מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הבריחה במלחמת העולם השנייה

לידיה ובר
דגל מולדובה
משך שנתיים, לא ראיתי כלום עד שעברתי ניתוח בעיר רוסטוב.

נולדתי במולדובה בעיר אורגייב.
בשנת 1940 כבשו הסובייטים את מולדובה. גייסו את אבי לעבודת פרך בעיר פיריאם בהרי אורל. כנראה
שהוא מת שם ב-1942. הסובייטים נהדפו על ידי הצבא הגרמני והם כבשו את מולדביה. אמי אחותי ואני
הפסדנו את ההסעה לעיר גריגרויפול, לכן הלכנו ברגל.
חיילי הצבא הסובייטי עזרו לנו לעבור את נהר המיינסטר. אבל חווינו את שדות הקרב. התעוורתי מאבק
השריפה של ההפצצות. אחותי נפצעה בחלק האחורי של גופה. משך שנתיים, לא ראיתי כלום עד שעברתי
ניתוח בעיר רוסטוב.
אך גם לשם הגיעו הגרמנים ונאלצנו לברוח. נסענו בקרונות פתוחים, הגרמנים הפציצו את הרכבת שעצרה
והסתתרנו בסביבתה כדי שלא יראו ולא יישמעו. הגענו לסמראקן. שם חלינו במלריה. אך לא יכולנו לנוח שם
והמשכנו לאזור כפרי בצ'קלוב. שם שהינו עד שנת  1943. לא הייתה לנו עבודה סבלנו מקור, רעב ולכלוך.
אכלנו קליפות של חיטה וגרעינים ואף הפקנו מהם שמן. הגרמנים התקדמו והגיעו גם עד לאזור כפרי זה.
אמי העירה אותנו בלילה ונסענו ברכבת עד לעיר צ'לקוב. בעיר היו בתים עזובים התמקמנו שם .
אמי עבדה בבית חרושת צבאי. אחותי ואני למדנו בבית ספר, אבל היינו רעבות והיה לנו קר כי הלכנו בסמרטוטים ויחפות בקור עז.
כך חיינו עד 1945 כשהסתיימה המלחמה. חזרנו למולדובה לעיר אורגייב. עבדנו שם בבית מלון. קבלנו בית
שנפגע בהפצצות ושקמנו אותו.
עלינו ארצה למגדל העמק בשנת 1990 .

מילון

ברית הרפובליקות הסובייטיות
הייתה מעצמת על שהשתרעה על פני כ-15% מכלל היבשה בכדור הארץ, על פני מזרח אירופה, וצפון-מרכז אסיה

ציטוטים

”הייתה לאמי תושייה ולכן הצלחנו לשרוד“