מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האונייה שנטתה לטבוע בדרכה לישראל

צביה בר ונכדתה אופיר כספי
צביה בר בילדותה בפולין
מהנשקייה בצבא עד לתיאטרון-בובות והוראה
סיפור הוריי בשואה
הורי גרו בלובלין שבפולין. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה הם ברחו מפולין לסיביר שברוסיה, כשילד קטן בן שנה בחיקם.
 אבי נילקח ברוסיה לצבא הרוסי, ואימי נאלצה לבדה לגדל את ילד. הילד חלה במחלה קשה ומת.
לאחר המלחמה, כשאבי ואימי נפגשו, נודע להם שכל משפחתם נרצחה בצורה אכזרית על-ידי הנאצים.
על ילדותי
נולדתי בשנת 1948 בפולין להוריי טובה וחיים, ילידי פולין גם הם.
למדתי בבית-ספר יהודי בפולין , שם דיברנו בפולנית וגם למדנו אידיש.
בהפסקות אהבתי במיוחד לשחק בתופסת, בכדור ובהחלפת בולים.
מנהגים אצלנו בבית
בבית הוריי דיברנו בשפה הפולנית ובאידיש.
מאחר שהוריי באו ממשפחה דתית היו נוהגים לחגוג את חגי ישראל בפולין לפי כל המנהגים.
בחג-החנוכה הינו אוכלים לביבות, מדליקים נרות ושרים את " מעוז צור".
המנהג שזכור לי ביותר הוא שאבי בכל יום שישי היה הולך לבית הכנסת, ובינתיים בנות הבית היו עורכות את השולחן ומדליקות נרות שישי. מאכלים מיוחדים שהיינו אוכלים: כל יום שישי דג ממולא (גפילטע פיש), מרק עוף עם קניידלך, צימעס, ולקינוח- לייקעך (טורט, עוגה).
העלייה לארץ- בהלה באונייה
בשנת 1957 עלתה משפחתי לארץ ישראל. כדי להגיע לארץ נסענו ברכבת במשך יומיים עד איטליה. משם המשכנו באנייה בריטית.
 לאחר יומיים של הפלגה, הרגשנו תנודות חזקות של האנייה , ונמסר לנו שהאנייה נוטה לטבוע. הביאו לנו אפודות-הצלה והתחילו להוציא סירות לים. בתור ילדה בת 9 פחדתי מאוד.
רק לאחר 5 שעות המצב נירגע, והבנו שאנחנו בטוחים. הגענו לחיפה, ומשם עברנו לקריית גת.
אני ובעלי- אנשי יצירה
את בעלי יעקב הכרתי דרך אחותו: האחות הייתה חברה של דודתי, שאצלה הייתי מבקרת לעיתים קרובות. באירוע משפחתי משותף לשני הצדדים נפגשנו, ומשם פרחה אהבה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לעסוק ביצירה ואומנות. בילדותי אהבתי לרקום לצייר לסרוג ולפסל.
במשך השנים למדתי במגמת תיאטרון-בובות, ושם למדתי להכין בובות מספוג , מפימו ועוד…
הופעתי בפני ילדים עם הצגות נהדרות.
גם בעלי הוא איש יוצר, ועוסק באומנות הויטראג'.
זיכרון מאירוע משמעותי שהתרחש במדינת ישראל   -מלחמת ששת הימים.
שֵרתי בחיל החימוש כאחראית על הנשקייה והאופטיקה של הנשק במחנה.
בזמן המלחמה ירדתי עם כל החיילים לסיני לאסוף את הנשק וכלי האופטיקה הפגומים- הייתה זו חוויה שלא תישכח לעולם.
    צילה -שלישית מימין בשורה העליונה
הטבעתי חותם במדינת ישראל
בישראל הייתי מורה מחנכת של כתות א-ב וגם מורה לתנ"ך. אהבתי ללמד את פרקי התנ"ך בצורת סיפור והצגה.
עד היום אני פוגשת ילדים שהיו תלמידיי, שהם בעצמם עכשיו הורים לילדים ולא שכחו את השיעורים ביחד, למשל: את הסיפור על הקרב של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם. זה באמת משמח את ליבי.
סיפורה של צילה בר תועד על ידי הנכדה אופיר כספי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אלחריזי בתל אביב, בשנת הלימודים תשע"ג (2012-3), בהובלתה של הגב' שרה לאוטמן.
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות

מילון

צימֶעס
תבשיל מתוק מהמטבח האשכנזי, העשוי מגזר קצוץ ומבושל עם סוכר וצימוקים. יש המוסיפים סוגים נוספים של פירות יבשים, כגון שזיף ומשמש. למרות מתיקותו אין מדובר בקינוח, אלא בתבשיל הנלווה למנה העיקרית הבשרית בארוחה. הוא מקובל כמאכל חגיגי, בין השאר בשבת ובראש השנה.

קניידלעך או קניידלאך (ריבוי של 'קניידלע' ביידיש בעברית: כופתה)
מאכל יהודי אשכנזי מסורתי העשוי מקמח (לרוב מקמח מצה) וביצים, ובתוספת מעט שמן ומים כמעין קציצה עגולה לרוב בתוך מרק. הוא אחד המאכלים המסורתיים לחג הפסח, בעיקר בקרב עדות אשכנז, מכיוון שניתן להכינו מקמח מצה

ציטוטים

”עד היום אני פוגשת את תלמידיי, שהם עצמם הורים לילדים, ולא שכחו את שיעורינו ביחד. “