מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הברכה של ברכה – מבת יחידה לאם שבט

אני וסבתא בראש השנה
מסיבת בת מצווה של סבתא
בת לעולים מרומניה שגדלה כבת יחידה בתנאי עוני ביפו, עברה חוויות טובות וחוויות בונות, הקימה משפחה מלוכדת וחמה.

לסבתא שלי קוראים ברכה כהן. סבתא שלי קרויה על שם אימא של סבתא רבתא שלי, מפני שאמא של סבתא רבתא נפטרה כשסבתא רבתא הייתה בת 12.

שם משפחתה הקודם של סבתא היה רוזנברג, שפירושו בעברית הוא הר שושנים.

שם המשפחה הנוכחי של סבתא הוא כהן. השם עוברת מסטיקלרו (ברומנית- זגג) על ידי ההורים של סבא שלי.

סבא שלי עלה לארץ מרומניה בגיל 10. כשהגיע לבית ספר בארץ הילדים צחקו על שם המשפחה שלו מפני שהתרגום של השם היה זגג והילדים כל הזמן קראו לו זגגי. סבא שלי לא היה מוכן ללכת לבית ספר עד שהוריו לא ישנו את שם המשפחה. בבית הכנסת הם היו כהנים, ולכן הלכו למשרד הפנים כדי לשנות את שם המשפחה לכהן.

תקופת הילדות

סבתא עם ההורים שלה בים

 

סבתא שלי נולדה בתל-אביב בתאריך 21 לדצמבר 1954. היא בת יחידה והצטערה מאוד שלא היו לה אחים ואחיות והיה לה משעמם שהיתה ילדה קטנה. בימי חורף שלא יצאו מהבית לא היה לה עם מי לשחק. ההורים של סבתא שלי היו עולים חדשים והם גרו בדירת חדר עם סבתא שהמטבח, השירותים והמקלחת היו משותפים לעוד 3 משפחות ולכן ההורים שלה לא הולידו ילדים נוספים.

סבתא גדלה ביפו בבית של ערבי עשיר, שברח במלחמת השחרור. הבית פוצל לארבעה חדרים וכל משפחה קיבלה חדר. המטבח, השירותים והמקלחת היו משותפים לכל המשפחות. בחצר היתה בריכה ריקה, שסבתא שלי היתה נכנסת לתוכה ועושה כאילו היא שוחה בבריכה מלאת מים.

קרוב לבית היה שטח ריק ולכן היו בונים שם במות בידור בכל יום העצמאות. בגיל שנתיים סבתא שלי וההורים שלה עברו לדירת שני חדרים חדשה ברחוב שדרות ירושלים ביפו. שם הם גרו עם סבא של סבתא, ושם היא גרה עד שהתחתנה.

כילדה סבתא מאוד אהבה עבודות יד. היא סרגה, רקמה והייתה בחוג בלט. היה להם שיעור תזונה שבו למדו לבשל ובצהריים קיבלו ארוחה חמה לאורך כל השנה.

היא הייתה משחקת עם ילדים בחוץ בחמש אבנים, קלאס, חבל, גומי, גוגואים וגולות.

אמא של סבתא בישלה מאכלים רומניים שסבתא מאוד אהבה כגון: ממליגה, צ'ורבה, כרוב ממולא.

סבתא הייתה בת יחידה ורק היא וההורים שלה חגגו חגים יהודיים ולכן היה לה משעמם. כשהתחתנה עם סבא שלי, ההורים שלה הצטרפו לכל החגיגות והיה יותר שמח. לסבא שלי משפחה גדולה יותר.

סבתא הייתה בגן ילדים פרטי ביפו. פעם לא היו הולכים לגן פרטי בגיל שנה וחצי אלא רק מגיל ארבע וחצי. בגיל חמש וחצי הלכה לגן חובה. כשסבתא הייתה בגן הייתה לה גננת רומניה. סבתא ראתה שיש בגן קופסה של רמי אבנים כמו להורים שלה. היא סיפרה לגננת שגם להורים שלה יש משחק כזה ומאז הגננת ובעלה היו מבקרים אצל הוריה והיו משחקים וככה הם התחברו והפכו לחברים טובים עם השנים.

היא למדה בבית ספר יסודי ששמו היה "בארי" ליד השעון ביפו. הוא היה רחוק מהבית והיתה הולכת מכיתה א' ברגל. סבא שלה רצה ללוות אותה אבל היא רצתה להיות עצמאית ולא הסכימה.

בתקופת סבתא לא היו חטיבות ביניים, ואחרי כיתה ח היו עוברים לתיכון. סבתא למדה בתיכון עירוני ז' שנחשב לתיכון הכי טוב בתל אביב יפו.סבתא למדה במגמה ביולוגית ועשתה חמש יחידות בגרות בביולוגיה ובמתמטיקה.

אירוע עצוב מגיל ההתבגרות הוא, שכשסבתא שלי הייתה בת 13 פרצה מלחמת ששת הימים ואח של חברה טובה שלה נהרג במלחמה. אירוע משמח שהיא זוכרת מתקופת התיכון הוא הבילוי במסיבות. היא התחילה לבלות במסיבות ריקודים בימי שישי ושם גם הכירה את החבר הראשון שלה.

גיל הנעורים

סבתא התגייסה ושירתה בצבא בחיל המודיעין. בתקופת שירותה פרצה מלחמת יום הכיפורים.

סבתא בשירותה הצבאי

 

קראו לה ביום כיפורים בבוקר לחזור לבסיס. החיילים בבסיס היו מאוד רעבים. לסבא רבא שלי היה יום הולדת והיו אמורים לבוא אורחים בצאת יום הכיפורים. הם לא הגיעו בגלל המלחמה, אז סבתא נסעה עם הנהג של הבסיס הביתה והביאה את כל הכיבוד לצבא, שהחיילים לא יהיו רעבים. נהרגו במלחמה הרבה חיילים שסבתא הכירה והיא הייתה עצובה.

סבתא שלי למדה באוניברסיטה גאוגרפיה. כשסיימה את הלימודים החליטה לא לעבוד במקצוע זה, והצטרפה לעסק המשפחתי של ההורים שלה בתחום הטקסטיל ועבדה שם.

הקמת משפחה

סבא חגג 70 וכולנו באנו לחגוג איתו

 

סבא וסבתא הכירו בפגישה עיוורת, כשסבתא הייתה בת 20 וסבא היה בן 26.

להורים של סבתא הייתה חברה שדיברה עם השכן שלה והוא אמר שיש לו אחיין נחמד – סבא שלי. החברה נתנה לחבר את המספר טלפון של סבתא, הוא טילפן והם התחילו לצאת. הם היו חברים שלושה חודשים, ואז סבא הציע לסבתא נישואים. אחרי עוד שלושה חודשים הם התחתנו.

כשסבתא הייתה בת 21 היא ילדה את אמא שלי. הסיבה שנולדה להם ילדה מהר, היתה שהם התחתנו זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור. אחרי המלחמה אנשים מיהרו לעשות ילד ראשון, ובייחוד שסבא נפצע קל במלחמה. לאחר מכן נולדו לה עוד שני ילדים.

סבתא למדה באוניברסיטה ויש לה תואר ראשון, אבל אחרי שהתחתנה נכנסה לעסק המשפחתי של ההורים שלה, וגם סבא שלי הצטרף.

סבתא הקפידה שהילדים שלה ילמדו באוניברסיטה ויהיה להם מקצוע טוב כי היום קשה למצוא עבודה טובה ללא השכלה. הלימודים גם מעניקים השכלה כללית.

כל הילדים של סבתא נשואים וגרים עם הנכדים בארץ.

סבתא כיום

סבתא טסה הרבה עם סבא לחו"ל במסגרת העבודה ושילבה עם זה גם טיולים ונופש. הם ביקרו בהרבה מדינות באירופה, ארה"ב, במזרח הרחוק, אוסטרליה וניו-זילנד, ולא מזמן היו בדרום אפריקה. אני גרתי בארצות הברית במשך ארבע שנים וסבתא באה לבקר לעיתים קרובות.

לסבתא יש בת בכורה, שני בנים, שבעה נכדים ונכדה אחת.

המשפחה כולה באה לסירוגין בימי שישי לסבתא ואוכלים ארוחת שישי. אחר כך הנכדים משחקים במרתף ואחרי זה נשארים לישון. באמצע שבוע אנחנו גם נפגשים לעיתים קרובות עם סבא וסבתא ובני הדודים שגרים קרוב אלינו.

כשסבתא יצאה לגמלאות היא התחילה ללכת לחוגים והרצאות. היא הולכת יום אחד לחריזת מחרוזות, פעמיים בשבוע היא עושה פילאטיס מכשירים, יום אחד הולכת לחוג ציור וגם הולכת להרצאות באוניברסיטה.

כל זה היא עושה בבקרים. אחרי הצהריים היא שומרת על הנכדים במידת הצורך.

 

הזוית האישית

המפגש השבועי בבית הספר והשיחות שלנו קרבו בינינו. נהננו לשוחח, היו שיחות מעניינות ומסקרנות. במפגשים משפחתיים אין את ההזדמנות לשבת ולנהל שיחה רצינית ומעמיקה, וזו היתה חוויה מיוחדת במינה ומרגשת.

סבתא: ירין התעניין בעברי ובחיים שלי ביפו, שמחתי מאד לקבל את ההזדמנות לספר לנכדי על חיי בצעירותי. אני מאחלת לנכדי האהוב שימשיך לשאול שאלות ולחקור אודות נושאים שמסקרנים אותו ומעניינים אותו, שיהיה בריא ומאושר, שיצליח בלימודים ובכדורסל ושנמשיך לחוות הרבה חוויות טובות ביחד.

ירין: הייתי סקרן לשמוע על החיים של סבתא כשהיתה יותר צעירה, היה מאד מעניין. אני מאחל לסבתא שתהיה בריאה, שתהנה בחוגים שלה ואיתנו ושתמשיך לפנק אותנו ולשמוח עם המשפחה.

מילון

טקסטיל
אביזרים לתפירת בגדים.

ציטוטים

”חברים יתחלפו, אבל משפחה היא הדבר הכי חשוב, הם תמיד יהיו איתי ותמיד יהיו לטובתי. “