מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דודי הפכה לדורית

דורית ויעל בסיור בבית התפוצות
המשפחה
דורית זה בכלל לא היה שמי, לא השם שנתנו לי ההורים

המשפחה שלי היא מלוב.
סבא שלי היה סוחר, שנסע וסחר בארצות שונות. אחרי הקמת המדינה ליהודים לא נתנו לצאת מלוב. אח שלי נולד ב 1948. אחרי חצי שנה קיבל חום גבוה, היה שיתוק ילדים. לא היה פניצילין ותרופות, ואמרו לאימא שלי שהיא צריכה לנסוע לאיטליה. לקחו אותה באנייה. היא הייתה בהריון איתי. לאבא שלי לא היה כרטיס נסיעה. הוא היה נראה יפה תואר, עם עיניים כחולות. 
הוא הכיר מישהו שעבד באנייה. מי שמעלה את האנשים אמר לו, רד עם התיקים של האישה למרתף,
כאילו אתה עוזר לה, ואל תצא מהמרתף. אימא שלי לקחה את הילד, והייתה בהיריון איתי ועלתה לאנייה. 
הם שטו באנייה. הורידו אותה ברומא. היא אמרה: זה רומא שתמיד הסבא סיפר עליה (שהיה סוחר בתמרים, ועוד)? הם שכרו דירה ברומא, שם נולדתי.

אמא של דורית

אמא של דורית
השם שלי: דורית זה בכלל לא היה שמי, שנתנו לי ההורים. סבתא שלי ביקשה לקרוא לי על שם הדודה שלי, שנרצחה  בשואה, מסעודה. אמא שלי לא אהבה את השם הזה, והיא פחדה, שכאילו יקרה לי משהו רע, אז היא קראה לי דודי. מאז קראו לי ככה. הם עברו לברנדיזי ושם נולדה אחותי , וקראו  לה על שם הסבתא שלי, שהיתה בחיים, וואסי.
 
היגענו לארץ ישראל בתקופת האביב ב-1951 ואמא שלי רצתה לגור בבת –ים ליד ההורים שלה שעלו לפניה והם הספיקו לקנות דירה ברחוב ויצמן, על הכביש, כי היה להם כסף . ההורים שלי קיבלו אוהל במעברת בת-ים ובמקביל הם התחייבו לדירה של עמידר ברחוב נגבה. בתקופה שההורים שלי היו באוהל נולדה אחותי הקטנה שקראו לה על שם סבתא מצד האמא, אינס, ולימים קראו לה איריס. כשהבית היה מוכן, נכנסנו לגור בו ואחרי כמה חודשים נולד אחי ישראל; יפה תואר, צדיק ,לבן עם עיניים כחולות. הוא נולד ביום שבת קודש. כל המשפחה של אבא שלי קיבלו אוהלים במושב זרנוגה והם היו צריכים לבוא לברית. אז כולם באו מיום שישי, ועשו אצלנו שישי-שבת. הסבתות שלי בישלו ואפו לכבוד ברית המילה. הייתה שבת כזאת נפלאה, שעד היום לא שכחתי אותה. היינו משפחה מרובת ילדים וקיבלנו 'מנות' מהמדינה: סבונים ומרגרינות ועוד כמה מצרכים. אימא שלי, מה שלא השתמשנו מכרה לאנשים שהיו צריכים וקיבלה כסף. בכסף הזה היא שילמה את תשלומי הדירה. אבא שלי עבד בשק"ם שכיר וכשהמשפחה גדלה, הוא הרגיש שזה לא מספיק לפרנס את המשפחה והוא החליט לעשות צעד גדול לקנות קו לחלוקת חלב לבתים – להיות עצמאי כדי לפרנס את המשפחה בכבוד בשפע וברווח.
 
דורית - תלמידה חרוצה
דורית – תלמידה חרוצה
 
 הורים נתנו לנו ללמוד גם תיכון וגם באוניברסיטה (זה עלה הרבה כסף) וגם רישיון נהיגה. כשהגעתי לגיל 19 וחצי התחתנתי ועברתי לגור ברחוב דנין 6. מאז ועד היום אני גרה שם.
 
 

דורית ביום כלולותיה

דורית ביום כלולותיה
 שם גדלו הילדים שלי ולמדו בגנים אצל בתיה צדוק ואח"כ למדו בבית ספר ציפורי. הבנים המשיכו לישיבת אדרת והבנות למדו באולפנת צביה.
 
איך התחלתי לעבוד? בעלי נפטר בכ"ט בטבת תשנ"ד והייתה לי שכנה שעבדה בעירייה 28 שנים. היא הכריחה אותי לצאת לעבוד. מצאה לי עבודה כסייעת לתלמידה בבית הספר. התחלתי לעבוד בבית ספר אורות התורה בבת ים כסייעת לילדה נכה, עד שגמרה ללמוד כאן. אחר כך עברתי אתה ל"נתיבות רבקה". היום היא התחתנה ויש לה בית משלה. נכנסתי לבית הספר בזכות המורים והמנהל. בזכות זה הצלחתי לתפקד בחיים. הצלחתי לחיות. המשכתי לעבוד כסייעת. אחר כך עבדתי כמזכירת בית ספר בבית ספר אחר. לא רציתי להמשיך שם. עבדתי בעיריית בת-ים במחלקת מיסים ועכשיו, אני עובדת בליווי של ילדים חריגים בהסעות לגנים ואני מתנדבת ב"אורות התורה" פעם בשבוע ובעוד מקומות. באורות התורה, אני מסייעת למורות בכיתות א. בשבילי, אורות התורה זה לא בית ספר, אלא בית חם. אני באה לפה, אני מרגישה טוב ומקבלת כוח להמשיך לחיות.
  

 
דורית וחברות מהצוות
דורית וחברות מהצוות
 
 
מגיל קטן, תמיד לימדו אותנו לעזור לאחרים. אבא שלי גדל כיתום מגיל 10 והנתינה שלו הייתה עם כוח פיזי וכספי. הוא גידל את אחיו ואת כל המשפחה שלנו. 
 
 אני לומדת מחשבים כבר שנה שנייה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר אורות התורה, שבו אני מתנדבת.

 
 
 

מילון

זרנוגה
מעברות זרנוקה א' וזרנוקה ב' - הוקמו על שטח הכפר הערבי הנטוש זרנוגה וצורפו לרחובות בשנת 1957

ציטוטים

”כשאני מתנדבת, אני מרגישה טוב ומקבלת כוח להמשיך לחיות. “