספת לעלות ,ביקשתי שישלחו משפחה אחרת ואם הם יצליחו לצאת אז גם אנחנו נצא ,לאחר כמה שבועות הודיע לנו שהמשפחה הזאת עברה לספרד. אבא אימא ואני עלינו לארץ בעליה בלתי לגאלית עם דרכון מזויף. בדרכון היה רשום שאנחנו גרנו בקזבלנקה ברחוב "טנאקר" .

באחת הנסיעות ברכבת מרבאט לאוג'דה עיר קרובה לגבול אלג'יריה הייתה ביקורת של המשטרה שוטר אחד שאל אותי באיזה רחוב אתם גרים הוא אמר שהוא מקזבלנקה והוא לא מכיר את הרחוב שרשום בדרכון. גם אני לא ידעתי איפה הרחוב הזה, אז אמרתי לו שזה רחוב קטן שמחבר בין שני רחובות גדולים שהכרתי בעיר, הוא אמר כשיגיע לעיר הוא יבדוק אם זה נכון. כשהגענו לספרד פגשתי עולה שהוא מאותה עיר שאלתי אותו איפה רחוב טנאקר הוא הסביר שהרחוב נמצא בקצה השני של העיר.

אנשי הסוכנות שטיפלו בעליה היו כל הזמן בקשר עין אתנו ובחשאי היו נותנים לנו הוראות למפגש הבא .

מאוג'דה נסענו באוטובוס לעיר "מלייה" שהיא מובלעת ספרדית בחוף הים התיכון. בעיר מלייה עצרו אותנו בגבול וערכו עלינו חיפוש ומצאו אצלנו הרבה כסף שהיה לנו ממכירת הדירה והעסק של אבי. זה העלה חשד למה אנחנו צריכים כל כך הרבה כסף . בינתיים אבא הצליח לברוח ועבר את הגבול,הם מצאו אותו והביאו אותו כולו רועד מפחד. אני צעקתי עליהם ואמרתי להם שאני חייב לקחת אותו לרופא מפני שהוא חולה והרופאים המליצו לנסוע להבראה בחוף הים התיכון. לאחר מספר שעות אמרו לנו שנשאיר את כל הדברים שלנו ולמחרת לחזור כשהמפקד יהיה בתחנה והוא יחליט מה לעשות אתנו.

כשיצאנו משם לא מצאנו את אנשי הקשר שהיו צריכים לחכות לנו .נשארנו לבד באמצע הלילה ולא ידענו מה לעשות. אז בא איזה נער ואמר שהוא מכיר את האנשים שהיו צריכים לחכות לנ ו,לא הייתה לנו ברירה והלכנו אתו והוא לקח אותנו לאיזה בית מלון של אנשי הסוכנות. סיפרנו להם מה שקרה . במלייה העולים שהיו מגיעים, באותו לילה היו מפליגים לספרד ,בגלל מה שקרה לנו נשארנו כמה ימים כדי שאנשי הסוכנות ימצאו פתרון כדי להציל את הכסף שנשאר אצל אנשי המכס ,בסוף אמרו לנו שאין בררה ויש לוותר ולהמשיך הלאה/

בלילה הסיעו אותנו לנמל והפלגנו בספינת דייגים ממלייה לעיר מלגה בספרד. זאת הייתה הספינה "אגוז" שטבעה שנה לאחר מכן ובא נספו ארבעים וארבעה אנשים . בבוקר הגענו לנמל מלגה וחיכינו לאיש קשר שאמור היה לקבל אותנו להמשך הדרך, לאחר זמן מה הגיע איש בחליפה מוכר לנו ,זה היה המכונאי של הספינה ,כשהיה בספינה הוא היה עם בגדים מלוכלכים קשה היה להאמין שזה האיש שבא אלינו. לקח אותנו למסעדה והדריך אותנו לקנות כרטיסי אוטובוס לג'יברלטר שהייתה מובלעת אנגלית בספרד.

ברגע שהגענו לג'יברלטר קיבל אותנו איש הסוכנות ואמר לנו "ברוכים הבאים" עכשיו אתם כבר לא בסכנה.

החזרנו את הדרכונים המזויפים ,לשימוש חוזר לעולים חדשים אחרים. משם טסנו לנאפולי באיטליה ,עברנו את השבת עם קבוצת עולים מרומניה. ביום ראשון הפלגנו באנייה יוונית בשם אאוליה מנאפולי לחיפה.

היגענו לארץ ביום חמישי 19.02.1959 שמחים ומאושרים. בנמל חיפה כיבדו אותנו בארוחת בוקר ,ניגשתי לגברת אחת ואמרתי לה בעברית "אפשר לקבל כוס תה?" היא אמרה לי זה לא בשבילך זה בשביל העולים החדשים, אמרתי לה שאני עולה חדש הגעתי היום ואני יודע עברית, למדתי עוד במרוקו.

אנחנו נמצאים בארץ 55 שנה גרתי עם הורי בקריית שמונה. בשנת 1964 אבי נפטר בזמן ניתוח קטיעת רגל עקב מחלה בכלי הדם.

משפחה

בתאריך 22.09.1965 התחתנתי עם אשתי ז'קלין למשפחת עמרה מקרית ים ילידת מרקש מרוקו. התחתנו באולם ויצ"ו בקריית מוצקין. יש לנו אחד עשר נכדים – תשע נכדות ושני נכדים.

23.12.1966 נולדה בתי הבכורה אריאלה .היא נשואה לאלי שם טוב ויש להם שלוש בנות : עדי ,עמית ,ועומר

27.07.1968 נולד הבן השני אבי (על שם אבי אברהם) יש לו שני ילדים בת שחר ובן יונתן

22.08.1969 נולד בן שלישי מישל נשוי לחן ריינמונד יש להם שלוש בנות עדן ,ירדן ,וגולן.

30.11.1976 נולדה גילת נשואה לאילן אדרי ,יש להם שלושה ילדים, קורל , ירין ושיר.

ביקור ממלכתי בביתי

בשנת 1968 התחילו לנחות בקריית שמונה קטיושות מדרום לבנון ,באחת ההתקפות הבית שלנו נפגע מטיל קטיושה ובנס לא נפגענו, הבית שלנו הפך לאתר תיירות כולם באו לראות את הנזקים ראש הממשלה גולדה מאיר הרמטכ"ל חיים בר לב ואלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר ביקרו אצלנו בבית בליווי עיתונאים.

  תמונה מיום הולדת שלי גיל 76 ביום העצמאות 2014

 תמונה משפחתית בברית של ירין עם הילדים החתנים הכלות והנכדים יחד עם חמותי חביבה עמרה

טרגדיה במשפחה

בתאריך 21.08.1971, נולד בן גיל, בגיל ארבע קרוב ליום הולדתו ביום 18.08.1975 הוא נפטר מטביעה בבריכת שחיה בקריית ביאליק. האסון היה נורא והכניס אותנו לדיכאון על שמו קראנו לבת גילת שנולדה לאחר מכן.

תעסוקה

בשנת 1960 למדתי הנהלת חשבונות מאז עבדתי בחברה לפיתוח קרית שמונה חברה שפיתחה תעשייה ותרבות בקריה, בבעלות החברה היה מפעל קונפקציה, שני בתי קולנוע ,חורשת טל,והייתה שותפה באתר החרמון בתור עובד החברה הייתה לי ולמשפחתי כניסה חופשית בכל האתרים. בשנת 1979 פתחתי בקריית שמונה משרד להנהלת חשבונות שהיה משרד מוצלח הרווחתי טוב .

משנת 1981עברנו לגור בקריית מוצקין. עד שנת 2003 עבדתי בחברה "גבע מהנדסים בע"מ". כעת אני גמלאי ומשתתף בחוג הנהדר "קשר רב דורי "יחד עם ילדה נחמדה עמית ניסים.

העשרה

ייבום וחליצה: "בהלכה, כאשר אדם נשוי מת בלי להשאיר אחריו צאצאים, אחיו מצווה לייבם את אשתו, כלומר לשאת אותה באמצעות ביאה. מקורה של המצווה בספר דברים‏:"כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". המצווה מנומקת בחובת האח "להקים שם לאחיו" על ידי העמדת צאצאים מאשתו. יש מפרשים שמקיימים "הקמת שם" על ידי קריאת שם הנולד אחר שמו של המת, ויש סוברים שיש לכנותו בתור בנו של האח המת ולא בנו של האח החי‏. לפי הכתוב ״לא תהיה אשת המת החוצה״.

תשע"ה

מילון

ייבום
האח של העל המת צריך להתחתן עם אלמנת אחיו להוליד ילד שימשיך את זרע אחיו

ייבום וחליצה
בהלכה, כאשר אדם נשוי מת בלי להשאיר אחריו צאצאים, אחיו מצווה לייבם את אשתו, כלומר לשאת אותה באמצעות ביאה. מקורה של המצווה בספר דברים‏:"כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". המצווה מנומקת בחובת האח "להקים שם לאחיו" על ידי העמדת צאצאים מאשתו. יש מפרשים שמקיימים "הקמת שם" על ידי קריאת שם הנולד אחר שמו של המת, ויש סוברים שיש לכנותו בתור בנו של האח המת ולא בנו של האח החי‏. לפי הכתוב ״לא תהיה אשת המת החוצה״ .

ציטוטים

”"ילדים זה שמחה"“