מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האישה הגיבורה ששיחררה את בעלה מהכלא הרוסי

הנכדה מושקא לוטקין
תנור לאפית מצות
חווה נכנסה כרוח סערה למשכנו של אחד מראשי השלטון, שם התקיימה באותה שעה מסיבת עיתונאים.

הנכדה מושקא לוטקין מתעדת במסגרת מפגשי הקשר הרב דורי את סיפורה של סבתא בתיה.

סבתי בתיה שרמן נולדה בתאריך 26 לאפריל 1955 בעיר בץ שבברית המועצות לשעבר. (כיום העיר בץ שוכנת במדינת מולדובה) להוריה יעקב וחווה שרמן. בתיה נולדה כ-10 שנים לאחר מלחמת העולם השנייה הולדתה הביאה שמחה רבה למשפחה שאיבדה 3 ילדים,סבים וסבתות,דודים ובני משפחה במלחמה הקשה. הוריה העניקו לה את השם בוניה על שם דודתה שנהרגה במלחמה (כשעלתה לארץ הרשויות החליפו לה את השם לבתיה).

סבתי בתיה היא השלישית במשפחה, הילדים הגדולים ממנה הם: אחיה-ראובן ואחותה-רחל. בתיה נולדה לתוככי רוסיה הקומוניסטית. שם החיים היו קשים ומשפחתה, שהיתה משפחה חרדית שומרת מצוות, נאלצה להתמודד עם רדיפות ומאסרים ומעקב משטרתי כבד על כל צעד ושעל. אביה של סבתי, יעקב, היה אחראי על אפיית המצות בעירו. בביתם היה תנור מיוחד שהיה מיועד לכך. כשבתיה הייתה בת שלוש, אביה נתפס בשעת אפית המצות יחד עם עוד יהודים, שעזרו לו. הוא נלקח לכלא, התאריך למשפט נקבע לעוד יומיים.

בני המשפחה הבינו, שמדובר כמובן במשחק מכור, שתוצאות המשפט כבר נקבעו מראש. בהגיע מועד המשפט נגזר עליו גלות בסיביר. סבתי, האימא של סבתי, חווה, היתה נחושה בדעתה לשחררו. היא לקחה איתה את שלושת ילדיה ונסעה למוסקבה לקרמלין, שבו שכנו אנשי הממשל.

בדיוק באותו יום הייתה שם מסיבת עיתונאים. חווה נכנסה כרוח סערה למשכנו של אחד מראשי השלטון, שם התקיימה המסיבה. היא התקרבה למקום מושבו ביחד עם ילדיה הקטנים, ובבכי תמרורים התחננה לפניו שישחרר את בעלה. הנשיא שרצה להרשים את העיתונאים, נעתר מיד לבקשתה, והוסיף, שהוא איננו "מבין" למה הוא נאסר. כך ניצל אביה של בתיה בזכות מסירות נפשה ועוז רוחה של אמה.

בעקבות הלחץ הכבד על היהודים בכלל ועל שומרי המצוות בפרט, נאלצו הוריה של בתיה לא לפרט יותר מדי על היהדות בביתם, וכן לשלוח את ילדיהם לבית הספר הממשלתי. שם הם למדו דברי כפירה בה' וזלזלו ביהודים. בתיה נאלצה להתמודד עם השפלות, הצקות ושיעורים שנוגדים את אמונתה.

כשסבתי הייתה בכיתה א', שאלה המורה איזה תלמידה רוצה לדעת לקרוא? בתיה הרימה את ידה, והמורה פנתה אליה בזלזול: "את יהודייה ויהודים הם בורים ופרימיטיביים, את לעולם לא תדעי לקרוא"! בתיה נפגעה עד עמקי נשמתה, והחליטה החלטה נחושה, שבמהלך החופשה הקרובה מבית הספר, היא תלמד לקרוא היטב ותראה למורה, שהיהודים מסוגלים ליותר ממנה! לאחר החופשה בתיה הגיעה לכיתה, והמורה שאלה איזה תלמידות למדו בחופשה לקרוא. בתיה הייתה היחידה שהרימה את ידה. המורה בהבעת זלזול נתנה לה לקרוא קטע קצר, והייתה המומה לגלות שהיא קוראת מצוין….

בתיה סיימה את מסלול הלימודים ופנתה לעזור בפרנסת הבית.

בהיותה בגיל 19, בסביבות שנת 1974, שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, המצב בארץ ישראל היה מתוח. ואז מחליט אביה, שהוא רוצה לעלות לארץ הוא. נימק זאת באומרו: "גורלי יהיה כגורל כל יהודי בארץ ישראל".

באותם שנים התרופף קצת המשטר הנוקשה של "מסך הברזל", ויהודים רבים הצליחו לצאת את רוסיה. הוריה הגישו בקשת יציאה מרוסיה, לאחר זמן קצר התמלאה משאלתם. הם קיבלו אשרת יציאה מרוסיה, ולאחר מסע ארוך הם זכו לדרוך על אדמתה של ארץ ישראל.

הזוית האישית

מושקא הנכדה: סבתי היקרה בתיה – העשרת אותי במידע חשוב ומעניין אודות משפחתי. אני גאה להשתייך למשפחה כזאת.

מילון

הקרמלין
הוא הקרמלין הידוע ביותר ברוסיה. המושג מתייחס לאתר היסטורי מבוצר בלב העיר מוסקבה, המשקיף אלהכיכר האדומה מדרום-מערב, והכולל בתוכו את ארמונות הקרמלין ובהם ארמון הקרמלין הגדול, קתדרלות הקרמלין, ארמון הסובייטים, ומספר אתרים נוספים בעלי ערך היסטורי רב. המתחם מוקף בחומת הקרמלין, המפורסמת במגדליה המחודדים שהידוע בהם הוא מגדל ספאסקיה. המקום משמש כמושב הרשמי של נשיא רוסיה וכמקום עבודתו. לצד חשיבותו הפוליטית הרבה של הקרמלין, המתחם מהווה אטרקציה תיירותית מרכזית בבירת רוסיה, והוכרז בשנת 1990 כאתר מורשת עולמית.

ברית המועצות
ידועה גם בראשי התיבות ס.ס.ס.ר. בתרגום לעברית: ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות הייתה מעצמת על שהשתרעה על פני כ-15% מכלל היבשה בכדור הארץ, על פני מזרח אירופה, וצפון-מרכז אסיה. תחתיה חיו כמחצית מהיהודים בעולם. בברית המועצות שלטה המפלגה הקומוניסטית, ושלטונה התאפיין ברדיפת ודיכוי הדת היהודית. יהודים רבים מסרו את נפשם על קידוש ה'בימי ברית המועצות, במסגרת המאבק המתמיד מול השלטון על שמירת הזהות היהודית וקיום התורה והמצוות.

ציטוטים

”אני בטוחה, שבזכות מסירות נפשם של הוריי אנו כאן היום, זוכים לקיים תורה ומצוות בגלוי.“