מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האור שמאיר בכל יהודי

סבתא רחל
הנכדה דינה
היא עמדה בדלת ודמעות בעיניה, ושאלה: "כיצד אוכל להיכנס לחג הפסח ועדיין לא תרמתי לעניים"

שמי רחל, ואני סבתא של דינה ברגר

נולדתי בשנת תש"ו בעיר רעננה, לפני קום המדינה. אבי מורי הרב יהודה ליכט ע"ה היה יו"ר המועצה הדתית ברעננה, ומעולם לא קיבל שכר עבור תפקידו זה. מתוקף תפקידו עסק הרבה בכשרות במקום, ודאג שכל החנויות  תהיינה תחת כשרות טובה. מצד שני הוא היה דואג לעמך ישראל, הוא היה עובר מבית לבית להתרים עבור "קמחא דפסחא".

שנה אחת הייתה לו בעיה ברגל, ההליכה הייתה קשה עליו, והוא לא יכול היה ללכת ולהתרים. הגיע ערב פסח, ולביתנו הגיעה אישה ודפקה על הדלת אצלנו בבית. הייתה זו אישה, שהייתה בעלת חנות בשר. היו, שטענו שהבשר הנמכר בחנות שלה אינו כשר. שכן, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של אבי, בעלת החנות סירבה להכניס השגחה ולקבל תעודת כשרות. אישה זו הייתה תמיד נראית קשוחה, אך כעת היא עמדה בדלת ודמעות בעיניה. היא שאלה כיצד היא תוכל להיכנס לחג הפסח, והיא עדיין לא תרמה לקראת החג כסף עבור העניים… היא חשבה, שאבי דילג על ביתה בכוונה ולא התרים אותה, משום, שיש לו הקפדה עליה, כי היא  סירבה לקבל תעודת כשרות.

מסיפור זה אנו למדים, שבכל יהודי יש את הנקודה הפנימית שלו, כל יהודי בפנימיותו הוא טוב. לא תמיד רואים זאת, אבל יש רגעים שהטוב הזה מתגלה.

הזוית האישית

דינה: תודה לך סבתא, למדתי מסיפורך הרבה ערכים. מאחלת לך בריאות ונחת.

מילון

קמחא דפסחא
היא מגבית צדקה מיוחדת הנהוגה לקראת חג הפסח, במסגרתה אוספים מהתושבים כסף או מזון על מנת לחלק לעניים לקראת פסח. בעבר הייתה מגבית זו מגבית קהילתית-מקומית, אך כיום, לצד המגביות הקהילתיות, פועלים גופים ציבוריים בקנה מידה אזורי ואף ארצי

ציטוטים

”כל יהודי בפנימיותו הוא טוב. לא תמיד רואים זאת, אבל יש רגעים שהטוב הזה מתגלה.“