מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ההגעה של סבתא שרונה לישראל

רון וסבתא שרונה
שרונה בילדותה עם הוריה
מהחיים הקשים ברומניה אל מעברה בישראל, והתבססות בארץ

שמי שרונה, נולדתי ברומניה אחרי מלחמת העולם השנייה. המצב במדינה היה גרוע, גם כלכלית וגם מבחינת היחס ליהודים, הכל נשלט על ידי השלטון הקומוניסטי הכובש.

הוריי החליטו שמקומם אינו שם, ואז הגישו בקשה לעלייה למדינת ישראל. קבלת אישורי היציאה ארכה חמש שנים. הרגע הגדול הגיע והוריי הזדרזו לאסוף את המעט שהותר להם לקחת איתם  -40 ק"ג לכל אדם, שכלל גם ציוד מטבח וגם דברי לבוש. נסענו לעיר קונסטנצה על שפת הים השחור ושם עלינו על האוניה "טרנסילבניה", שעבדה בשירות הבאת העולים מרומניה לישראל, במחזוריות הלוך וחזור. בהגיענו למכס לפני העליה לאונייה הופתענו מהאכזריות של המוכסים שעקרו מעלינו את טבעות הנישואין של הוריי, את העגילים וכל מה שנראה כמו זהב.

הדרך היתה קשה ומטלטלת, בתוך אונייה מלאה באנשים. בהגיענו לארץ לנמל חיפה, עברנו את כל שרשרת הקבלה כעולים: קיבלנו תעודות עולה ואחר כך נשלחנו למגורים זמניים במקום שנקרא "שער העלייה" בחיפה, היום קרית שפרינצק. גרנו שם מספר שבועות ואז נשלחנו למעברת "בית שערים" שבעמק יזרעאל. קיבלנו בהתחלה אוהל ולאחר זמן מה הועברנו ל"בדון"-צריף עשוי מבד ברזנט.

החיים שם היו קשים, בלי מים זורמים בתוך היחידה, אלא היו ברזיות של מים קרים בלבד בחוץ לכל המשתכנים שבמעברה. בכל מקום נתקלנו בעקרבים, נחשים ותנים שייללו כל לילה. היה קשה לדבר עם אנשים כי כל אחד דיבר בשפה שונה, אבל למרות הכל היתה תקשורת ואנשים למדו את השפות של שכניהם.

התקופה היתה תקופת הצנע: היה קשה להשיג מוצרי מזון והכסף היה מועט. כך אבי חיפש ומצא עבודה בבניין בחיפה והגיע רק בסוף שבוע למעברה, היות והורי רצו לחסוך כל לירה ולא לבזבז על נסיעות מיותרות. אמי ואני נאלצנו להתמודד עם חום וקור וחוסר יכולת לקנות מצרכים בסיסיים כי לא היה מספיק כסף. בנוסף, המכולת הזמינה היחידה היתה ברמת – ישי, מרחק רב בהליכה מהמעברה.

אחרי שנתיים וחצי של חיים קשים הצלחנו לחסוך מספיק כסף כדי לקנות דירה, והבחירה שלנו היתה בעיר נהריה. אבי קיבל עבודה בבתי-הזיקוק, שם עבד עד צאתו לפנסיה. במשך הזמן החלטנו להתקרב למקום עבודתו, קנינו דירה בקרית חיים המזרחית, דירה בה גרו הורי עד יומם האחרון.

לסיכום, אני נשארתי לחיות עם משפחתי בקריית מוצקין ולאחר לימודיי עבדתי בבית החולים רמב"ם, עד צאתי לגימלאות.

הזוית האישית

סבתא שרונה: ברצוני לציין את עצמת הקשר הנוצרת בין הסבים והנכדים במסגרת התכנית. החשיבות של התכנית גוברת במיוחד לאור העובדה שהחיים היום בארץ הם חיי גן עדן לעומת החיים שהיו בתחילת העלייה של קום המדינה. חשוב שהדור הצעיר ידע גם על אפשרויות חיים אחרות, פחות נעימות ונוחות, של תנאי מחייה.

מילון

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”החיים שם היו קשים: בלי מים זורמים בתוך יחידת הדיור, אלא ברזיות של מים קרים בלבד“