מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הדרך בין איסטנבול לכפר ויתקין ואלון הגליל

אופיר וסבא מוטי
סבא מוטי הרפק
סיפור עליה בצל הקמתה של מדינה

לאחר הקמת המדינה החליטו הורי לעלות לארץ ישראל. מאחר והעליה לא הייתה מאושרת ע"י השלטונות, הורי השאירו בית מפואר המשקיף על הבוספורוס ואת כל רכושם בטורקיה ועלו עם מזוודות כתיירים.    
 
עליתי לארץ עם הורי ואחי הצעיר מטורקיה בשנת 1949 בגיל 4. עלינו באנייה והתמקמנו על הסיפון בצפיפות עם עולים רבים אחרים. הגענו אל נמל חיפה, העבירו אותנו למחנה אוהלים בפרדס חנה. המגורים באוהל היו קשים מאוד בהשוואה לתנאים שהורגלנו בטורקיה. התנאים במעברה היו קשים. לא היה חשמל והתאורה, הייתה רק עששית נפט. הייתה גם ברזייה של מים משותפת לאוהלים בסביבה, השירותים היו בור באדמה ומסביבו קירות עץ.
 
ההורים סבלו יותר אבל אנחנו כילדים הסתובבנו בשטח עם ילדים אחרים נוספים שהגיעו למקום ואת השפה התחלנו ללמוד משמיעה בשטח ובגן הילדים שהוקם במקום.גן הילדים היה בצריף רעוע עם משחקים פשוטים וחלקם של הצעצועים נבנו באמצעים פשוטים, מאביזרים שהיו במקום, לדוגמה: כדור מגרביים משומשות וסמרטוטים…בחורף הקשה בשנת 1950 ירד שלג כבד שנערם על האוהל עד שהעמוד המרכזי באוהל לא החזיק מעמד והאוהל נפל וכיסה אותנו בתוכו עד שחולצנו. את מצרכי המזון קיבלנו בהקצבה בכמות מצומצמת לפי מספר הנפשות ע"י תלושים.
 
לאחר כשנה וחצי במעברה, עברנו למעברת פחונים ברמת השרון. ( באזור של מרכז הטניס כיום) התנאים בפחונים היו משופרים יותר מאשר באוהל, הייתה דלת וחלון. מאחר והמבנה היה עשוי מפח כולל הגג, בקיץ היה חם מאוד עד לוהט ובחורף היה קר מאוד והגשם דפק על גג הפח והיה קשה לישון. גם ברזיית המים והשירותים היו כמו במעברה. אבי היה סנדלר במקצועו, הוא פתח חנות קטנה לסנדלרות והתפרנסנו בדוחק.
 
שם התחלתי ללכת לבית הספר, לכיתה א', בית הספר היה מספר צריפי פח וחולות מסביב. הציוד היה דל מאוד, את המחברות והעפרונות חילקו לשני חצאים שיספיק לכולם. את השיעורים הכנו לאורה של עששית הנפט. בשכונת הפחונים למדתי עד כיתה ג'.
 
אז עברנו לגור למקום שנקרא בעבר "שיכון היובל".שם הורי קנו רבע מצריף שוודי עם חשמל מים ושירותים צמודים שנראה כמו ארמון לעומת התנאים במעברה. התחלתי ללמוד בכיתה ד' בבית הספר הממלכתי. עם הזמן שונה שם הישוב ל"גני תקווה" ובית הספר קיבל את שם הישוב. (בית הספר הממלכתי גני תקווה) המשחקים באותה תקופה היו בעיקר משחקי חצר, לדוגמה: מחבואים, דג מלוח, חמש אבנים וכדומה…גם התנאים בבית הספר השתפרו, הכיתות היו נוחות יותר, עם חשמל, דלת וחלונות. היו יחסים טובים עם המורים, ככול שהתבגרנו היו יחסים יפים עם המורים, בעיקר עם המחנך אריאל שהיה מגיע באופן מיוחד בשעות אחרי הצהריים לגיבוש חברתי של הכיתה. המורה לביולוגיה רוחה שהתנהגה אלינו בגיל 13 כמו חברה ולימדה אותנו את סודות החיים.
 
הייתה תנועת "הנוער העובד" לפעילות חברתית מגבשת. מאוד אהבנו את הטיולים של בית הספר ברחבי הארץ, כי אלו היו הטיולים היחידים שהיו לנו באותה תקופה של אמצע וסוף שנות ה-50.בית הספר ב"גני תקווה" נפתח גם לבית ספר תיכון דו- שנתי עד כיתה י',אהבתי מאוד את החוג לנגרות בבית הספר, ועד היום אני מנצל את התמחות בתחום הנגרות. להמשך הלימודים עברתי לבית הספר הטכני של חייל האוויר בחיפה למקצועות התעופה.
 
שרתתי בחיל האוויר כטכנאי מטוסים על מטוסי מיראז' במשך 5 שרות פעיל ובשרות מילואים עד גיל 50.לאחר שרות של 5 שנים בחיל האוויר, התקבלתי לעבודה בתעשייה האווירית במחלקה לניסויי טיסה ושם עבדתי במשך 41 שנים, עד יציאה לגמלאות לאחר הפרישה מהעבודה בתעשייה האווירית למדתי גישור ואני מגשר בהתנדבות למען הקהילה במועצה האזורית עמק חפר.
 
עם השחרור ממילואים התנדבתי למשטרה ליחידת התנועה ית"מ של המשמר האזרחי בתחנת נתניה. במסגרת הפעילות יצאתי לקורס קצינים  ובמשך 12 שנים הייתי קצין הניהול של היחידה. עד שקיבלתי את הפיקוד על יחידת התנועה בדרגת רב פקד.
 
העשרה
"בוספורוס (טורקית: Bo?azi?i או ?stanbul Bo?az?, "מצר איסטנבול") הוא מצר ים המפריד בין החלק האירופי של טורקיה, רוּמֶלִי, לחלקה האסיאתי, אָנָדוֹלוּ. הבוספורוס מחבר בין ים מרמרה לים השחור. אורך המצר כ-30 קילומטר, רוחבו המרבי 3,700 מטר (בכניסה הצפונית) ורוחבו המינימלי 750 מטר (בין המצודות אנדולוהיסרי ורומליהיסרי). העומק במרכז המצר נע בין 36 ל-124 מטרים. חופי המצר מאוכלסים בצפיפות, שכן העיר איסטנבול (שאוכלוסייתה מונה יותר מ-11 מיליון נפש) שוכנת משתי גדותיו".
 
"בשנת 1949 הקימה הסוכנות היהודית יישוב עולים בפאתי פתח תקווה, סמוך למושב היובל (כפר מעש של היום), על אדמות שהיו שייכות בחלקן לקק"ל ובחלקן לבעלים פרטיים. היישוב הוכר בשם שיכון היובל. הוא קלט כאלף משפחות מלוב, מרומניה, מפולין, מתימן וממרוקו ב-240 צריפים שוודיים‏ בכל צריף היו ארבע דירות, ובכל אחת מהן חדר אחד ופינת בישול".
 
תשע"ו

מילון

בוספורוס
בוספורוס (טורקית: Bo?azi?i או ?stanbul Bo?az?, "מצר איסטנבול") הוא מצר ים המפריד בין החלק האירופי של טורקיה, רוּמֶלִי, לחלקה האסיאתי, אָנָדוֹלוּ. הבוספורוס מחבר בין ים מרמרה לים השחור. אורך המצר כ-30 קילומטר, רוחבו המרבי 3,700 מטר (בכניסה הצפונית) ורוחבו המינימלי 750 מטר (בין המצודות אנדולוהיסרי ורומליהיסרי). העומק במרכז המצר נע בין 36 ל-124 מטרים. חופי המצר מאוכלסים בצפיפות, שכן העיר איסטנבול (שאוכלוסייתה מונה יותר מ-11 מיליון נפש) שוכנת משתי גדותיו.

שכון היובל - גני תקווה
בשנת 1949 הקימה הסוכנות היהודית יישוב עולים בפאתי פתח תקווה, סמוך למושב היובל (כפר מעש של היום), על אדמות שהיו שייכות בחלקן לקק"ל ובחלקן לבעלים פרטיים. היישוב הוכר בשם שיכון היובל. הוא קלט כאלף משפחות מלוב, מרומניה, מפולין, מתימן וממרוקו ב-240 צריפים שוודיים‏ בכל צריף היו ארבע דירות, ובכל אחת מהן חדר אחד ופינת בישול.

ציטוטים

”התנאים בפחונים היו משופרים יותר מאשר באוהל, הייתה דלת וחלון.“