מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הבריחה מרוסיה

סבתא חנה, סבא יעקוב והנכד אורן.
סבתא וחברה שלה לבושות בבגדים של רופאות.
חייה של חנה איזנשטין

בסוף שנת 1939, ברחו אמי ואחותה מפולין בעזרת מבריח בסירה. אבי ברח לפניהן ושלח מכתב בו סיפר שהוא נמצא במגניטגורסק שבאורל. אמי הייתה בהריון איתי ולאחותה היה תינוק בן 11 חודשים. המבריח עזב אותן בגדה של נהר בוג והן כמעט טבעו בנהר. הצילו אותן חיילים רוסים. בשנת 1940, נולדתי ברוסיה. גרנו בצריף ובו הרבה חדרים כשבכל חדר גרה משפחה שלמה.

"ברוסיה ילדי הצריפים". חנה וילדי המשפחות האחרות בצריף. חנה יושבת על המזחלת ראשונה משמאל. בת 6 לערך

 

אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה בשנת 1946, חזרנו לפולין (לעיר ליגניץ). חיפשנו את הקרובים שלנו אבל לא מצאנו אותם כי הם מתו, כפי הנראה בגטו ורשה או במחנה ריכוז. בפולין הלכתי לגן (למשך 4 חודשים) ובגיל 7 התחלתי ללמוד בבית ספר יהודי. למדתי יידיש, פולנית ורוסית, ומקצועות עיוניים ומדעיים שונים.

"בית ספר יסודי בפולין". חנה בת כ- 14, שנייה משמאל בשורה התחתונה

 

אני זוכרת, שפעם אחת נסענו עם ביה"ס למחנה עבודה של הגרמנים הנאצים. כבר לא היו בו צריפים, רק השלטים שלהם שרדו. סיפרו לנו שהגרמנים העבידו את האסירים בשבירת סלעים ורבים מהם מתו. ראינו את הארובה שבה שרפו את הגופות. בהמשך למדתי בתיכון מקצועי (עד גיל 17, כלומר רק עשר כיתות בסה"כ).

"תיכון". חנה שנייה מימין בשורה התחתונה. צולם בכניסה לתיכון בליגניץ, פולין.

מתוך הקבוצה רק חנה ושתי תלמידות נוספות היו יהודיות

 

בכל חופש גדול נסענו לחודש-חודשיים לנופש בכפר. לפעמים טיילנו ולפעמים עזרנו לחקלאים. בזמני הפנוי הלכתי לסרטים ולהצגות עם חברותיי. מתקופת התיכון זכור לי במיוחד טיול לעיר זקופנה, שם נמצאת אנדרטה לזכרו של המלחין הפולני שופן.

"טיול לזקופנה בתיכון". חנה עומדת ראשונה מצד שמאל

 

במסגרת לימודי בתיכון למדנו גם הגנה עצמית כולל שימוש ברובים. בשנת 1957 עלינו לישראל וגרנו במעברה ליד נתניה. אני נסעתי ללמוד ולעבוד בקיבוץ נגבה ובקיבוץ חצור (חצי שנה בכל אחד מהם) ואחר כך למדתי שנה בבית ספר לאחיות.

"בית ספר לאחיות". גיל 19. חנה יושבת ומעליה חברה ללימודים

 

לאחר מכן גויסתי לצה"ל. השתייכתי לגבעתי, בחטיבה 5 של  חיילי מילואים בתור שלמת. בשנת 1963, התחתנתי עם יעקב (סבא של אורן) ועברתי לגור אתו בהרצליה. בשנת 1965, נולד רוני (אבא של אורן), בשנת 1968, נולדה ציפי ובשנת 1971 נולד אמיר. ב 1999 בנה יעקב לציפי ואמיר בתים בתל-מונד ובשנת 2001 בנה בית גם לרוני ומשפחתו. בשנת  2006, בנה יעקב בית בתל-מונד גם לנו וכעת המשפחה כולה חיה ביישוב יחדיו.

 

הזוית האישית

חנה: נהניתי מהפרויקט. התהליך היה מעניין וכן היה לי משמעותי להיזכר בעבר שלי. התרשמתי מנכדי אורן שראיין אותי באופן רציני וממוקד וגילה עניין בסיפור שלי.

אורן: למדתי על סבתי דברים חדשים שלא ידעתי ונהניתי לכתוב אתה את סיפור חייה. אני מאחל לסבתי שנים רבות של בריאות וחיים טובים.

מילון

ליגניץ
עיר בפולין בה גדלה סבתי מגיל 6 ועד גיל 17.

ציטוטים

”הרשים אותי במיוחד האומץ של אמה של סבתי ודודתה, שברחו מפולין.“