מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ד"ר בלוב עולה ארצה בעקבות בתו

עם יהונתן ויואב בבי"ס אילן רמון
סבא מיכאל בסיום לימודיו
העלייה של סבא שלי

ילדות

שמי מיכאל בלוב. אני סבא של יהונתן קוסטיוקובקסקי. נולדתי בברית המועצות לשעבר בכפר קטן על-יד עיר אורנבורג אשר נמצאת בדרום רוסיה בגבול עם קזחסטן.

אבא שלי היה מורה בבית הספר הכפרי. הוא היה אדם משכיל מאוד לזמנו. אמא שלי הייתה אישה פשוטה אבל עם לב רחב מאוד.

למדתי בבית הספר האזורי שהיה במרחק של 8 קילומטרים הליכה מהבית. זה היה אתגר גדול להגיע לבית הספר במיוחד בחורף כאשר היו רוחות חזקות והמון שלג. עם זאת, מאוד אהבתי ללמוד, הייתי תלמיד מצטיין בבית הספר.

המקצועות האהובים עליי היו ספרות, היסטוריה וגיאוגרפיה וגם השפה הגרמנית.

בהיותי בביה"ס התיכון חשבתי על בחירת המקצוע לעתיד. מאוד עניין אותי להיות רופא כי רציתי לעזור לאנשים, לטפל במחלות הקשות ולהאריך את החיים לאנשים חולים. העיר הכי קרובה שבה היה בית ספר לרפואה הייתה אורנבורג. בסיום הלימודים בבית הספר התיכון נסעתי לבד לאורנבורג והצלחתי להתקבל לבית הספר לרפואה. לא היה מאושר ממני. הבנתי שנפל בחלקי ללמוד בבית הספר לרפואה ברמה הגבוהה ביותר הן מבחינת הסגל האקדמי והן מבחינת הדרישות מהסטודנטים.

אני חייב לומר כי הלימודים לא היו פשוטים אבל מאוד מעניינים. גרתי במעונות לסטודנטים. מלבד הלימודים היו לי חיי חברה מאוד עמוסים, תוססים ומעניינים. לא שמתי לב איך עברו 6 שנות לימוד. סיימתי את בית הספר לרפואה בהצטיינות והתקבלתי להמשך הלימודים להתמחות במחלות זיהומיות.

מקרה מצחיק מעבודתי כרופא

רציתי לספר על מקרה מצחיק שקרה לי בזמן העבודה במחלקה למחלות זיהומיות לילדים.

כל בוקר העבודה של הצוות הרפואי הייתה מתחילה מביקור בחדרים של החולים. ככה זה היה נקרא: "ביקור". אחיות המחלקה היו מכינות את הילדים החולים לקראת הביקור של הרופאים ואומרות להם שעוד מעט יתחיל "ביקור". הילדים הקטנים חשבו שביקור זה השם שלי…

המשך לימודיי

בהמשך החלטתי לעשות עבודת מחקר במסגרת הלימודים לתואר שלישי. בחרתי לעצמי את מנחה באוניברסיטה לרפואה ותברואה בעיר סנט-פטרבורג. זאת הייתה תקופה מאוד מהנה. מידי כמה חודשים נסעתי ללימודים שלי בעיר מדהימה עם היסטוריה ותרבות עשירים של מאות שנים שנקראת סנט-פטרבורג.

מלבד הלימודים אהבתי לטייל בעיר, ביקרתי במוזיאונים שלה כולל מוזיאון "הרמיטאז'", והמוזיאון הרוסי. אהבתי את החיים וביקרתי בתערוכות, בארמונות הצארים הרוסים, בפארקים ובתיאטראות של העיר.

הלימודים נמשכו ארבע שנים ואלה היו השנים היפות ביותר. בסיום הלימודים קיבלתי את הדיפלומה של תואר שלישי למדעי הרפואה.

בעבודה

חזרתי לעיר שלי אורנבורג והתחלתי לעבור בבית החולים למחלות זיהומיות וגם שימשתי כמרצה בכיר למחלות זיהומיות. לא פעם נסעתי לערים אחרות ברוסיה על מנת לעזור שם לצוותי רפואה במקרים של מחלות זיהומיות קשות.

השנים עברו, במהלכם נישאתי והנה בתי הקטנה גדלה וגם התחילה ללמוד רפואה באותו בית הספר לרפואה. במהלך הלימודים היא החליטה לעלות לישראל. היא עלתה והתקבלה בארץ להמשך לימודי הרפואה.

העלייה לארץ

אני ואשתי התלבטנו הרבה לפני שהחלטנו לעלות ארצה באופן סופי. ההחלטה הייתה קשה כי היה לנו הכל ולא היה פשוט לעזוב ולהתחיל את הכל מחדש. למרות הקושי החלטנו לעלות לישראל, להיות יחד עם הבת שלנו ולבנות את החיים החדשים בארץ-ישראל!! עלינו לישראל בשנת 2000.

 

הקליטה בארץ

התחלתי בדרך חדשה בגיל 55. למדתי עברית באולפן, זה לא הספיק ונאלצתי ללמוד עוד קורס של עברית רפואית. בהמשך התקבלתי לתקופת ההתנסות בבית החולים "אסף הרופא". בסיום תקופת ההתנסות התקבלתי להשתלמות בגריאטריה בבית החולים "שמואל הרופא". הייתי צריך להחליף את המקצוע שלי מרופא של מחלות זיהומיות לגריאטריה.

אחרי תקופת ההשתלמות התקבלתי לעבוד כרופא בבית אבות שם עבדתי עד הפרישה בשנת 2014.

אפשר לומר שעברתי דרך לא פשוטה בישראל מבחינה מקצועית אבל הרגשתי מאושר.

נכדי יהונתן

אם תשאלו אותי "מה נותן לך הכי הרבה אושר בחיים?" אני עונה ללא ספק: "הנכד שלי – יהונתן!!"

הוא הבן היחיד של בתי ואני עוזר לבתי ונהנה לגדל אותו יחד עם אשתי. יהונתן עלה לכיתה א' באותה שנה שאני פרשתי לגמלאות. בכיתות הראשונות ליוויתי אותו לבית הספר כל בוקר ועזרתי לו להכין שיעורי בית. עכשיו הוא עצמאי אבל הקשר ההדוק בנינו יישאר לתמיד.

לפני שלוש שנים נסענו ביחד עם יהונתן לעיר האהובה עליי סנט–פטרבורג. היה מאוד מרגש לבקר בעיר הזאת עם הנכד ולספר לו המון סיפורים. יהונתן נהנה בעיר והתאהב בה כמוני.

אני מאוד אוהב את יהונתן שלי  ומאחל לו המון הצלחה בהמשך הדרך!

הזוית האישית

יהונתן: אני מרגיש שנהניתי בכל מפגש בתכנית "הקשר הרב דורי". למדתי הרבה דברים על העבר של סבא שלי, ואני מאושר לומר שאני גאה בכך שיש לי סבא כזה וגם משפחה כזאת.

יואב דרור: הייתי ה"נכד המאומץ" במפגשי הקשר הרב דורי. הסיפור של סבא מיכאל ריתק אותי וחיכיתי בקוצר רוח לכל מפגש. אני איבדתי את סבי סמוך לתחילת המפגשים והקשר שנירקם בינינו עזר לי להתגבר על האובדן הפרטי שלי.

סבא מיכאל בלוב: אני נהניתי מאוד להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" יחד עם הנכד היקר שלי – יהונתן. בעיניי התכנית מאוד נחוצה ומלאת היבטים חינוכיים וקטעים מרגשים. חשוב מאוד השיתוף הבין דורי לצורך העשרה של שני הצדדים – הן הדור הצעיר והן הדור המבוגר. השיתוף הזה יכול לתרום המון לכולנו. אני מודה מאוד לכל מי שארגן את תכנית ומאחל לכולנו הצלחה, חיים ארוכים, בריאות ושלום בארץ הקטנה ואהובה שלנו.

מילון

מסכת (סטטוסקופ)
מסכת - הוא מכשיר רפואי המשמש את הרופא להאזנה לקולות הלב או ראיה.

ציטוטים

”למרות הקושי החלטנו לעלות לישראל, להיות יחד עם הבת שלנו ולבנות את החיים החדשים בארץ-ישראל!!“