מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דליה האס מספרת על תמונת ילדותה

סבתא דליה והנכדה מעיין
סבתא דליה כחיילת
סבתא דליה מספרת למעיין על חייה ומשפחתה

סיפורה של תמונת ילדותי

התמונה המצורפת מספרת את סיפור ילדותי כתלמידת בית הספר היסודי "סוקולוב" בירושלים. בתמונה מצולמת אני עם חברי לכיתה, כיתה ד'.  אני יושבת על יד החברה הטובה שלי נעמי המחבקת את כתפי.

צירפתי תמונה זו מפני שלהרגשתי שנות התום של הילדות הן אשר מכוננות את חיינו, ומפני שעד היום אחרי כ- 60 שנים אנחנו עדיין בקשר הדוק, החוויות מבית הספר משותפות לכולנו וגם בימים אלו במפגשים אנו מתענגים על הזיכרונות, מה שהכי מרגש הוא השוויון הבולט בין כולם, כל התוויות נעלמו, וכולנו חטיבה מאוחדת, כל אחד ואחת מאתנו צמחו והתפתחו לאנשים בוגרים ומשמעותיים למשפחותיהם, כל אחד מומחה וידען בתחומו.

בתמונת העבר ובתמונת השחזור מטרתי להראות לנכדי כי עם התבגרותנו מיטשטשים ההבדלים, מי שהיה ביישן ומסוגר התבגר להיות פתוח וחברותי. מי שלא אהב אז ללמוד, השלים לימודים עם לא מעט תארים והגיע להישגים, ה"עצלנים" שהיו בינינו הם היום אנשים עמלים וחרוצים, וכולנו הקמנו משפחות לתפארת.

אז

והיום

כפי שניתן להבין נולדתי בירושלים והתגוררתי בה עד גיל 22.

התגוררנו  בשכונת הבוכרים, שכונה ציורית יפיפייה, הורים וארבעה ילדים, אני הבת הבכורה אחרי אחי היקר שלמה אחריו נאוה ואחריה איריס, גדלנו במשפחה חמה ואוהבת, ביתנו היווה מרכז לכל חברינו, שאהבו להתארח אצלנו בעיקר כדי להתענג על המאכלים והעוגות של אמי, ולהנות מהאווירה המשפחתית, אצלנו בבית ידעו ההורים לתת לכל חברינו תחושת שייכות.

גרנו בקרבת מקום לסבי מרדכי וסבתי חלווה פירוש השם לעברית הוא נאוה (על שמה נקראה אחותי), איתם גרו דודותי רחל ובת שבע אחיותיו של אבי, כמו כן גרנו בשכנות לסבתי מיכל – אשר הנכדים קראו לה אמא מיכל, (בעלה-סבי שלמה ז"ל נפטר כשבתם הקטנה היתה בת שישה חודשים) סבתי מיכל גידלה בעצמה שמונה ילדים שהפכו למבוגרים ממלח הארץ, רחל, שמואל, אמי שולמית, אסתר, אשר, מרגלית, יוסי ויוכבד.

אימא מיכל, הסבתא היקרה שלי משמשת עבורי דמות לחיקוי, היא האישה שעיצבה אותי למי שהנני היום.

עבודת קולאז' מבד עבודת יד שלי בהשראת התמונה

האחים  והאחיות של אמי ז"ל מסודרים לפי סדר הגילאים.

הורי ז"ל

אני עם אחי שלמה (מיקו) ואחותי נאוה , טרם הולדת איריס אחותנו הקטנה

אני ואחיי היום

התחביב  העיקרי שלי באותה תקופה (ולמעשה לאורך כל השנים), היה קריאת ספרים, כשלא התנהגתי כראוי לטעמה של אמי העונש המקובל היה "היום אין ספרייה".

למדתי כאמור בבית הספר היסודי סוקולוב עד כיתה ח' הייתי ילדה מופנמת וביישנית, רגישה מאד ובוכה מכל מילת עלבון כזו או אחרת, המעבר לבית הספר התיכון סליגסברג הביא לשינוי התנהגותי גדול, למדתי במגמת אופנה, עד כיתה י"ב. במהלך שנות התיכון עברתי עם המשפחה את מלחמת ששת הימים, אבי גויס למילואים ואנחנו שהינו במקלט, גרנו בקרבת גבעת התחמושת.

את השירות הצבאי עברתי בהנאה רבה בפיקוד הדרום בבאר שבע כאלחוטנית, בתקופה הקשה של מלחמת ההתשה בגבול מצריים-עזה.

עם השחרור מהצבא חזרתי לירושלים, ונכנסתי מיד לשוק העבודה, אחרי כשנה הכרתי את מי שמאוחר יותר יהיה בעלי – שמואל ששרת בחיל הצנחנים ובא לבקר בירושלים לחזות במצעד הצבאי שהיה נהוג לקיים מידי יום העצמאות.

כבר מיום שהכרנו היה ברור לנו שנישאר ביחד לתמיד, כעבור מספר חודשים קנינו אחד לשנייה מתנות אירוסין אולם מלחמת יום הכיפורים קטעה את התכניות, שמואל נקרא מיד לחזור ליחידה שלו ואני גויסתי למילואים בצו 8, היתה זו תקופה קשה ביותר, במשך הרבה זמן לא הגיעו ידיעות ממה שקורה בחזית הדרומית עם מצרים, שמואל לחם בגבול מצריים. רק אחרי המלחמה המשכנו את תכניתנו, התארסנו ונישאנו בדיוק כעבור שנה מיום שהכרנו.

כעבור שנה נולדה בתנו הבכורה ליאת, כעבור שלוש שנים נולדה מיטל אמה של מעיין, בננו מנחם נולד אחרי שלוש שנים ואחריו נולד יוגב. ניסינו ואני מאמינה שגם הצלחנו לתת לילדנו בית חם ואוהב, בית תומך ומעודד. מילדינו שבינתיים נישאו נולדו לנו 11 נכדים, עם הנכדים יש לנו קשר מצוין, יחסים חבריים מתוך כבוד ואהבה, אנו משמשים בית פתוח ואוזן קשבת לכל ילד/ה ונכד/ה, מידי שישי שני מתאספים כולם לקידוש ולארוחת ערב שבת חגיגית. וכשלא נפגשים בערב שבת משלימים מפגש במהלך יום השבת, אם בטיולים משותפים בארץ ואם באירוח בביתינו.

לפני כשנה פרשתי מעבודתי בבנק דיסקונט בכפר סבא לאחר 44 שנות עבודה, הזמן הפנוי מוקדש ברובו ליצירתיות, עבודות טלאים, רקמה, סריגה פסיפס וויטראז'.

הזוית האישית

מעיין האס: אני מאד שמחה שנבחרתי להשתתף בתכנית זו, היה לי מדהים, המפגשים ממש חיברו בין סבתא לביני, למדתי על העבר המשפחתי, נפגשתי עם סבתי לעיתים תכופות יותר, סקרנותי התעוררה להכיר את ההיסטוריה המשפחתית.

דליה האוס: מאד שמחתי כאשר נכדתי מעיין ביקשה ממני להצטרף איתה לתכנית הקשר הרב דורי, זו הייתה הזדמנות מצוינת לספר לה את סיפור חיי גם אם בקצרה, תוך כדי הכתיבה שאלה מעיין שאלות, אשר שמחתי לענות עליהן. חווינו ביחד מסע בזמן מעניין ומפרה.

מילון

ירושלים
ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בה

ציטוטים

”התמונה המצורפת מספרת את סיפור ילדותי כתלמידת בית הספר היסודי "סוקולוב" בירושלים.“