מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האם שלוש ועוד חמש הם באמת שמונה

אני ועדיה באולפנת עפרה
כולנו משפחה אחת גדולה
חיבור של שתי משפחות למשפחה אחת גדולה

שמי רחל פריד.

נולדתי בביה"ח "העמק" בעפולה, כי הורי התגוררו במושב "שדה יעקב".

אני בת אמצעית במשפחה. מעלי – בן ומתחתי בן. אמי היתה מורה ואבי איש צבור, ששמש כגזבר בגופים שונים. בהיותי בת שנתיים, הורי נסעו לשליחות במרוקו, שם שהינו מספר חדשים. כשהתחלף השלטון והמלך חסן עלה לשלטון,הוא גרש את כל השליחים הישראלים.הורי עברו למרסיי אשר בצרפת, שם נולד אחי הצעיר.

בתום שנתיים של שליחות שבהן עסק אבי בהעלאת יהודי מרוקו ארצה,שבה משפחתנו לישראל והשתקעה ברמת-גן. אני הייתי בת 5 ואת כל שנות ילדותי עברתי ב"שיכון משכנות" – שיכון של משפחות דתיות לאומיות.

למדתי בבי"ס "הרא"ה" ובתיכון הדתי של ר"ג הידוע בכינויו המקורי -"הרא"ה"… את עיקר חוויותי מתקופת ילדותי ונעורי חוויתי בסניף "בני-עקיבא "רמת-חן".

בסניף רכשתי ערכים ואתגרים ובעקבות כך התגייסתי בבוא היום לגרעין נח"ל המיועד לקיבוץ הצעיר ראש צורים הנמצא בגוש עציון. בנח"ל הכרתי את גבי בעלי ולאחר השחרור בהיותינו בני 21 נישאנו והקמנו את משפחתנו בקיבוץ. היינו שם שלוש שנים שבמהלכן נולד בננו הבכור יובל. החלטנו לעזוב את הקיבוץ והתלבטנו לאן לעבור. חשבנו על רמת הגולן אבל היה קשה להתרחק מירושלים ולכן החלטנו לעבור לעפרה.

עפרה היה אז יישוב צעיר בן שלוש שנים ובו מצאנו את מקומנו. בעפרה נולדו אלעד וחמוטל. אני עבדתי במעון וגבי עבד בתור חצרן כי היה בעפרה כלל שלפחות אחד מבני הזוג חייב לעבוד ביישוב. כשחמוטל היתה בת שמונה חודשים ואנו היינו בני 28, בראש חודש סיוון תשמ"ב, גבי נהרג בתאונת דרכים. היתה התלבטות היכן לקבור אותו כדי שיהיה נוח לאמו. בעפרה היה רצון לפתוח בית עלמין אך בסופו של דבר הוחלט לקברו בהר הזיתים.

חמותי היקרה, "סבתא פירי" עודדה אותי כבר בשבעה להמשיך בחיי ולהקים משפחה חדשה והבטיחה לקבל את משפחתי החדשה כמשפחתה שלה. היישוב התגייס לסייע ולתמוך בי ובמשפחתי. דאגו לי למקום עבודה, להשלמת הכנסה ולתמיכה רגשית. גם היישוב מההיבט הרשמי וגם החברים כמובן. מבערך אחרי שלוש שנות אלמנות, נישאתי ליקי פריד, שהתאלמן גם הוא כמה חודשים לפני כן. ליקי היו אז חמישה ילדים כולל תינוקת בת שנה ולי היו שלושה. פעמים רבות חישבתי אם 3+5 הם אכן 8!!

האתגר של חיבור שתי המשפחות היה גדול ותבע כוחות נפש רבים, סבלנות, סובלנות, חכמת הלב וחכמת הראש. התלבטנו האם להחליף מקום מגורים, כדי להתחיל את חיינו המשותפים במקום חדש, אך לאחר לבטים החלטנו להשאר בעפרה, כי לא רצינו להקשות על הילדים. לא רצינו לעקרם ממקום מגוריהם הידוע והמוכר ומחבריהם ולהוסיף להם קשיים נוספים להתמודד אתם. היה לנו חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע כבר בהתחלה ולאורך כל הדרך, כדי לשגות כמה שפחות ולצמצם טעויות ונזקים. גם כך התהליך היה לא פשוט, בלשון המעטה. היו לנו אז ילדים בגיל ההתבגרות, ילדים קטנים ומה שביניהם.

משפחתו של גבי, משפחתי ומשפחתו של יקי קבלו אותנו במלוא האהבה ותמכו בנו לאורך כל הדרך. גם חברים רבים משני הצדדים קבלו את עובדת נישואינו בשמחה ובאהבה, אך לצערי, היו גם כאלה שפחות אהבו את הרעיון. השתדלנו להתעלם מאמירות לא נעימות שהגיעו לאוזנינו.

היה קשה לתחזק בית גדול – "משפחה ברוכת ילדים " ולהצליח לעשות זאת הן מההיבט הטכני והן מההיבט ההורי – להגיע לכל ילד, להיות קשוב למצוקותיו ולקשייו של כל אחד ואחד. אני רואה במשימה זו את "מיזם חיי" ומשקיעה בכך את מירב ומיטב כוחותי.

היום, בפרספקטיבה של כ-30 שנה, אני יכולה לציין בסיפוק, שהצלחנו יפה במשימה, למרות שתמיד ניתן לשפר, אם-כי ברור לי שחלק גדול מהקשיים שנתקלנו בהם קיימים גם במשפחות "נורמליות". יש לנו מערכת יחסים יפה עם ילדינו ובעיקר עם נכדינו. אנו רואים בכולם – נכדינו ללא הבדל והתייחסות ל"קשר הדם". אנו מקיימים להם בכל קיץ "קייטנת נכדים" מושקעת וכייפית. הם נהנים מהחוויות ומההזדמנות לבלות ביחד.

סרטון סיום שנה הקשר הרב דורי באולפנת עפרה 2017

הזוית האישית

היתה לנו חוויה מאוד טובה ביחד נהנינו להכיר וללמוד אחת את השניה ולהכיר את מיומנויות המחשב החוויה היתה מעשירה ומעצימה. תודה!

מילון

עפרה
עָפְרָה היא התנחלות במתכונת של יישוב קהילתי-דתי על מורדות רמת חצור בגבול הרי בנימין והשומרון. היישוב ממוקם על כביש 60 מצפון לירושלים וצפונית-מזרחית לרמאללה, ומשתייך למועצה אזורית מטה בנימין וליישובי "אמנה", תנועת ההתיישבות של גוש אמונים. היישוב קרוי על שמה של עפרה המקראית בנחלת שבט בנימין המזוהה עם הכפר הפלסטיני טייבה הסמוך.

"שיכון משכנות"
שיכון של משפחות דתיות לאומיות.

ציטוטים

”ברור לי שחלק גדול מהקשיים שנתקלנו בהם קיימים גם במשפחות "נורמליות"“