מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ההיכרות של סבתא וסבא ועלייתם לארץ ישראל

יולי 2018 - תמונה בשלושה דורות
אפריל 2019 - יום נישואים 40 לסבתא וסבא
ההיכרות של סבתא וסבא ועלייתם לארץ ישראל

סבתא שלי מאיה

סבתא מאיה נולדה בעיר מינסק בירת בלארוס בשנת  1959.

לסבתא יש אח בכור ששמו בוריס שגדול ממנה ב- 12 שנים. אמא שלה, ג'ניה עבדה בבית חולים בתפקיד לבורנטית במעבדה ואבא שלה, מיכאל עבד בתפקיד מנהל בפארק אוטובוסים, (תחבורה ציבורית ).

המשפחה התגוררה בבלוק חד-קומתי שמחולק לחמש דירות בכל דירה התגוררה משפחה. בבלוק גרו הרבה ילדים, והם היו משחקים בערבים במשחקי חצר. אח של סבתא שלי עדיין מתגורר באותו הבלוק, יחד עם אשתו, בתו ונכדו. כיום הוא בן 71.

סבא שלי מיכאל

סבא שלי נולד בשנת 1954 בכפר גרוזובו שמרוחק מהעיר מינסק כשעתיים נסיעה. סבא שלי הוא הקטן מבין ארבעה אחים ואחיות. החיים בכפר היו פשוטים, הם גרו בבית מעץ, התקיימו ממה שהם גידלו ומחיות המשק. מים היו מביאים מהבאר בעזרת דליים. לא היו שירותים ומקלחת בבית. את הצרכים היו עושים בבור באדמה ומקלחת היו עושים במקלחת ציבורית בכפר אחת לכמה ימים. לאחר סיום הבית ספר, סבא שלי התגייס לצבא.

אחרי שירותו הצבאי ברוסיה, סבא שלי עבר לגור אצל אח שלו בעיר סוליגורסק וההורים שלו נשארו לגור בכפר. שניהם היה מרוחקים מהעיר מינסק שבה גרה סבתא.

סיפור הפגישה בין סבא וסבתא

יום אחד סבא שלי, מיכאל, הגיע עם אמא שלו, לובה לתחנת האוטובוסים ללוות בן משפחה. באותו זמן, אבא של סבתא שלי פגש את  סבא שלי  עם אמא שלו בתחנת האוטובוסים, הם שוחחו ואבא של סבתא שלי הזמין אותם לארוחת ערב בבית שלהם.

סבא ואמא שלו נענו להזמנה והגיעו לארוחת ערב ושם סבא מיכאל פגש את סבתא מאיה בארוחה זו נרקם סיפור אהבה. מאותה עת סבתא וסבא היו בקשר. מפאת המרחק הם נפגשו אחת לשבועיים ובין לבין הם כתבו מכתבים אחד לשנייה. כך נמשך הקשר כשלוש שנים עד שבשנת 1979 הם התחתנו בבית העירייה  לאחר הנישואים שם המשפחה של סבתא שלי שונה  לשקלאר. סיפור האהבה הזה נמשך עד היום וב 7.4.2019 הם יחגגו 40 שנה ליום הנישואין.

 

לאחר החתונה סבא וסבתא גרו אצל ההורים שלה בדירת חדר. סבתא עבדה במפעל בתפקיד מהנדסת אזרחית וסבא עבד בתחנת המטרו (תחנת רכבת תחתית) בתפקיד הנדסאי חשמל.

בשנת 1980 נולדה אמא שלי ריטה ובשנת 1983 נולדה דודה שלי טלי.

 

לאחר הולדת הבנות, במהלך מספר שנים סבתא שלי מאוד רצתה לעלות לארץ ישראל. היא רצתה שהבנות יגדלו במקום בטוח, שלא יסבלו מאנטישמיות ויצטרכו להסתיר את יהדותן. בארץ הייתה לסבא שלי אחות גדולה שעלתה מספר שנים קודם לעליה שלהם כך שהם ידעו מה קורה בארץ ואיך החיים בה. הם פנו לסוכנות היהודית והחלו בתהליך העלייה. באותה השנה עלו גם אח של סבא שלי ומשפחתו המורחבת ועוד משפחות חברים של סבא וסבתא. שנת 1990 הייתה השנה הגדולה של העליה מברית המועצות.

בזמן ההמתנה לאישורים הם למדו עברית באולפן, (בית ספר ללימוד עברית עבור עולים חדשים), התכוננו לעלייה. הם ארזו את החפצים שהם רצו לקחת עמם בתיקים גדולים ואת שאר החפצים שפחות דחופים הם ארזו בארגזים ושלחו באוניה. המשלוח באוניה נמשך כחצי שנה, לכן היה חשוב לארוז את הדברים הנחוצים בתיקים לטיסה ואת הפחות דחופים לשלוח באונייה.

אמא שלי היתה בת תשע והיה לה מאוד קשה להיפרד מהחברים שלה, הבית שלה, השפה וכל מה שהיא אהבה. כשאמרו לה שעוזבים ושלוקחים גם את הדברים מהבית, היא דמיינה שחותכים  את הבית לקוביות ושולחים אותו באונייה.

ב- 27/5/1990 סבא וסבתא שלי ושתי בנותיהן עזבו את מינסק והחלו במסע העלייה לארץ שנמשך ארבעה ימים. ביום הראשון הם יצאו ברכבת לילה ממינסק למוסקבה. בתחנה במינסק ליוו אותם בני משפחה רבים. ממוסקבה (בירת רוסיה), הם  טסו לבודפשט (בירת רומניה), שם הם המתינו יום בשדה התעופה ומשם יצאו בטיסה לתל אביב. ימים אלו זכורים לאמא שלי כימים של חוויות חדשות. היו הרבה אנשים בטיסה ובהמתנה בשדה התעופה ברומניה. היו הרבה ילדים, הסוכנות היהודית פינקה את הילדים בהרבה הפתעות ומשחקים שהיו נראים קסומים ולא מוכרים לה.

עם הנחיתה בנמל התעופה בן גוריון, הם עברו תהליך קליטה שבו קיבלו תעודות זהות והסברים על הדרך החדשה בארץ ישראל. משדה התעופה הם יצאו לעיר ראשון לציון שבה התגוררו בשנה הראשונה בארץ. הם למדו באולפן בראשון לציון, אמא שלי השתלבה בכיתה ד' ואחותה  היתה בגן חובה. סבא שלי החל לעבוד במפעל מלט  בתפקיד מנהל אחזקה, (הוא עובד שם עד היום כבר 29 שנים). סבתא שלי עבדה בעבודות מזדמנות עד שהוכיחה את תואר ההנדסה שלה והחלה לעבוד במקצועה שעסקה בו לפני ועובדת בו עד היום, מהנדסת אזרחית.

אמא שלי למדה עברית בבית ספר ואחותה בגן. מהר מאוד הן רכשו את השפה והשתלבו בחברה הישראלית.

בשנת 1991 הם עברו להתגורר בעיר לוד בה גרו עד שנת 2002. בשנת 2002, הם עברו להתגורר בגדרה בה הם גרים עד היום.

נכדים

לסבא וסבתא שלי יש שלוש נכדות. אני מיקה הבכורה, נולדתי בשנת 2008.

בשנת 2011 נולדה אליה ובשנת 2013 נולדה רומי.

 

הזוית האישית

למדתי על החיים שהיו פעם ללא דברים פשוטים כמו מקלחת ושירותים זמינים, ניידות, טלפונים וכדומה. מצד שני למדתי מה היא אהבה בכל תנאי, מה יכולים להוביל מפגשים, איך שומרים על קשר עם מכתבים ולא מיילים ואיך הדברים מסתדרים כשנותנים להם הזדמנות.

מילון

לבורנטית
מאבחנת מעבדה - סבתא רבתא שלי הייתה לבורנטית בבית חולים

ציטוטים

”סבתא שלי מאוד רצתה לעלות לארץ ישראל. היא רצתה שהבנות יגדלו במקום בטוח.“