מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הגשמת חלום

לובה איטין ועדי איטין הקשר הרב דורי
לובה עם הוריה מוריץ ונחה נוביצקי
הפס השחור והפס הלבן

שמי לובה איטין, נולדתי בקייב שבאוקרינה בשנת 1946. שמות ההורים שלי היו נחה ומוריץ. הייתי אחות לשני אחים שמבוגרים ממני ב-10 וב-13 שנה. את שמי קיבלתי לזכר דודתי מצד אבא שנספתה בשואה יחד עם כל משפחתה.

הילדות שלי הייתה טיפוסית והינו מדברים יידיש בבית עם המשפחה באותם השנים. אחרי המלחמה את רוב הזמן הינו מעבירים בחצר שהיוותה את חיי החברה של אותם שנים. שמה למדתי מהר מאוד שאני יהודיה, שאני לא כמו כולם, על אף שאבא שלי היה יליד פולין. כל החיים שלי שהכרתי את אבי, הנושא המרכזי להגשים חלום ולהגיע לפלסתין. חלפו שנים, אבא שלי נפטר כשהייתי בת 17, מבלי להגשים את חלומו.

בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים התחילה עלייה של יהודי ברית המועצות לארץ. אמי ואני התחלנו לחשוב על האפשרות לעלות לארץ ישראל, באותם זמנים זה היה כרוך בהרבה קשים כגון להודיע במקום עבודה על רצוני על מנת לקבל אישור מהם לצורך המשך תהליך. מיד נדרשתי להגיש מכתב התפטרות ולהישאר ללא עבודה לזמן לא ידוע ללא הכנסה. מה גם שהיינו צריכים לשם כך סכום לא מבוטל על הוצאת ויזה וגם היה נושא של ויתור אזרחות רוסית. כעבור חצי שנה מאז שהתחלתי את התהליך קיבלתי את האישור יציאה. זה היה מאוד כואב ומשמח: הייתה שמחה מפני שקיבלתי אישור יציאה, והכאב הוא מפני שנפרדתי מכל המשפחה- מהאחים שלי, מחברים שלי ובאותם זמנים זה היה מסע לכיוון אחד בלי לחזור חזרה.

בדרך קרו גם כל מני אירועים, כמו בבדיקת משטרת גבולות שבקרון הרכבת לוינה שהתבצעה לאחר כל מני בדיקות מקומיות, בה התברר שאין אישור יציאה מברית המועצות מכיוון ששמתי באחד התיקיות מסמכים ולא יכולתי למצוא את המסמך. הורידו אותי ואת אמי עם כל החפצים והמזוודות מהרכבת. למחרת התחלנו את כל המסע מחדש, עברנו אותו בהצלחה ופגשנו אישה שאמרה לנו שאנחנו כמו במזרון: פעם שחור פעם לבן, ונקווה שעם זה הזמן השחור תם ומעכשיו יתחיל פס לבן, התחלה חדשה.

הגענו לארץ כעבור ארבעה ימים מהיום בו יצאנו מקייב ועם זה תמה תקופת הגלות והתחיל עידן חדש של התאקלמות לארץ, לימוד שפה והכרת אנשים חדשים וחברים חדשים. הסוכנות היהודית שיכנה אותנו בדירה זמנית בחיפה. זאת הייתה דירה יפה עם נוף עוצר נשימה למפרץ חיפה וביום בהיר אפשר היה לראות פסגת הר החרמון. בזמן הקצר רכשתי חברים וביניהם הכרתי את בעלי ז"ל.

לובה ויורי איטין בכותל 

זה היה העשור של התבססות בארץ, התחלתי לעבוד כהנדסאית אלקטרוניקה, התחתנתי, הקמתי משפחה, נולדו לי שני בנים. התקדמתי בעבודה, הקדשתי לא מעט זמן ומשאבים בחינוך ילדים. כשילדי סיימו את 12 שנות הלימודים הם התגייסו לצה"ל ובאותה תקופה בעלי נפטר ממחלת לב.

הייתי אמורה להמשיך לנהל את החיים בלעדיו. ילדיי סיימו את הצבא והתחילו לימודים אקדמיים. לאחר מכן הם התחתנו ואני אחרי 43 שנים של עבודה יצאתי לפנסיה מוקדמת והתחלתי לטייל בעולם. טיילתי בארבע יבשות: דרום אמריקה, צפון אמריקה, דרום אפריקה, אוסטרליה והמזרח הרחוק. באותו זמן גם קיבלתי את המתנה הכי גדולה בחיי: את נכדי וכל השאר היסטוריה. ובין כל המסעות ובין כל הטיולים, בשנת 2010 יצאתי עם ילדיי ועם נכדתי עדי לטיול שורשים באוקרינה ורוסיה.

תמונת שורשים לובה איטין ושני הבנים שלה אליק ומיקי איטין והנכדה עדי איטין 

י

בשנת 2018 זכיתי לטיול בת מצווה עם נכדתי הגדולה גאיה והסבתא מצד אימא שלה שרה לאירופה. תוכלו גם למצוא גם באתר הקשר הרב דורי את הסיפור שלהן "גבורתה של אמי דבורה זכרונה לברכה״.

כיום אני סבתא מאושרת לשלושה נכדים מדהימים ומשתדלת להיות מעורבת בצמיחה שלהם. החיים שלי מאוד פעילים, אני משתתפת בחוגים שונים ומבלה עם חברותי ומשפחתי.

 

הזוית האישית

לובה איטין: היה לי כיף לעבוד עם נכדתי עדי ולחלוק איתה את זיכרונות הילדות והסיפורים על העלייה לארץ. אני מקווה שהיא תוכל לספר את הסיפור שלי לדורות הבאים ונהניתי מאוד לשמוע את הספורים של אחרים.

נהנינו מאוד מהתכנית וגם לעבוד ביחד, ואנו מאחלות אחד לשניה שנשמור אל קשר ושנמשיך להיות "החברות הכי טובות".

לובה איטין ועדי איטין בתכנית הקשר הרב דורי

מילון

הפס השחור והפס הלבן
"הפס השחור" מסמל בסיפור את ההתחלה הקשה, "הפס הלבן" מסמל ניצחון והצלחה.

ציטוטים

”הגענו לארץ לאחר 4 ימים מאז שיצאנו מקייב, בזאת תמה תקופת הגלות והתחיל עידן חדש “