מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ההרים האלה… אהבתי… פחדתי… חזרתי…

אני וסבתא בגנת החי ליד הכלוב התוכים.
בקרית שמונה ממרפסת ביתי הר החרמון ממול.
החיים בצל ירי קטיושות בקריית שמונה על גבול לבנון

נולדתי בעיר כפר סבא להורים אורי וגילה ז"ל ילידי עירק.

בהיותי בת 4 עברנו, הורי אני ואחותי דרורית התינוקת, לקריית שמונה שבצפון הארץ. אחי שלמה נולד בקריית שמונה. משפחה בת חמש נפשות.

קריית שמונה נמצאת בעמק החולה לא רחוקה מגבול לבנון. כשהייתי יוצאת למרפסת בבית הוריי, הייתי רואה מולי את רמת הגולן והר החרמון המושלג בחורף. מחלון המטבח הייתי רואה את הרי נפתלי. גרנו ממש על צלע ההר. כל משחקי הילדות שלי היו למרגלות ההר. הייתי מטפסת על ההר בלי פחד, קוטפת פרחי בר (אז לא היו מוגנים) ונהניתי מהאוויר הצח הצלול והנעים!

ממש כמו היידי בת ההרים! אהבתי (עד היום) את ההרים האלה.

 

כל בוקר אבי אורי גור אריה ואני היינו הולכים ברגל לבית הספר "מגינים". אבא שלי היה מורה בבית ספר זה. בכיתה ו' למדנו "זהירות בדרכים" ואני נבחרתי להיות מפקדת הכיתה בנושא זה. היה עלי למנות כול בוקר את תלמידי הכיתה לעזור בחצייה בטוחה של הכביש. היום דבר זה נקרא "משמרות הזהב" והוא חשוב ביותר במערכת החינוך! אני זכיתי להיות במחזור הראשון בכל הארץ!

בהיותי בכיתה ז', בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. ראינו את כל כוחות צה"ל עולים בטנקים כבדים אל גבול לבנון וסוריה. ניצחונה המרשים של ישראל על כל מדינות ערב בשישה ימים הביא לאחדות ירושלים המזרחית שהיתה בשליטה ירדנית, עם ירושלים המערבית – הישראלית. "ירושלים – כעיר שחוברה לה יחדיו". בסיום שנת הלימודים קבלתי תעודת הצטיינות ששם צויין שזו השנה הראשונה לאיחוד ירושליים עובדה זאת רגשה אותי מאוד!.

 

אהבתי מאוד את מסגרת הלימודים ובעיקר את שיעורי החקלאות לא תיארתי לעצמי שאתחתן בבוא היום עם חקלאי ויהיה לי משק משלי.

 

בסיום בית הספר היסודי עברתי ללמוד בתיכון "דנציגר" שם למדתי במגמה העיונית 4 שנים.

ושוב ההרים האלה….

היו אלה ימים לא קלים על תושבי קרית שמונה בכלל ועלי בפרט. כוחות חיזבאללה מלבנון החלו במלחמת התשה שלא הסתיימה במשך כ- 30 שנה. הם היו יורים טילי "קטיושה" אל עבר עמק החולה. הטילים היו עוברים מעל ההרים והיו נוחתים בשריקה עזה ובפיצוץ אדיר כמעט כל לילה. הייתי ישנה מתחת למיטה של הורי מרוב פחד! רק אני פחדתי ! אחותי לא היתה מתייחסת לכך ואבא שלי היה עומד במרפסת ורואה את הטילים נופלים! מה שהפחיד אותי עוד יותר. באחד הבקרים לאחר ירי הטילים נודע לנו שחברתי ואביה נהרגו בהתקפת הטילים! זה היה שוק נוראי עבורי והשאיר לי עד היום זיכרון קשה! מאז הפסקתי לאהוב את ההרים שכל כך אהבתי בילדותי!!  הם היו מקור הפחד !!

אבל… לשמחתי… התגברתי על הפחדים הללו בדרכי שלי! איך?

אז ככה: אהבתי ואוהבת עד היום לשיר! השירה הפיגה את הפחדים שלי! הייתי שרה בכל הזדמנות! בטקסים, באירועים משפחתיים, ובעיקר לעצמי…

 

כשסיימתי את בית הספר התיכון התגייסתי לצה"ל. הייתי בקורס צבאי של חיילות מורות. שם הכרתי חיילת חביבה במיוחד מקסימה ונהדרת שגרה במושב ישרש. התאהבתי בה מהרגע הראשון… שתינו שרתנו בעיר טבריה וגרנו בבית משותף עם עוד שתי חיילות. שמה פני לוי…. היום פני היא גיסתי. פשוט מאוד נישאתי לאחיה יוסי, בעלי היקר! זה היה בערך שנה לאחר שיחרורי מהצבא. היינו חברים חצי שנה, בערך , ומיד הרגשנו שחבל על הזמן…. מ ת ח ת נ י ם!!!

קנינו משק  גדול במושב ישרש. גידלנו ירקות ועופות מטילות. אני לא עבדתי במשק . הייתי מורה ברמלה  במשך 14 שנים.

הבאנו לעולם 3 ילדים נפלאים. לירון ולה יש 2 ילדים. גילעד ורועי טל.

אלעד נשוי לאפרת – ולהם יש 3 ילדים : יואב (בקשר איתי , הקשר הרב דורי) אלון ואופיר.

רן נשוי לדנה: ולהם 3 ילדים  מעיין גילי ונעמי התאומות.

לירון ואלעד גרים בישרש ורן גר בבית הילל בצפון סמוך לקריית שמונה ו… כן….מול אותם ההרים!  הרי נפתלי!!!! ההרים שאהבתי וכ"כ פחדתי מהם כשהייתי ילדה! היום כסבתא חזרתי להרים הללו ! שוב מטפסת עליהם באהבה רבה רק שהפעם עם כל נכדי!!! איזה כיף! ארץ ישראל שלנו יפה כל כך ומשפחתי היפה מכולם!.

ועל עבודתי המקצועית:

אחרי 14 שנים של עבודה חינוכית בבית ספר "שרת"  ברמלה, עברתי לנהל אולפן לעולים חדשים במשרד החינוך.

בשנת 1990 היתה עלייה גדולה של יהודים מברית המועצות ומשרד החינוך חיפש מורים לעברית. עברתי בהתרגשות גדולה ללמד עברית באולפן לעולים חדשים!

עולים חדשים – שלא ידעו בכלל מה מחכה להם!  עזרתי להם להתאקלם בארץ החדשה – ישנה שלהם. מבחינתי הם חזרו לארץ האבות מהגלות הארוכה רבת השניםומבחינתם – ברחו מאנטישמיות קשה. כ"כ התרגשתי כשראיתי שהם מכירים את כל המסורת היהודית , אומנם בשפתם, אך הבנתי הלכה למעשה איך בעזרת התרבות והמסורת שלנו  הם שמרו על יהדותם. עם ישראל חי והוא מגיע בהמוניו ארצה!!!

לאחר שלימדתי מחזור אחד הפכתי למנהלת האולפן וקלטתי עולים רבים מאוד!!! כך במשך 27 שנים. ניהלתי את האולפנים ברמלה לוד מודיעין והסביבה. אהבתי את עבודתי מאוד מאוד.  הרגשתי איך אני מוסיפה עוד רובד באוכלוסית ישראל!!!

בסופו של דבר כל תושבי ישראל הם בעצם עולים חדשים שהתאקלמו בארץ! כל עלייה קולטת את העלייה הבאה אחריה.

לפני כשנה פרשתי מעבודתי. כיום אני גימלאית אך בכל זאת ממשיכה ללמוד. למדתי במשך שנה את "רפואת הרמב"ם" לאורח חיים בריא. ונכון לעכשיו אני לומדת שפת תקשורת חדשה שנקראת nlp. ללמוד וללמד את סביבתי איך לחיות חיים טובים יותר!  אני שרה בחבורת זמר ומשחקת בקבוצת תיאטרון !!גם בגילנו השמיים  הם הגבול!!!

מי ייתן ונמשיך לחיות כך בהרמוניה עם משפחתי האהובה ובבריאות ואיכות חיים טובה! א מ ן!!!

 

 

הזוית האישית

יואב: לסבתא היה לי ממש כיף להישתתף איתך בתוכנית אני ממש נהניתי תודה רבה.

חנה: אהבתי את השעה המשותפת שלנו יחד. למדתי להכיר עוד כשרונות שלך.

מילון

קטיושה
רכב שנושה טילים ויורה את כולם בצרורות.

ציטוטים

”"הם היו יורים טילי קטיושה אל עבר עמק החולה"“