מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האירועים המשמעותיים שלי

כוכבה ותמר בקשר הרב דורי
כוכבה וסורי
סיפור חייה של כוכבה בן יעקב

אני כוכבה בן יעקב עליתי לארץ בשנת 1948, הגענו למעברות ולמדנו עד כיתה ז' ולא סיימנו הכל בתיכון.
הלכתי לגדנ"ע, ואז עברנו למעברה אחרת שנקראת יקון (קקון) ושם הכרתי את בעלי והתחתנו/
 
עבדתי בגן ילדים כגננת, כולם היו עולים חדשים מכל העדות, רומניה, תימן, טוניסאים, מרוקאים ואלג'ירים.

עבדתי שם כחמש שנים ולגננת הראשית קראו עמליה משורר והיא גרה ברמת השרון ולהורים שלה היה את החברה "תנובה", לאחר כמה שנים פירקו את המעברה ועברנו לגני תקווה.

מאז, ראיתי את עמליה שלוש פעמים לצערי, אהבתי אותה מאוד.
נקלטתי באופן טוב בגני תקווה והלכתי לעבוד בבלינסון ככוח עזר כחמישה חודשים. אז עברתי לעבודה אחרת שנקראת 'טוויית צמר' בצומת סגולה בבית חרושת לוויט. עבדתי שם 9 שנים והתפטרתי מהעבודה כי רציתי מאוד ילדים ולא יכולתי להיכנס להריון, כי תמיד הייתי עסוקה ולא היה לי זמן. נולדה לי אורית הבכורה ויותר מאוחר רינת וכשנולדה לי רינת אחרי שלוש שנים התחלתי לעבוד בתור אם בית בבית בלומה (רעות בפתח תקווה בכפר אברהם). היה לי מאוד טוב שם, הבנות קיבלו חינוך נהדר והיה לנו קשר מיוחד ועד היום אנחנו בקשר. לאחר 23 שנות עבודה יצאתי לפנסיה.

הלכתי לעבוד בהתנדבות ב"ניצן" בפרדס כץ, בית ספר מיוחד לילדים עם תסמונת דאון, אוטיזם, קשיי למידה, פיגור שכלי וכו'… נקלטתי מאוד טוב שם ומאוד אהבתי את המקום, את הילדים, המדריכות והמנהלות. את החניכות מאוד אהבתי והיה לי קשר מאוד חזק איתן. כל חיי הקדשתי להם כל מה שיכולתי לעשות והסיפור שאני הכי מתרגשת ממנו אפילו עכשיו, אני זוכרת את אסתי ואת סורי, אסתי הייתה ילדה אוטיסטית ולא תקשרה עם אף אחד. איתי היא תקשרה כהלכה ותמיד המנהלת פחדה ממנה שהיא תרביץ לי או תכה אותי אך זה אף פעם לא קרה. הייתי יושבת איתה לאורך כל הזמן וכשהיא רצתה משהו היא ניגשה אליי והקישה לי על האף וידעתי מה היא רצתה. זה היה מאוד מיוחד עבורי.

סורי- ילדה מאוד חמודה מאשקלון, נכה עם פיגור שכלי מאוד חיננית ויפה. אם יום אחד לא הייתי באה התגעגעתי אליה מאוד. ילדה נוספת בשם ליאור גרה באור יהודה והיא הייתי אילמת, אוטיסטית בנוסף היא לא יכלה לאכול מהפה אלא רק ממכשיר של נוזלים.

הייתי צריכה ללמוד את המקצוע, איך לטפל במישהי כזו, מישהי עשתה לי הדרכה איך להיות איתה ותוך שבוע ימים היינו ביחד. יום אחד אני ישבתי עם הילדה. כשהתחלתי לעבוד איתה הייתי נותנת לה חוברות כדי שהיא תצחק, ובחוברות היה פרסומות של איזה שחקנית שהיה לה רק תחתונים וחזייה ועוד פרסומת של דברים מאוד יפים ואז שמתי את החוברת בצד ובחרתי מה לתת לה, נטלתי ידיים וברכתי ואז נתתי לה לאכול ולקחתי את החוברת ביד והסתובבתי אחורה ואת מי ראיתי?

את המפקחת עומדת ליד הדלת בכניסה של הכיתה. מאוד הסמקתי אז היא לא ענתה לי כלום לקחה את עצמה והלכה ומאוד פחדתי שמשהו קרה, אולי לא עשיתי משהו כהלכה, מאוד חששתי אבל לאחר רבע שעה המנהלת והמפקחת באו והן חיבקו אותי מאוד מאוד ואמרו לי "את מקסימה ואת נקשרת מאוד מאוד למקצוע".
לאחר כמה זמן התפטרתי מכיוון שנולדה לי ילדה וקוראים לה ליבי, מאוד התגעגעו אלי בעבודה. תמיד אני בקשר איתם עד עצם היום הזה. 
היום אני עם הנכדים מרינת. בתי אורית הנשואה גרה בחו"ל לצערי, אורית ובעלה חיים יפה מאוד בארה"ב ויש להם שני ילדים צליל וירדן. צליל הבת שלה בת 25 וחצי מסיימת דוקטורט קליני בסן דייגו, ולפני זה באה לארץ לשנתיים להתנדב פה עם ילדים חריגים בנס ציונה ולפעמים היה לה קצת זמן והלכה לעבוד במסעדה בכדי שיהיה לה כסף.
צליל גרה אצלי שנה שלמה ועבדה רק בלילה' בגהה עם אנשים מבוגרים אחרי טראומה, ואח"כ נסעה והמשיכה ללמוד, היא לומדת באוניברסיטה בבקרים ובערב עושה סטאז'.

ירדן בן 22. מאז שהוא היה קטן היה משחק כדורגל כל הזמן, הוא בא לארץ ושיחק כדורגל בפתח תקווה ובכפר סבא, הוא הפסיק לשחק בגלל שנקרעו לו הרצועות ברגליים. אחר כך נסע להורים כי מאוד התגעגע אליהם, והוא כרגע לומד מנהל עסקים, והוא מצטיין. אורית גרפיקאית והיא גרה באריזונה.

יש לי את רעות, הבת של רינת, היא גרה בארץ והיא מורה להיסטוריה בבית ספר "גולדה" בפתח תקווה.

לבעלי שלום ולי יש כרגע חיים טובים, גם הוא עבד בחינוך כאב בית בבית ספר אריאל, ועבד שם 35 שנים ואז יצא לפנסיה ועכשיו מלווה ילדים והוא בן 81. כעת אני בקשר הרב דורי ואני מרוצה מאוד.

 

מילון

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם גאל ישראל"
זה אומר על ה' שגאל את בני ישראל והביא אותם לארץ, שיצאנו ממצרים זה היה גאולה, הקדוש ברוך הוא גאל אותנו.

ציטוטים

”להסתכל על דברים תמיד באופן חיובי“