מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ההתמודדות עם התייתמות בגיל צעיר

סבתא רוזה
סבתא במסיבת יומולדת עם המשפחה המורחבת
העלייה ואהבה לארץ

סבתא רוזה נולדה בברית המועצות בעיר העתיקה "סמרקנד", תאריך לידתה הוא 4/6/1940 וביום ההולדת אנו מתקשרים להגיד לה מזל טוב ועושים מסיבה גדולה עם כל המשפחה המורחבת. קראו לה רוזה, היא נולדה בחג השבועות ובשפה הבוכרית לחג השבועות יש כינוי "ורד אדום" ורוז זה שושנה משום כך נתנו לה את השם רוזה. היא בת זקונים, יש לה אחות שגדולה ממנה בשלוש שנים, האחות היחידה שנשארה. כשהייתה קטנה פחדו מאד, שלא תחלה וחלילה תמות כפי שקרה לאחים שלה. (ארבעה אחים ואחיות שנולדו לפניה נפטרו ממחלות שונות בילדות). לכן אנשים אמרו להלביש אותה בבגדים של אנשים אחרים, (זו הייתה אמונה ברוסיה) כדי שהילדים ישמרו ממחלות ועוד.

סבתא גדלה בעיר סמרקנד, בבית עם חצר שהיו בו 4 יחידות דיור. בילדותה ברוסיה היא הייתה במעון מכיוון שההורים היו הולכים לעבוד והילדים היו צריכים להישאר במסגרות עד שיחזרו ההורים. כשגדלה יותר למדה בבית ספר מעורב. היו בו ילדים מוסלמים ויהודים ביחד. פעם היה שלום בניהם ולא דיברו על היותם יהודים ולא הסתירו את היהדות. סבתא התייתמה מאבא מגיל צעיר מאד, אביה הלך למלחמת עולם שנייה ונעדר שבוע לפני סוף המלחמה. הגידול של שתי הבנות היה קשה לאימא של סבתי, היו גם קשיי פרנסה, ולכן היא הייתה משכירה 3 יחידות דיור, כדי להתפרנס. יותר מאוחר שגדלה יותר, סבתא שלי הייתה מכינה משקאות חריפים מענבים כדי להתפרנס. לסבתא שלי ואחותה, לא היה זמן לתחביבים בילדות כי הן היו צריכות לעזור לדאוג לאימא שלהם ולעזור בפרנסת הבית, אבל בזמנם הפנוי היו משחקות משחקי חצר ועוד… לאחר כמה שנים הציעו לסבתא שלי להיות מיילדת ברוסיה, והיא הלכה ללמוד את המקצוע והייתה מיילדת בבתי חולים.

סבתא שלי הכירה את בעלה – סבא שלי בשידוכים, התחתנה בשנת 1963 ברוסיה בחצרות הבתים, פעם לא היו אולמי אירועים אז היה נהוג לאסוף את כל נשות השכונה והן היו מכינות את האוכל הקישוטים וכל הצרכים לחתונה. הבת הבכורה של סבתא נולדה כשהיא הייתה בת 22 ולאחר מכן נולדו עוד שלושה ילדים ברוסיה והרביעי נולד בארץ.

הם החליטו לעלות לארץ, כאשר הייתה התנקלות ליהודים, מסיבות ציוניות עזבו הכל, את מקום העבודה את הבית והתחילו הכל מחדש. סבתא עלתה לארץ בשנת 1973 בגיל 33 מרוסיה עם המשפחה – בעלה ושלושת ילדיה. הם גרו בערד במרכז קליטה. העלייה שלהם לארץ הייתה ימים ספורים לפני מלחמת הכיפורים. במלחמה, מתארת סבתא שלא הרגישה כ"כ את חווית המלחמה כי לא היה מחסור במזון וכדומה. לעומת זאת ברוסיה בזמן המלחמות היה חסר מזון תרופות ועוד. לאחר המלחמה עם כיבוש הכותל ואיחוד ירושלים, היה להם רצון עז לגור בירושלים. הם רכשו דירה בנווה יעקב וחיו שם זמן רב. לסבתא שלי יש שני בנים ושתי בנות וכולם נשואים ברוך ה' עם ילדים נפלאים. ילידיה ונכדיה של סבתי חיים פה בארץ וקרובים אליה ממש וזו הרגשה נפלאה, הילדים והנכדים באים לסבתא וסבא לביקורים בשבתות, בחגים או סתם ככה. בחגים מזמינים את כל המשפחה ויושבים ביחד לסעודה גדולה.

אחד המנהגים שיש במשפחתנו הוא כשזוג מתחתן נהוג לתת נדוניה קטנה לחתן וגם לכלה, כלומר קונים לכלה סט מגבות וכו..או שמביאים לה כסף כדי שתקנה לעצמה את מה שהיא צריכה וכך גם לחתן. להבדיל, יש גם מנהג אבלות שהוא להשתתף בשבעה ובו להביא סכום מסוים במקום להביא כל מיני מזונות והכסף עוזר למשפחה לעשות סעודות וכו. הרעיון הוא לעזור בדברים שצריכים במיידי.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא רוזה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

סמרקנד
סמרקנד היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן. בעיר התגוררו 483,600 תושבים בשנת 2012, מרביתם אוזבקים. העיר הייתה בעבר בירת האימפריה הטימורית וגם בירתה של הרפובליקה של אוזבקיסטן במסגרת ברית המועצות. כיום היא אחד מאתרי התיירות המרכזיים באוזבקיסטן העצמאית. ויקיפדיה

ציטוטים

”לעזור בדברים שצריכים במיידי“