מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הדודה האמיצה שבתה רעב

סבתא ואני כותבות את הסיפור בקשר הרב דורי
בתמונה רואים את סבתא שלי כשהייתה ילדה .
סיפור עליית המשפחה לארץ ישראל

הדודה האמיצה

ההורים שלי נולדו בטוניס והתחתנו שם. כל משפחתה של אימי חיו בטוניס עד שהדודה שלי, אחותה של אימי, החליטה  לעלות לארץ ישראל.

 שביתת הרעב של דודתי

סבא וסבתא שלי לא הסכימו, לכן, הדודה החליטה לעשות שביתת רעב. כעבור מספר ימים של שביתה סבי וסבתי פחדו שתמות מרעב ולכן, הם איפשרו לה לעלות לארץ ישראל עם תנועת הנוער. הדודה התגוררה בקיבוץ בארץ היא הייתה כל כך מאושרת ושכנעה את כל המשפחה לעלות בעקבותיה.

סבתי בצעירותה

img-20170226-wa0016-1

בשנת 1949 עלתה כל המשפחה לארץ חוץ מהורי שהיו נשואים. הוריי עלו לארץ בשנת 1952 עם שתי אחיותיי הגדולות ממני. הורי עלו לארץ באנייה, הים היה סוער והם עברו תלאות רבות לכן הם נדרו נדר, שאם יגיעו בשלום לארץ ישראל יביאו לעולם בן או בת שיגדלו בארץ ישראל.

כעבור שנה נולדתי בארץ לאחר נדירת הנדר. ולאחר 4 שנים אחי נולד. למשפחה היו קשיי עלייה, הם גרו בצריף עם סבא וסבתא שלי. אבי מצא עבודה בבית חרושת אתא  ולכן גרנו בקריית אתא. כשהייתי קטנה אימי דיברה רק צרפתית והיא מאוד רצתה ללמוד עברית, לא היה אולפן. לכן דיברתי עם אמא  בעברית ועם סבתא שלי צרפתית וכך למדתי את השפה הצרפתית.

סבתא שלי שגרה בעכו, אהבה אותי מאוד ופינקה אותי. כשהתבגרתי נסעתי אליה מקריית אתא לעכו בשלושה אוטובוסים כי אז לא הייתה לנו מכונית פרטית. תמיד חיכתה לי הפתעה בהגיעי אליה ואני הייתי עוזרת לה בקניות ומתרגמת לה את השפה העברית לצרפתית. לאחר לימודי התיכון והבגרות שירתתי בצבא בתפקיד חובשת. עשיתי קורס ארוך ושרתתי בבית חולים עשר. במהלך מלחמת יום הכיפורים עשיתי מילואים וטיפלתי בחיילים הפצועים.

התחתנתי בשנת 1974 ונולדו לי 4 ילדים שלשה בנים ובת וכולם נשואים היום. כיום אני עובדת בבית משפט השלום עכו כמנהלת מדור תביעות קטנות וסגנית מנהלת מדור אזרחי.

הזוית האישית

סבתא יעל: שחר היא הנכדה הרביעית שבזכות הקשר הרב דורי יש לי הזדמנות להעביר את הסיפור.

שחר: לסבתא, נהנתי לשמוע את סיפור העלייה לארץ. למדתי רבות על המשפחה שלך, בזכות התמונות והסיפורים. אוהבת אותך, שחר.

מילון

מעברה
יישוב זמני בתחילת שנות ה 50

ציטוטים

”הקשר בין בני המשפחה הוא הטוב והחשוב ביותר“