מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הדרך הארוכה מרוסיה לארץ

סבתא בתיה ומיקה בכיכר דיזנגוף
סבתי, הוריה ואחיה
סיפור עלייתה של סבתי בתיה מרוסיה בשנת 1958, הדרך וקליטתה בארץ

סבתי בתיה נולדה בברית המועצות בשנת 1945 היא הבכורה למשפחה בת 6 נפשות.
בשנת 1956 הייתה תכנית עם ממשלת פולין ועם הסוכנות היהודית שקראו לה "איחוד המשפחות". בשנת 1957 אושר למשפחתה של סבתי להגר לפולין. בפולין היה מרכז קליטה ליהודים ותוך 3-4 חודשים עלו ארצה. במקרה של סבתי בוטל אישור ההגירה החופשית לארץ ולכן הם נשארו בפולין בעיר לגניצ'ה במשך שנה וחצי, עד שניתקבל אישור מחודש להגירה לארץ. האישור הושג בזכות אבי סבי שהיה נכה מלחמת העולם השנייה.
באותה שנה וחצי, בה המתינו לאישור העלייה לישראל,  למדה סבתי בבית ספר פולני.
 
העלייה לארץ נעשתה מפולין. משפחת סבתי נסעה ברכבת מפולין לצ'כוסלובקיה, משם ברכבת לוינה שבאוסטריה, ומשם ברכבת לנפולי שבאיטליה. ארבעה ימים שהו בנאפולי ומשם הפליגו באנייה "תיאודור הרצל" . הם הפליגו לארץ. לחיפה הגיעו בשנת 1958. שלושת אחיה ואמה סבלו ממחלת ים בדרך, סבתי ואביה לא סבלו.
 
 
  אניית המעפילים "תאודור הרצל"
לאחר הגעתם לנמל חיפה, לאחר הקליטה הועברו בתחבורה לעיירה שהייתה בתחילת הקמתה – קריית גת.
המטען אותו לקחו מפולין היו שתי מכולות ובתוכן היו שטיחים, ערכות כלי אוכל מחרסינה, שמיכות פוך, ספה וכדומה. בקריית גת, הם גרו בדירה קטנה לשש נפשות בת שני חדרים וחצי ובשטח של 48 מ"ר אותה קיבלו מהסוכנות היהודית.
 
במשך חודשיים נאלצו לגור ללא החפצים שלהם, ללא חשמל, ללא גז במקומו השתמשו בפתיליה, במקום מקרר חשמלי השתמשו במיכל אשר קורר על ידי בלוקים של קרח. מוכר קרח היה עובר יום יום ומספק להם בלוקים לפי דרישה.
סבתי התקבלה ללימודים לכיתה ז' בבית הספר, למרות שהתאימה לכיתה ח' על פי גילה. היא שובצה לכתה ז', מפני שלא היו מספיק תלמידים לכיתה ח'. הגיעו הרבה תלמידים, עולים חדשים רבים, מארצות שונות, חלקם הגיעו לפני סבתי ולכן דיברו כבר עברית שוטפת. סבתי למדה עברית בתוך שלושה חודשים. בית הספר נקרא "עליות" ושימש כבית ספר עממי. עבור לימודי התיכון נדרש תשלום. בכיתה ח' עברה סבתי מבחני סקר בהצלחה, וקיבלה מילגה ללימודי תיכון.
אותיות השפה העברית נראו לסבתי ככתב חרטומי מצרים, הכתיבה מימין לשמאל הייתה קשה להסתגלות היות וסבתי הכירה רק שפות הנכתבות משמאל לימין. סבתי הרגישה שונה בלבוש ובהרגלים, היא בכתה הרבה וסבלה מקשיי ההסתגלות לשפה ולאקלים החם, ולמרות זאת הרגישה שייכות לארץ יותר מכל מקום אחר.
הוריה של סבתי נתקלו בקשיי פרנסה, דבר שהשפיע גם על סבתי – לדוגמא נאלצה לוותר על החלום להיות מורה למלאכת יד, בשל המרחק הרב לבית הספר שהיה בתל אביב והצריך תשלום נכבד שלא היה בנמצא.
 
העשרה
אנייה תיאודור הרצל: "תיאודור הרצל (אניית מעפילים) – אניית מעפילים שהגיעה לארץ ישראל באפריל 1947 וגורשה לקפריסין תיאודור הרצל"
 
תשע"ה

מילון

צ'כוסלובקיה,
מדינה ליד רוסיה

מכולה
מיכל לאחסון תכולת בית

פתילייה
כירה ניידת, הבנוייה ממכל דלק נוזלי

ציטוטים

”סבתי סיפרה "למדתי לדבר עברית תוך שלושה חודשים בלבד"“