מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דמותו של סבא צדיק

תמונה משותפת של יעל עם סבא וסבתא
תמונתו של סבא של סבתא אמונה
הוא הפיח בלב היהודים המון תקווה שהנה הגיעה הישועה וכולם ישובו ברינה וישכנו על אדמתם

שמי אמונה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי. סיפורי נוגע לדמותו של סבי, אשר היה דמות מרשימה מאין כמותה.

סבא שלי, חכם שמואל ברוכים זצ"ל, נולד בעיר בוכאן באיראן בשנת התרמ"ט (1889) ונפטר ביום כ"ז בתמוז התשל"ט (1979).

סבא צדיק

דמותו של סבא חקוקה וחרוטה לנגד עיני. ככל שעובר הזמן הולכת ומתבררת לי גדולתו של סבי. לסבא הייתה נפש אצילה וקורנת. נועם הליכותיו האיר את פנימיותו העדינה. בצניעות וביושר התהלך כל חייו. הייתה לי כלפיו יראת כבוד, הערצה ומקור להשראה של אמונה ודבקות בעולם הרוח. הוא היה מנהיג רוחני בחסד עליון. דמותו גיבשה את כל המשפחה סביבו. כל שאלה, כל הרהור, היה עובר דרכו, והוא היה המוקד ליישב סוגיות, לחוות חוויות ולהסיר ספקות בכל התחומים. וכך היה גם בעבודתו הציבורית מול אנשי הקהילה הזקוקים להדרכתו הנאמנה והחכמה. אני זוכרת שאנשים היו מגיעים אליו כדי להיוועץ בו ולקבל את ברכתו. ואת כולם קיבל בחיוך מיוחד, בהקשבה מלאה ובמאור פנים. היה לו ידע רב לתת פתרונות מעשיים לכל מצוקה ובעיה.

סבא היה מחנך גדול ברמ"ח אבריו. גידל וחינך שלושה דורות של תלמידים בחו"ל (ראה תמונה מס' 1 של בית מדרשו) אבות, בנים ונכדים. הוא שימש כפוסק הלכות, והכריע בכל הנושאים של חיי תרבות וחברה של הקהילה. הוא ליווה אותם באהבה ובדאגה גדולה לאורך ימים ושנים. אנשי הקהילה באו לשמוע בצימאון רב את דרשותיו בכל הזדמנות. בקולו הרך והנעים ריתק את כולם. השפעתו וכוחו היו כל כך חזקים ומשמעותיים בעירו ובערים מסביב. הוא בעצם היה הדמות שהחדירה בהם את הציונות ואהבת ישראל, ובהשפעתו החלו לזרום בני הקהילות של 14 ערים איראניות לעלות לארץ הקודש בשנת תש"י. את אהבתו לציון, ואת הציפייה לראות עין בעין את ארץ הקודש סבא הביע בכתב, ובלא מעט שירים, ואחד מהם מצ"ב (תמונה מס' 2). הוא הפיח בלב היהודים המון תקווה שהנה הגיעה הישועה וכולם ישובו ברינה וישכנו על אדמתם. "קבצו נדחים ועזבו רכושכם ועינכם אל תחוס על כליכם, כי טוב כל הארץ הוא לכם, עלו ורשו ארץ חמדת אבותיכם". ואכן כך היה, עזבו את רכושם ועלו לארץ.

העלייה לארץ הייתה בערב כיפור בהשכמת הבוקר. ובראות סבא את ארץ הקודש הוא כותב: "נרעשתי ברגש נורא מרוב שמחה ועיניי זלגו דמעות. אמרתי, אמותה הפעם אשר זיכני השם יתברך להיכנס לארץ אבותיי. שכחתי את כל הייסורים וכמו רוח אחרת נכנסה בי, כי זכיתי ברחמי שמיים להיכנס לארץ הקודש אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה". מכאן, המשיך סבא במקום מושבו בירושלים, להשפיע עוד ועוד במעשיו המקרבים מתוך אהבת ישראל, לדבר אל לב האנשים, להפיץ את התורה ויראת שמיים בהמון חן ובמסירות בלתי פוסקת. יחד עם עבודתו הציבורית, סבא פינה זמן יקר לכתיבת ספרי תורה. הוא היה סופר סת"ם בין השאר גם לכתיבת מזוזות ודברי קודש אחרים, כפי שאתם יכולים להתרשם בתמונות 3 ו-4.

דמותו של סבא נתנה את חותמה על כל המשפחה, ובמיוחד ראיתי זאת אצל אבי ז"ל, שהיה בנו בכורו. אבא הבין עמוק בליבו שברבות הימים הוא יישא את דגל המשפחה ויעביר את מורשת אביו ואמו לצאצאי המשפחה. בכל יום חמישי, לקראת בואה של שבת המלכה, אבא היה מגיע לסבא לבדוק אם חפץ הוא בעזרה כלשהי: בגזיזת ציפורניים, בתספורת או בקיצוץ זקנו. בערב שבת, בסיום התפילה בבית הכנסת, אבא היה שם את פעמיו בזריזות יחד עם שני אחיי, לביתו של סבא כדי לקבל את ברכותיו הטובות. הייתה עוצמה אדירה לברכות של סבא ולכל מילה שנאמרת, ולהמשיך את ההנהגה הטובה הזו גם בבית הוריי.

בשבתות ובחגים סבא היה נוהג מידי פעם לבוא לבקר בביתנו. וכשאבא נתבשר ע"י אחד מהילדים שסבא בדרכו אלינו, והנה רואים אותו מתקרב לביתנו, אבי היה חיש רץ לקראתו לקבל את פניו ולתמוך בידיו, כעבד הרץ לקבל את פני רבו. הבית היה לובש חגיגיות וקדושה ואבא לא היה מסיר את עיניו ואת אוזנו מסבא. דממה הייתה שוררת בבית. אף אחד לא פותח את פיו, עד שסבא לא היה מתחיל בדיבורו ובהתעניינותו בשלום בני המשפחה. ואנחנו הנכדים ובמיוחד הנכדות, משתדלות לשבת בצניעות, מסתתרות ומתביישות לדבר דיבורי שווא, שחלילה לא יהיו לרוחו של סבא, מה שעלול  לגרום לו עוגמת נפש וחוסר נחת.

לסבא היו אוצרות של דברי תורה מפרשת שבוע, וסיפורים מתוקים, הוא תמיד ריתק אותי בידיעותיו הרבות. על שירה בשבת הוא אף פעם לא פסח. הייתה לו נפשת פיוטית ואהב מאד להתענג בשירי שבת, ובמיוחד בשירים שהוא בעצמו כתב והלחין שעברו במסורת בכל המשפחות. (תמונה 5). זה היה עונג אמיתי של שבת שסבא כזה צדיק מגיע אלינו וממלא אותנו בערכים טובים ומחנכים.

כן, נכדתי היקרה, גם אנחנו, סבא וסבתא שלך, מקווים להיות מקור להשראה טובה לכל נכדינו. שנצליח בע"ה להעביר מסרים חינוכיים טובים, כמו אהבת ארץ ישראל, אהבת הבריות ואהבת התורה. להרגיש תמיד את השייכות לכלל עם ישראל ולמורשת המשפחה ובע"ה נזכה להיות מודל לדור ההמשך.

בית המדרש שסבא לימד בו

שיר תודה לה' על העלייה לארץ ישראל

עבודת יד של סבא שנכנסו לבתי הכנסת

משמשת ברכה בבית

 קטע קצר משיר על שבת

הזוית האישית

אמונה להב: הקשר הרב דורי הדגיש לשני הצדדים את החשיבות של המשכיות ערכי המשפחה, של העברת הסיפורים ולהכיר את השוני ואו המשותף בין הדורות מתוך כבוד ועניין. אני מאחלת ליעלי שתיקח את הסיפורים של סבא וסבתא ותגיד לעצמה מה ריגש אותה במיוחד, מה היא למדה ולחשוב במה היא רוצה להמשיך את דרכם ולהעביר לדורות הבאים.

מילון

הפיח תקווה
לעודד מישהו כדי שיעשה מעשה בעל תועלת טובה מתוך אמונה שתגיע הישועה, להעניק השראה, למלא ב-.

ציטוטים

”להרגיש תמיד את השייכות לכלל עם ישראל ולמורשת המשפחה ובע"ה נזכה להיות מודל לדור ההמשך“