מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דלי מלא במים

חדווה וענבר
תמונה מעברה של חדווה
סיפור עם מסר

שמי חדווה זמיר. נולדתי בבולגריה בזמן מלחמת העולם השנייה. גדלתי בבית עם אמי וסבתי. אבי היה במחנה עבודה ולאחר מכן נלחם יחד עם הצבא האדום נגד הגרמנים.

סביב הבית הייתה גינה גדולה בה צמחו עצים רבים וערוגות של פרחים וירקות. סבתי גידלה את הירקות בגינה, זו הייתה הדרך היחידה לאספקת ירקות עבורנו. התקופה היתה תקופת מלחמת העולם השנייה. הבית שכן בשכונה מעורבת. גרו בה יהודים ובולגרים בבתים צמודי קרקע וביחסי שכנות טובים. כבר בגיל מאוד צעיר חונכתי שצריך לכבד ולעזור לאנשים מבוגרים (קרוב לוודאי שאלה היו מסרים חוזרים ונשנים שנאמרו בבית).

בשכונה שלנו לא היו מים זורמים בבתים, במרכז השכונה היה ברז עם משאבה ולשם הלכנו להביא מים. את כל תצרוכת המים לבית סיפקנו על ידי הובלת דליים עם מים. דלי אחד היה מיועד למי שתייה ודלי אחר היה מיועד לניקיון. היה לנו מיכל גדול בבית אותו היינו ממלאים מים ומשתמשים לצרכים שונים.

יום אחד, סביב גיל 7, הייתי בכיתה א' או ב', חזרתי מבית הספר ועברתי ליד ברז המים השכונתי. ליד הברז עמדה אישה זקנה, אחת השכנות, ומילאה שני דליים במים. מיד ניגשתי אליה ושאלתי אם אני יכולה לעזור לה. השכנה נענתה מיד ונתנה לי את אחד הדליים. בקושי רב גררתי את הדלי המלא במים אל ביתה. ברגע שהנחתי את הדלי במטבח, פנתה אליי השכנה ואמרה: "עכשיו תלכי לברז ותביאי לי עוד דלי עם מים". אני לא זוכרת אם הלכתי להביא עוד דלי של מים או לא, אני כן זוכרת עד היום את העלבון, את תחושת הבושה, ואת ההרגשה המאוד לא נעימה שחשתי באותו רגע. האירוע הזה והתחושות שהתלוו אליו נשארו איתי שנים. זה היה קורה לי מדי פעם, בהזדמנויות שונות ומבלי שהבנתי באותה תקופה מדוע הזיכרון מלווה בתחושות חזר אליי. לימים הבנתי שהאירוע הזה, בין יתר אירועים אחרים, היה כנראה אירוע בונה אישיות אצלי. הבנתי שהתחושה הלא נעימה והעלבון שחשתי נבעו מההרגשה שמנצלים את הנכונות שלי לעזור. אני הצעתי לעזור לשכנה לשאת את הדלי עם המים לביתה לא חשבתי ולא התכוונתי שהיא תבקש ממני מעבר לכך. יתכן ונימת הדיבור שלה תמכה בהרגשה שלי.

אני מספרת את הסיפור שלי כדי שנהיה מודעים לגבול הדק בין הצורך לקבל עזרה ובין הפיתוי לנצל זאת עוד קצת.

תמונות ילדות מבולגריה

הזוית האישית

חדווה: תודה רבה, נהניתי להשתתף בתכנית.

מילון

הצבא האדום
הצבא האדום היה הכינוי של צבא הקבע של ברית המועצות, שהיה אחד מזרועות הכוחות המזוינים של ברית המועצות. הצבא האדום נקרא כך, בגלל צבע הדגל המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית. הצבא האדום הוקם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בהנהגת טרוצקי לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, כדי להילחם בקבוצות המתנגדים הידועים כ"הצבא הלבן". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כבר בגיל מאוד צעיר חונכתי שצריך לכבד ולעזור לאנשים מבוגרים“

”חשוב שנהיה מודעים לגבול הדק בין הצורך לקבל עזרה ובין הפיתוי לנצל זאת עוד קצת“