מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

האבדה שנמצאה

סבתא ציפי וחן
אניית המעפילים "עצמאות"
סיפור על כוחה של התקווה

 רקע
 
ההורים שלי נולדו בפולין. אבי נתן ז"ל היה בן יחיד להוריו והיו לו 6 אחיות. לאמי דבורה היו 5 אחים ושלוש אחיות אביה שלמה ז"ל מת בגיל צעיר ואמה לאה גידלה את הילדים לבדה. סבתא דבורה, הסבתא-רבה של חן התחתנה בגיל צעיר עם סבא נתן ז"ל. סבתא גרה בעיירה ששמה היה דלוגושודלה ולאחר החתונה עברה לגור בעירה של אבי ז"ל, ששמה היה גובורובה.
 
מלחמת העולם השנייה
לסבא וסבתא שלי הייתה  תחנת קמח בעיירה שאבי ז"ל גם עבד בה והם נחשבו בעירה לאנשים אמידים. עם כניסת הגרמנים לעיירה גובורובה הם אספו את כל היהודים לבית הכנסת והמפקד הגרמני נתן פקודה לשרוף את בית הכנסת על היהודים שבו. בתוך בית הכנסת היו הוריו ואחיותיו של אבי ז"ל. אבי, שהיה מחוץ לעיירה באותה שעה, הגיע כשבית הכנסת עדיין היה בבעירה. ברגע שהיהודים הוציאו את הגופות אבא הצליח לאסוף את הגופות של בני משפחתו ולקבור אותם. לאחר האירוע  החליטו הוריי לעזוב את פולין ולברוח לכיוון רוסיה,הם ארזו מה שהם יכלו, ואת הכסף שהיה להם תפרו בתוך השמיכות והעלו את הכל לרכבת.
 
אתם כמובן היו שלושת ילדיהם: שלמה משה וגניה…..הם כבר ישבו ברכבת, כששלמה הבן הבכור היה עדיין מחוץ לרכבת. הם החליטו לרדת מהרכבת כדי לבדוק מה קורה עם שלמה ובתוך הקרון  נשארו שני הילדים משה וגניה (גניה הייתה בת שלוש). כשהיו ההורים מחוץ לרכבת נסגרו הדלתות ברכבות והרכבת התחילה בנסיעה.
ההורים עם בנם הבכור נשארו ללא הילדים וללא רכוש מחוץ לרכבת. הם חיפשו דרך להגיע לאותו מקום שהרכבת הראשונה הייתה אמורה להגיע ואחרי חיפושים רבים הצליחו למצוא רכבת שלקחה אותם לסיביר הגדולה. כאן החלו החיפושים אחרי שני הילדים שהלכו לאיבוד. הם חיפשו בכל מקום אפשרי, פנו לכל אחד לשאול אם במקרה ראו  שני ילדים שהיו ללא הוריהם ולא נענו באף מקום. בכל זמן החיפוש הם החליטו ביניהם שאם יזכו ויימצאו אותם בסוף, הם ישירו בחתונות שלהם שיר על אבדן הילדים ויספרו את סיפורם..לאחר כשנה שמעו על איזה משפחה שהייתה באותו קרון בו הם השאירו את הילדים ושיש אצלם שני ילדים לא שלהם. הם החלו לחפש אחריהם  ואותה משפחה ניסתה להתחמק מלהיפגש איתם, כי הם חששו שיירצו מהם את כל הרכוש שהם לקחו שהיה שלהם ונשאר ברכבת. מעבר לזה, באותה תקופה קיבלו גם מנות אוכל עבור כל ילד נוסף והם לא רצו להחזיר את זה. ההורים ששמעו העבירו להם מסר שהם מבטיחים לא לדרוש מהם שום דבר. הם רק רוצים את הילדים. אחרי דין ודברים הסכימה אותה משפחה להחזיר את הילדים וכמובן שההורים הודו להם ולא לקחו מהם שום דבר. לאחר שמצאו את הילדים בשנת 1943, אני נולדתי בתנאים מאוד קשים שלא היה אוכל ואחי בן ה-12 ייצא לעבודה כדי לעזור לקיום המשפחה. המסר שהורי ז"ל העבירו לנו שאסור לאבד תקווה וגם במצבים הקשים ביותר לא לאבד את האמונה שדברים יסתדרו. צריך להוציא בכל מצב את הטוב ביותר. את המסר הזה אני משתדלת להעביר גם לילדי ולנכדי.
מרוסיה נסענו לגרמניה ושם גרנו כחמש שנים, ואז נתנו את האפשרויות לנסוע לאמריקה או לישראל. אמי ז"ל שהו לה בארץ אימא, שני אחים ואחות אמרה: "שאם כל הגעגועים למשפחה היא מעדיפה לנסוע לאמריקה כי אין לה כבר כוחות למלחמות (שהיו בארץ)" והיא פחדה שהבנים יצטרכו ללכת לצבא. אבל אבי בשום אופן לא הסכים ואמר :"שעם כל הסיכונים אנחנו נעלה לארץ ולא נחייה יותר בין הגויים". באוגוסט 1949 עלינו באוניה "עצמאות" לארץ ישראל. אני הייתי בת שש.

תשע"ו, 2016

מילון

ג'וינט
הג'וינט הוא ארגון הצלה, סעד ושיקום יהודי אמריקאי עצמאי א-פוליטי, שקם כדי לעזור ליהודים ולקהילות יהודיות ברחבי העולם בעתות חירום. הג'וינט תומך ביהודים הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך (מתוך אתר הארגון) הג'וינט תמך בנו בכל התקופה שהינו בגרמניה וגם עזר בסידורים לעלייה לארץ

ציטוטים

”:"שעם כל הסיכונים אנחנו נעלה לארץ ולא נחייה יותר בין הגויים" “