מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דור לדור יביע אומר

סבתא נעמי ועידו
התקופה הייתה קשה, פרעות, צנע, מלחמות.
קורות חייה ועל ראשית הישוב

סבתא נעמי מספרת את קורות חייה, לעידו ברק נכדה בן ה – 10. אח לעומר, עמית, ונועה.

נעמי, אלי, לילך, גיל ומורן

תמונה 1

נעמי והנכדים 2017

 

הוריי עלו מגרמניה בשנות השלושים, כציונים וככאלה ש"נעלבו" מיחס הגרמנים בני עמם אליהם.

אבא שלי ורנר דויס הגיע בשנת 1934 לפלסטינה אחרי שהוזהר ע"י הגרמנים שפעולותיו הציוניות/ היהודיות, מסכנות את חייו ואת חיי בני משפחתו. תחילה התענינו הוא ואחיו על רכישת קרקע למגורים בהרצליה ואז הוצע לו שמתאגדת קבוצת "יקים" שמטרתה קניית קרקעות במושבה קדימה.

את הקרקע רכשו מיהושע חנקין.

בין הרכישות הציבוריות הגדולות שביצע יהושע חנקין בשרון בסוף שנות העשרים ובראשית שנות השלושים, נרכש על ידו באופן פרטי גם שטח של 6,000 דונם מאדמות חיור א-ז"דאן, מידי אחת המשפחות האמידות בקלנסואה. הסיפור המקובל בקרב תושבי המקום קובע שמקור השם קדימה נובע מהכרזתו של חנקין, מיד עם תום העסקה: "היום צעדנו צעד גדול קדימה. "קיים ספק אם אכן הכריז הכרזה כזו ולו רק בשל העובדה שעל סמך מפה של השרון משנת, 1930 הסתבר שחלק ניכר מאדמות קדימה היה כבר בידי חברת" הכשרת היישוב" וכונה שם בשם תל רענן. מכל מקום, סביר להניח שמקור השם הוא אכן חנקין עצמו, שנהג לכנות את שטחיו בשמות "מקדמי מכירות" דוגמת: "מרץ," "חפצי בה," "קדימה" וכו'. בחודש אוקטובר, 1932 הודיע חנקין לציבור שהחל מחודש אוגוסט הועברו קרקעות קדימה על שמו והוא החל בחלוקת הקרקעות ובקבלת הצעות לקידוח באר במקום. כמו כן התחייב שמיד עם סיום החלוקה, תיערך הגרלה בין רוכשי הקרקעות על מיקום מגרשיהם וחלקותיהם. חוזה שחתם באותו חודש מעיד על הסכם בינו לבין שני אנשים, שהתחייבו לחרוש "חריש פוליטי" של כאלפיים דונם מאדמות קדימה.

"חריש פוליטי" הוא חריש שמטרתו לבסס את הבעלות והחזקה היהודית על קרקע שנרכשה. בדרך כלל כונה כך חריש באדמה אשר עיבודה עלול היה לגרור התנגדות אלימה והסתבכות משפטית ופוליטית ובמיוחד במקרים שהרכישה הייתה כרוכה בפינוי אריסים ערבים שעיבדוה.

הצריף של סבא ורנר ואחיו

תמונה 2

הורנר ואחיו הנס היו שותפים בכל הנזכר לעיל. הם רכשו אדמה פרטית ברח' ויצמן בקדימה. הקימו צריף לגור בו ולאחר כשנה משבנו בית להורים הגיעו גם רודולף והלנה דויס לקדימה.

אמא שלי רני דויס עלתה לפלסטינה עם אביה ואמה אחרי שסבי "נעלב" מיחסם של הגרמנים אל עסקיו, רכושו ובעקר אל משפחתו. את אמי והוריה, העבירו למושב עין ורד שבגוש תל-מונד.

המושב הוקם בשנת 1930 על ידי אנשי העלייה הרביעית ממזרח אירופה שהתאגדו כבר בשנת 1926 ב"ארגון מתיישבי תל אביב" וחיפשו מקום התיישבות עד שנמצא להם המקום הנוכחי בו נחפרה באר הפעילה עד היום (2014). בשנת 1932 נרשם הארגון כאגודה שיתופית ובשנת 1935 החליטו חברי המושב להחליף את שמו מ"ארגון חקלאי תל אביב" ל"עין ורד" על שמו של מעיין סמוך בשפה הערבית – "עין אל-וורדת" (מעיין היורדות לשאוב מים). במהלך העלייה החמישית הצטרפו ליישוב עולים מיהדות גרמניה וזו הייתה התקופה בה ניטעו פרדסים והוקמו לולי תרנגולות. עם הגיעם של סבי סבתי ואימי לעין – ורד, קבלו משק עזר שכלל גינת ירק ומשק חי כגון: עיזים, פרות, ולול. עם הזמן שלחו את סבי ללמוד חקלאות במקווה ישראל, סבתי נהלה את המשק, ואימי יצאה לעבודות קטיף מבוקר ועד ערב כדי להביא פרנסה למחייתם. אימי התגייסה מאוחר יותר לחיל העזר לנשים, (באנגלית: Auxiliary Territorial Service, בקיצור: ATS) היה חיל הנשים של הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. שורשיו של ה-ATS בחיל העזר לנשים (Women's Auxiliary Army Corps – WAAC) שנוצר כחיל התנדבותי ב-1917. אימי רני שרתה בצבא הבריטי כנהגת משאית שהעבירו מטענים מאלכסנדרייה לבירות וחזרה, מאוחר יותר הפכה לנהגת ישירה של המפקדת.

שיירת משאיות מאלכסנדריה לבירות

תמונה 3

סבתא רני בשירותה הצבאי

תמונה 4

הורי נישאו בשנת 1946 וגרו בקדימה, בבית קטן של חדר ומטבח רק מאוחר יותר הוסיפו עוד חדר ומרפסת. גם להם הייתה  רפת, לול, מטע עצים וגינת ירק. אני נולדתי ב- 1947 כחצי שנה לפני קום המדינה. התקופה הייתה קשה ממאורעות באזור קדימה עם המנסורים דרך תקופת הצנע שבה היינו מקבלים תלושים בהקצבה ובתלושים יכולנו לרכוש סוכר, שמן, דגים ובשר. לא ניתן היה להשיג כל מה שרוצים.  בשנת 1956 כשהייתי בת תשע החל מבצע סיני לא היו לנו מקלטים ובטח שלא ממד"ים היינו צריכים לחפור שוחה (תעלה בגובה כמטר וחצי) בסמוך לבית ובעיקר לה"אפיל" את חדרי הבית בגיליונות שחורים ובבדים כהים כדי שלא יסתנן אור החוצה. זאת הייתה תקופה מפחידה מאד. אבי היה במילואים, אימי אחותי ואני שמרנו על שגרת החיים עד כמה שניתן היה. במטבח על המקרר אימי הניחה שני רימוני יד "שיהיה". תושבי הישוב בזמנו התאמנו גם בהטלת רימוני יד, רימון היד היה נזרק וברגע שפגע בקרקע הפעיל מדחף שגרם לפיצוצו . במטבח הבית היה מקרר על קרח, פרימוס ופתיליה.

כך בישלו באותם ימים.  פעם בשבוע היו מכבסים בגיגיות גדולות עם קרש כביסה, את המצעים היו מכניסים לדוד עם מים ושבבי סבון ומניחים על ערמת עצים שדלקה וזאת כדי שהמים ירתחו וינקו את הכבסים.

במקלחת היה לנו דוד קטן עם מים שמתחתיו היה פרימוס שחימם את המים וכשהוא דולק פותחים את המים ומתקלחים. שיחקנו המון במחניים, עמודו, חמש אבנים, גוגואים, סכין תוקע, רכבנו הרבה על אופניים, טיפסנו על עצים ובעיקר אלתרנו משחקים בלי סוף.

בחורף היינו משתעשעים בשלוליות מחפשים ראשנים (ראשן הוא בעל חיים הבוקע מביצה אשר הטילה נקבת דו-חיים כגון צפרדע סלמונלה או טריטון. הראשן עיוור וניזון מהחלמון השמור בגופו במשך כעשרה ימים, לאחר מכן מתפתחות הריאות והגוף כולו והראשן הופך לדו-חיים במקרה שלנו לצפרדע).

ראשנים

תמונה 5

שלולית גדולה היתה בתחילת רחוב רמז ועוד שלולית גדולה היתה ברחוב רוטשילד פינת בן-צבי. גן הילדים שלי היה ברח' הפלמ"ח – מורדי הגטאות, ובית הספר היה ברח' הרצוג איפה שהיום שוכנים גני הילדים שושן צחור ו"בית וגן". הכיתות היו בחלקן מבני בלוקים ובחלקם צריפי פח ועץ, היה קר מאד בחורף וחם ולוהט בקיץ.

הבילוי שלנו היתה פגישת ה"חברה" בבית הקולנוע "דליה" שם היינו נפגשים מידי מוצאי שבת לסרט שהיו מקרינים.

קולנוע דליה" – בית הקולנוע הוקם בתחילת שנות ה-50 על ידי משפחת אקרבוים הוא נקרא על שמה של בתם דליה ז"ל. בימיו הראשונים נערכו בבית הקולנוע כל האירועים והשמחות בישוב. מאוחר יותר החל מר ליאון אזולאי להקרין בו סרטים.

את לימודי התיכון העברתי בבי"ס רופין שבעמק חפר, ומשם התגייסתי לצבא הסדיר ואף נשארתי בצבא קבע. נישאתי בשנת 1970 לאלי.  בנינו את בתינו ברח' רמז.  נולדו לנו שלושה ילדים לילך, גיל ומורן ומהם נכון להיום יש לנו שמונה נכדים.

במסגרת פגישותינו בקשר הרב דורי נתבקשנו עידו ואני לבחור שירים משמעותיים בחיינו אני בחרתי את השיר צאנה צאנה זה שיר שאימי שרה תמיד (נדמה לי אפילו גם בתור שיר ערש).

הקדמה קצרה על השיר –

באביב של שנת 1941 קיבל יששכר מירון (מיכרובסקי), אשר שירת בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי מילים שכתב יחיאל חגיז, מורה ירושלמי צעיר בעבור מסיבה של הבריגדה. מירון סיים את המנגינה כעבור שש שעות ובאותו ערב ביצע אותו לראשונה. במהרה נפוץ השיר ומנגינתו הקליטה בכל רחבי הבריגדה והיישוב העברי בסוף אותה שנה שודר ברדיו קול ישראל.

בשיר בין הארבעה בתים מתוארים, חיילים הבאים לחופשה במושבה (בבית הראשון) ובעיר (בבית השלישי) תוך כדי שהם קוראים לבנות המקום לצאת לקראתם.

בשנת 1947 בוצע השיר במחזה מוזיקלי של תיאטרון גחלילית בתל אביב והוא הוקלט לראשונה באולפן לתקליט על ידי הזמרת שרה יערי בליוויו של מירון בפסנתר:

מילים: יחיאל חגיז לחן: יששכר מירון כתיבה: 1941 הלחנה: 1942

צֶאנָה! צֶאנָה הַבָּנוֹת וּרְאֶינָה: חַיָּלִים בַּמוֹשָׁבָה! הֵנָּה! הֵנָּה! אַל נָא תִּתְחַבֵּאנָה מִבֶּן חַיִל אִישׁ צָבָא!

אָנוּ, אָנוּ, נֶחְמָדִים כֻּלָּנוּ, כַּפְתּוֹרֵינוּ מַבְרִיקִים. בָּאנוּ, בָּאנוּ, מֶרֶץ רַב אִתָּנוּ, וּבְעֵינֵינוּ אֵשׁ זִיקִים!

צֶאנָה! צֶאנָה הַבָּנוֹת וּרְאֶינָה: חַיָּלִים בָּאִים לָעִיר! הֵנָּה! הֵנָּה! בֹּאנָה הִגָּלֶּינָה! כִּי אִתָּנוּ עֹז וָשִׁיר!

אָנוּ, אָנוּ, אַמִּיצִים כֻּלָּנוּ וּבְחָזֵנוּ לֵב גּוֹעֵש; בָּאנוּ, בָּאנוּ, מֶרֶץ רַב אִתָּנוּ, זֶרֶם, כּוֹחַ, לַהַט אֵשׁ!

ביצוע: שרה יערי עיבוד: יששכר מירון שנת הקלטה: שנות הארבעים

עידו בחר את השיר כאן, מאד התרגשתי שבחר את השיר הזה.

זהו שיר ענק בעיניי, ובתור סבתא שנולדה בארץ, נהניתי לחזור על מילותיו המדהימות שעכשיו מהוות עבורי הרבה יותר משמעות… דץ ודצה ביצעו את השיר הזה בצורה פנטסטית מלאה באופטימיות, פטריוטיות וזיקה אדירה לארצנו הקטנטונת ולעם שאנו גאים להשתייך אליו. הלוואי וכל ילד מקטן ועד גדול יבין את המשמעות של השיר הזה ויידע שאנו פה בזכות ולא בחסד. אני בטוחה שהשיר הזה בנגינתו מעלה חיוך על כל עם ישראל כי אין על חלקת האלוהים שלנו!!!!!

צאנה! צאנה הבנות וראינה: חיילים במושבה! הנה! הנה! אל נא תתחבאנה מבן חיל איש צבא!

אנו, אנו, נחמדים כולנו, כפתורינו מבריקים. באנו, באנו, מרץ רב איתנו, ובעינינו אש זיקים!

צאנה! צאנה הבנות וראינה: חיילים באים לעיר! הנה! הנה! בואנה היגלינה! כי אתנו עוז ושיר!

אנו, אנו, אמיצים כולנו ובחזנו לב גועש; באנו, באנו, מרץ רב איתנו, זרם, כוח, להט אש!

כאן מילים ולחן: עוזי חיטמן

כאן ביתי פה אני נולדתי במישור אשר על שפת הים כאן החברים איתם גדלתי ואין לי שום מקום אחר בעולם

כאן ביתי פה אני שיחקתי בשפלה אשר על גב ההר כאן מן הבאר שתיתי מים ושתלתי דשא במדבר.

כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי כאן בניתי את ביתי בשתי ידי כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי.

כאן את כל שירי אני ניגנתי והלכתי במסע לילי כאן בנעורי אני הגנתי על חלקת האלוהים שלי.

כאן נולדתי…

כאן את שולחני אני ערכתי פת של לחם פרח רענן דלת לשכנים אני פתחתי ומי שבא נאמר לו "אהלן".

כאן נולדתי…

נושא 70 שנה למדינה –

נולדתי בשלהי שנת 1947, סוף התקופה של המנדט הבריטי בפלשתינה וערב הקמתה של מדינת ישראל. נולדתי לזוג הורים, ילידי גרמניה, שעלו לפלשתינה כל אחד לחוד כציונים גאים, ערב עלייתו לשלטון של הצורר אדולף היטלר. הייתי בין אחרוני התינוקות שקיבלו תעודת לידה פלסטינית ובין ראשוני התינוקות, ילידי ארץ ישראל, שקיבלו אזרחות ישראלית.

אני זוכרת את סיפורי הורי, איך לקחו אותי בגאווה, תינוקת בת חצי שנה, לקבל את תעודת הזהות הישראלית.

אני מאד גאה לחגוג בכל שנה את יום העצמאות למדינת ישראל, ושמחה במיוחד השנה, כשהמדינה ואני חוגגות יחד את שנתנו ה- 70.

תמונה 6
תמונה 7

תמונה 8
נעמי עם התעודות

קישור לסיפורה של אחותי, אילנה קירה – "חוויות מילדותי"

קישור לסיפורי: זכרונותיי מתקופת הצנע בישראל

הזוית האישית

עידו מסכם את הפגישות של הקשר הרב דורי הייתה לי חוויה מרגשת ומעניינת מאד. למדתי על קורות חייה האישיים ותקופת הילדות של סבתא נעמי. היה לי כיף גדול לראות את קבוצת הסבים והסבתות נפגשים מדי שבוע עם הנכדים בחדר המחשבים. אני רוצה לאחל לסבתי היקרה, הרבה שנים מלאות שמחה ובריאות איתנה.

סיכום עבודת הקשר הרב דורי מסכמת בהנאה ובהתרגשות רבה את העבודה המשותפת שלי עם עידו נכדי ומקווה שכמה מהתמונות הנ"ל יישארו בליבו תמיד, לו יהי. רוצה להודות לכל הנוגעים בדבר על היוזמה והרעיון של מפגשי סביםסבתות עם נכדיהם. אחד משיאי התהליך היה הסיור בבית התפוצות. המדריכה המדהימה הייתה קשובה והעבירה את התכנית בצורה שווה הן למבוגרים והן לילדים, לנכדים.

לתמר שמיר, המורה שרכזה את נושא הקשר הרב דורי, הרבה תודה והערכה על תיעול הנושא בצורה מעניינת ופורייה.

מילון

"חריש פוליטי"
כינוי לחריש שמטרתו לבסס את הבעלות והחזקה היהודית על קרקע שנרכשה. בדרך כלל כונה כך חריש באדמה אשר עיבודה עלול היה לגרור התנגדות אלימה והסתבכות משפטית ופוליטית ובמיוחד במקרים שהרכישה היתה כרוכה בפינוי אריסים ערבים שעיבדוה.

ציטוטים

”חצי שנה לפני קום המדינה, תקופה קשה ממאורעות באזור קדימה עם המנסורים, דרך תקופת הצנע.“

הקשר הרב דורי