מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הבריחה מסוריה לישראל

אני וסבתי בבית התפוצות
אני וסבתי מחפשים שורשים
סיפור עלייתה של סבתי מסוריה לישראל

שמי אמה ממרוד  נולדתי בדמשק בשכונה היהודית חארת יהוד לאמי חסיבה שהייתה עקרת בית ולאבי איברהם שהיה חייט וסוחר בדים לחליפות גברים.
הבית בו גדלתי
ביתנו היה מאוד מפואר בנוי בסגנון ערבי  כשבמרכז הייתה חצר מרכזית עם מזרקה גבוהה וגדולה  ועצי פרי לידה, כגון עצי  גפן לימון מישמש שסק יסמין ענק שהשתרע על קיר שלם ועוד. מחלון הבית ניתן היה להשקיף על בית הכנסת הגדול והמפואר בשכונה ששמו היה "כנסת לאפרנג' ".
 
בקרבת הבית היה מוזיאון שהגיעו אליו תיירים רבים .בדרכם למזיאון נהג מדריך המוזיאון  לעצור עם התיירים בביתנו לסיור. ולהתעכב בעיקר בסלון בו היו חפצי אומנות רבים מאיטליה.בבית היו 36 חדרים.7 דיירים השכירו חדרים בביתנו כשניתנו להם חדרים מיוחדים לחורף וחדרים מיוחדים לקיץ.
הלימודים
למדתי בבית הספר אלינס 8 שנים בערבית וצרפתית לפני כניסתי לבית הספר התיכון בהיותי בת 14 נפטר אבי . בתיכון למדתי בבית ספר נוצרי, שם למדתי את הדת הנוצרית ומנהגיה. הלימודים בבית הספר הנוצרי נמשכו 3 שנים ונפסקו כשפרצה מלחמת השחרור בארץ ישראל.
 מלחמה והתנכלויות 
לא יצאנו כלל מהביתו מרוב פחד מההתנכלויות של השלטון והתושבים הסורים. אי אפשר לתאר את הפחד.
5 מאחי הגדולים עלו לארץ ואותנו הוציאו השלטונות מהבית ובמקומנו הכניסו פליטים ערביים שהגיעו מארץ  ישראל. באותה תקופה התחלנו לתכנן את הבריחה לארץ.התכנון היה שאמי תצא מלובשת כערביה תיסע במונית ותעבור את הגבול מסוריה ללבנון כשהיא מצוידת בתעודות מזויפות אחי הגדול שכבר היה בלבנון יקבל אותה,
רק אחרי שנדע שאמנו עברה את הגבול בשלום אנחנו נתחיל בבריחה ולא לדבר על זה עם אף אחד אחרת יהרגו אותנו.וכך היה אמי ייצאה מדמשק במונית לכיוון לבנון  ואנחנו אני ואחי נסענו כמו בכל קיץ לעיר הקיט "בלו דן".
רק כשקבלנו את הידיעה שאמי הגיעה בשלום ללבנון התחלנו את מסע הבריחה שלנו.
מסע הבריחה מסוריה
הלכנו 12 שעות בהרים מסוריה ללבנון עם מבריח וחמור בכל פעם התחלפנו ברכיבה על החמור לבסוף הגענו לכפר "זבדה" בלבנון שהיה כפר נדח ומשם נסענו במונית למרכז לבנון. בילינו 3 חודשים בעיירה זו מקום נעים מבחינת מזג האוויר לפתע הגיע אחי הגדול והודיעה שהסורים החליטו שכל אדם בעל אזרחות סורית חוזר לדמשק.כבר באותו לילה בחצות אחי הצליח לסדר אפשרות הברחה לישראל.מיד נסענו במונית עד צידון בלבנון,עיר השוכנת לחופי לבנון. בחושך מוחלט נכנסנו למטע בננות הסמוך לחוף. אחד המבריחים איים עלינו להיות בשקט מוחלט.לפתע הרגשנו שני מבריחים שלקחו את אמא שלי על הידיים וגם אותי ואת אחי.הסירה החלה לשוט לכוון ראש הנקרה ההפלגה הייתה מפחידה מאוד בקשו מאיתנו כסף כשוחד לאחר שעות מתוחות ראינו את אורותיה של חיפה והגענו לראש הנקרה.
 
הערה חשובה:
**לא יכולתי להוסיף תמונה של סבתי בילדותה  מפני שהייתה צריכה לשרוף את כל התמונות לפני העלייה לארץ**

מילון

אספקלריה
מראה

ציטוטים

”היה אסור לנו לדבר על התכנון עם אף אחד“