מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האור בקצה המנהרה – חלק א

גבי ונכדתו שנהב
גבי בבר מצווה
ילדות במעברת תלפיות בירושלים

 חלק א'
 
המאורעות והעויינות על רקע הקמת המדינה גורמים לעליית המונים של יהודים מארצות האיסלאם לארץ. מבצע עזרא ונחמיה (עלי באבא) מסייע לגלי העלייה מבבל. 

1951- עולים הוריי עם ארבעת אחיי שנולדו בעיראק. מותירים את כל רכושם מאחור, למעט ספרי קודש שאבא דואג להעברתם. על תעודת המעבר (דרכון) מוטבעת חותמת השלטון המצביעה ש"אין חזרה לעירק". הכרטיס לכיוון אחד די ברור…

                                            תמונות דרכון + חותמת איסור כניסה לעיראק

לאחר שהות קצרה בתחנת המעבר לעולים "שער העלייה" והטיפול לו "זוכים" שאר העולים, אנו מועברים להשתכן "במעברת תלפיות" בירושלים, בצריף – פחון.עולים רבים פוזרו בישובים שונים ברחבי הארץ, אנו זכינו לעבור לירושלים. לאבא זה היה כה חשוב ולכך ייחל. שליטתו בשפה העברית סייעה לתקשר עם פקידי העלייה, מעמדו כרב ומשלח ידו כסופר סת"ם, שוחט ומוהל, אך תרמו לכך. על אף התנאים הקשים במעברה, לאבא הייתה חשיבות לגור בעיר הקודש ירושלים.

 
 
 
 

 קלף מזוזה ומגילת אסתר שאבא כתב

חבלי קליטה
חסרי כל מתחילים הכל מחדש, הסתגלות למציאות ולתרבות חדשה.

כאן החלה הזהות החדשה לשם המשפחה "שוחט", איך לא?! משלח היד של אבא כשוחט מכתיב את שם המשפחה החדש. במקור ברין ברינה. כך נהוג היה באותה העת לכנות את שמות המשפחה על-פי השיוך המקצועי של ראש המשפחה. 

1954- "זכיתי" להיוולד כ"צבר" הראשון למשפחת "שוחט" החדשה. המשפחה הולכת ומתרחבת שבעה בנים ברצף. ערב רב של תרבויות ומיזוג גלויות במעברה היווה כר פורה לאמונות תפלות וסימנים מבשרי רעות… לחשושים והערות של הסביבה גורמים לאמא לחשוש.
אחרי לידת כל בן היא עורכת מעין טקס, על פתיליה היא מתיכה עופרת. בוחנת את הצורה המופקת לאחר צינונה. מפרשת אותה וקובעת עינא בישא בבית.. ועוד כהנה וכהנה אמונות מיובאות ארצה, היריעה קצרה מלהכיל. אבא חוצה את חלל הצריף ביריעת בד. לתת תחושת מה כלשהי…

אני בילדותי

סוף סוף נולדה בת. אחות ראשונה אחרי שבעה בנים, "כוכב נולד" לנצר משפחת שוחט המתחדשת.
מה יותר נכון לקרוא לה, אם לא, בשם כוכבא?! עם זיקה מסויימת על-שם סבתא שלא הכרנו מעולם. מניין הנפשות בצריפון עלה ל- 10. צר מלהכיל.
תמונה משפחתית (עומדים משמאל לימין חיים עזר, אפרים ז"ל)
יושבים משמאל לימין מנשה ז"ל, מיכאל, כוכבא, עוזיאל, גבי)
המצוקה ותנאי הדיור קשים ביותר. אספקת המים בלתי ישירה. "הברמיל" (חבית) המוצבת מחוץ לצריף משמשת מאגר מים. התאורה מבוססת על עששיות. השירותים החיצוניים ללא אסלה וללא מתקן ישיבה ומשותפים לכלל התושבים. הרחצה "בפאילה" (אמבט פח). חימום המים על פתיליה.
בקיץ הצריף לוהט, רק מקרר עץ קרח שנמס במהירות ובחורף קור עז ומוצף במי גשמים ואמצעי חימום על נפט או עץ. תנאי תברואה בלתי סבירים.

אבא מפרנס יחיד. המעמסה הכלכלית קשה מנשוא. אמא עקרת בית במשרה מלאה, מחלקת את ימי השבוע בעבודות משק בית, יום כביסות, יום בישולים וכו'.
 
 קרש כביסה
 
למדתי "בחדר" עם מס' ילדים בגילאים שונים, מורה שמהלך עם מקל מאיים ביד, לכל צורך שיידרש…
השנים חולפות, תנאי הדיור בלתי הולמים, המצוקה מחריפה מיום ליום. אבא עושה כל מאמץ להביא לפתרון. פונה לסוכנות היהודית, מבקש עזרה לדיור הולם. נענה בהלוך ושוב.
אבא לא יושב על זרי דפנה ופונה במכתבים לאנשי ממסד ולראש הממשלה ומתאר את המצב הקשה.

לאבא חרה מאוד כאשר נענה על-ידי מי מגורמי הממסד: "אם יש לך כוח להביא הרבה ילדים, אין לך כח להביא כסף?". משפט צורם שעוד יהדהד שנים רבות בחלל הבית…

 
המכתב שאבא כתב לנציג הסוכנות

חלק ב' של הסיפור

מילון

זינגו
צריף פח - מבנה מגורים קל מחופה פח.

מעברה
אתר מגורים זמני לתקופת ביניים לקליטת עלייה המונית. המבנים ברובם היו עשויים עשויים עץ או פח.

צבר
יליד הארץ

פאילה
אמבט פח

עינא בישא
עין הרע

ציטוטים

”לשבת על זרי דפנה“

”אל יאוש, תמיד לראות את האור בקצה המנהרה“