מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הבריחה מוינה

דבורה אורגד וטל מנשה במהלך תיעוד הסיפור
דבורה אורגד ומשפחתה
משפחה אשר פעמיים עלתה מוינה לישראל וכך ניצלה מסכנה.

דבורה נולדה בשנת 1950, בבית חולים בילינסון בפתח תקווה. את כל ילדותה העבירה בגבעתיים עד התגייסותה לצבא. הוריה, בוגרי תנועת "הנוער העובד" עלו בנפרד ארצה, האב בגיל 15 מפולין, ואימה מוינה, כשהיתה בגיל 12.

לסבא של דבורה היה בית חרושת לנעליים ופועליו אמרו לו שחייו בסכנה, שרודפים אותו וכדאי לו לעזוב את המקום מפאת הסכנה. הוא קיבל את ההחלטה לעלות ארצה למרות שהיה מאוד מעורב בחיים החברתיים בוינה. אחיו לא הסכימו לעלות ארצה ונשארו בוינה. הוא עלה לארץ רק עם אמא של דבורה וסבתה. התנאים בארץ היו מאוד קשים האקלים האוכל וכדומה. אמא של דבורה מאוד חלתה ובעצת הרופאים חזרו חזרה לוינה בשנת 1925.

האנטישמיות שוב הרימה ראש ולמרות כל התנאים הקשים סבא של דבורה היה מאוד נחוש לחזור לארץ. אמה של דבורה עד היום מברכת את סבא שלה על כך שהם עלו ארצה מפני שאחיה שנשאר שם נספה בשואה והאח השני שלה היה בגטו – לרוב מזלו הוא היה אומן-קוסם, וזו הסיבה שנשאר בחיים.

 

במהלך החיים בארץ אמא של דבורה הצטרפה לתנועת "הנוער העובד" ושם הכירה את בעלה, יוסף גולן. משם צמחה המשפחה בישראל.

דבורה עברה את המסלול הרגיל הכולל תנועת נוער וגיוס לצבא.

 הזוית האישית

סיפורה של דבורה אורגד תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי על ידי התלמיד טל מנשה מכיתה יא' 3 מבית הספר התיכון מית"ר.

אהובה, מטילדה, תמי והבי, עדנה ארדי, רות משען, דבורה אורגד, חביבה, התלמידים והמורות אנט ואורית בבית הספר מית"ר

מילון

תנועת הנוער העובד
הנוער העובד היא תנועת נוער שהוקמה ב-17 באוקטובר 1924, י"ט בתשרי תרפ"ה, בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו במטרה להגן על עבודתם ועל זכויותיהם. הנוער העובד היא תנועת בת של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל, וחלק מתנועת העבודה.

ציטוטים

”"אמה של דבורה עד היום מברכת את אביה על שעלו ארצה"“