מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הבחירה הנכונה של סבא יהודה

יהודה יחד עם הבנות ליה ויובל במפגש הקשר
סבא יהודה תמונה מתעודת עולה
סיפור עלייתו של סבא יהודה

קוראים לי יהודה ועקנין, נולדתי בשנת 1941 במרוקו. גרתי בעיר קזבלנקה שהיא העיר הכי גדולה במרוקו הבנויה על שפת הים (אוקיינוס). קזבלנקה היא עיר קוסמופוליטית הבנויה בסגנון צרפתי בגלל השלטון הצרפתי ששלט במרוקו עד העצמאות מרוקו.

הלימודים במרוקו

בבית ספר היסודי ובחטיבת הביניים כל הלימודים שלנו היו בשפה צרפתית. כמובן אנחנו למדנו גם ערבית ברחוב עם המקומיים. עברית ותפילות למדנו בחדר אצל הרב. אחרי הלימודים מבית ספר אמא שלחה אותנו לרב שהיה מחכה לכל הקבוצה של התלמידים. בחטיבה העליונה המשכנו לימודים ברמה יותר גבוהה עד הבגרות. רוב הלימודים שלנו היו בשלוש שפות: צרפתית, אנגלית, וספרדית (אספניול). היה הכרח במבחני בגרות לשלוט בשלוש שפות האלו שהיו חלק לקבלת בגרות. שיטת הלימודים הקיימת בצרפת בשביל קבלת הבגרות היא בחינות בתוך יומיים לכל המקצועות.

תיק תפילין של יהודה, קיבל אותו בבר המצווה שלו

סבא יהודה ונכדתו ליה עם תיק התפילין

העלייה לארץ בשנת 1974

אחריי מלחמת יום הכיפורים המצב במרוקו השתנה והערבים ראו בנו כזרים. הרגשתי שהמצב כלפיי לא כשהיה בעבר ולכן הגעתי למסקנה לאור המצב הקיים היום, אני מחפש מקום שיהיה יותר יציב ליהודים. עמדו לפניי שלוש אפשריות עלייה: צרפת, קנדה או ארץ ישראל. אחרי מחשבה עמוקה הייתי חייב לראות מקום יותר בטוח שניתן לגור במדינה אחרת כיהודי. סוף סוף אחרי החלטה וחישוב החלטתי שהדרך הכי טובה בשבילי הייתה לעלות ארצה, לארץ ישראל.

לצורך עלייתי לארץ ישראל, פניתי לאנשי הסוכנות היהודית שפעלו במרוקו במחתרת. קיבלתי דיווח מאנשי הסוכנות והסבר למה מחכה לי ואיך מתבצעת העלייה ארצה. לאחר מכן, אחרי הסכמה שלי הדריכו אותי איך לעזוב את מרוקו כדי להמשיך ולהגיע לעיר מרסיי שבצרפת. משם הדרך הרבה יותר קלה להגיע לארץ ישראל. אחרי הנחיתה במרסיי, הובלנו למכון של מחנה עולים שנמצא במרסיי. המבנה הזה היה בזמנו בית חולים והפך למחנה לעולים בגלל ריבוי חדרים שהיו בו כולל מקלחות, שירותים ומטבח.

עברתי בדיקות רפואיות צילומים לפי הנדרש. המכון היה במרכז העיר שאיפשר לנו לצאת לקניות. אחרי שבוע בהיותי במרסיי קבעו לי תאריך עלייה לארץ ישראל אך לא לפני שהזהירו אותי שאני לא אוכל להישאר במרסיי יותר מדי זמן במכון העולים. הודיעו לי שיש לך בארץ בכפר, בית שמחכה לי. זה היה בכפר מוצקין שכיום נקרא קריית מוצקין. כל הזמן הזה שמו את הדגש שאם אני מתעכב במרסיי אני עלול לאבד את הזכות לקבלת הדירה.

כמובן, מיותר לציין, כי לא ידעתי בכלל איפה קריית מוצקין נמצאת. לכן הלכתי לחנות שמוכרת מפות קניתי מפה של ישראל וחיפשתי במפה איפה נמצאת קריית מוצקין. בזמן זה היו לי כבר בישראל קרובי משפחה התקשרתי עליהם ושאלתי עם המקום הזה קריית מוצקין מוכר להם. קרוביי הזהירו אותי ואמרו לי לא לאמין לאנשי הסוכנות כי הם משקרים לך ולא נותנים לאנשים יהודים את קריית מוצקין. בכל זאת החלטתי לנסוע.

הטיסה ממרסיי לבן גוריון (לתל אביב) הייתה במטוס של אל על. כשעלינו למטוס ראינו דגלי ישראל , כל הצוות של המטוס לבשו מדים של אל על והיו אפילו דגלי ישראל על המדים שלהם. זה היה מרגש מאוד. הייתה לנו שמחה גדולה שסוף סוף אנחנו במטוס ישראלי עם צוות ישראלי. כשהקברניט של המטוס פנה אלינו, הוא אמר את שמו ובירך אותנו בברוכים הבאים הביתה הוא דיבר בשפה העברית ואחריי זה תרגם בצרפתית כי רוב העולים במטוס לא ידעו עברית בכלל. אנחנו כולנו שמחים כל כך. היינו בשמיים מרוב שמחה ומיד התחלנו כולנו לשיר השיר היחיד שידענו אז: "הבאנו שלום עליכם!!"

היום שאחרי

כל האחים שלי עלו לצרפת ורק אני לארץ ישראל. כמה שנים לאחר עלייתי כל האחים שלי אומרים לי שהצד שבחרתי בעלייה לארץ ישראל ולא למדינה אחרת, היה צעד חכם מאוד ושהם מאוד מאוד מצטערים שבחרו לעלות לצרפת.

חפץ מהעבר

יהודה מצייר מנורה אשר שימשה אותם בבית הכנסת לעילוי נשמת הנפטרים. המנורות היו עשויות מזכוכית, כחמישים ס"מ גובה, עגולות. כאמור היו משמשות לעילוי נשמת הנפטרים וכמו כן גם לתאורה בבית הכנסת. יהודה ציין כי בחר בהצגת חפץ זה "כי חשוב לי שהילדים ידעו על החפץ החשוב הזה"

סבא יהודה מצייר את המנורות, באחד מהמפגשים של הקשר הרב דורי בבית הספר

 

 

 

הזוית האישית

יהודה: נהניתי מאוד מהמפגשים ומהפגישות עם נכדתי ליה. לדעתי זאת תכנית חיונית מאוד כדי שהילדים של היום ידעו איך היו החיים שלנו מחוץ לארץ לפני הרבה שנים בעבר.

ליה ויובל: זאת תכנית שמעבירה הרבה ידע! הרבה מידע על העבר, איך היו חיים בחוץ לארץ פעם ואיך היו חיים בארץ פעם. בעיקר זאת תכנית שמלמדת על החיים בעברם של סבא וסבתא. נהנינו מאוד! (הנכדה ליה) למדתי מסבא שמאוד חשוב לו לדבר על העבר ולספר סיפורים שאנחנו לא מכירים.

הברכה שליה ויובל כתבו לסבא יהודה ביום המשפחה

 

מילון

עיר קוסמופוליטית
קוסמופוליטיות, היא תפיסה המבקשת לראות את האנושות כיחידה אורגנית אחת, ומקדשת את הנאמנות למין האנושי כולו, על-פני החלוקה ללאומים. כמו כן ניתן להתייחס לקוסמופליטיות בתור זהות גלובלית החוצה תרבויות ומדינות והמאגדת בתוכה אלמנטים תרבותיים ממקומות שונים בעולם. באופן רחב יותר תרבות קוסמופוליטית היא כזאת הלוקחת השפעה ומקיימת קשרים עם תרבויות רבות ורחוקות, והיא מאפיינת לרוב ערים גדולות, ואליטות כלכליות ואינטלקטואליות (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אחריי מלחמת יום הכיפורים המצב במרוקו השתנה והערבים ראו בנו כזרים“

”בבית ספר היסודי ובחטיבת הביניים כל הלימודים שלנו היו בשפה צרפתית“