מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

דבורה טוראל – סיפור משפחתי

מירה ויותם
הוריה של מירה
ממצריים וסוריה לארץ ישראל

ההורים של סבא משה:

סבתא לאה – נולדה בסוריה ועלתה לארץ כשהייתה בת 7. ליהודים לא היה אישור לעלות לארץ, לכן הם נאלצו לברוח. אחרי שעברו את הגבול לישראל, הם הגיעו ברכבת לחיפה, ומשם, לתל אביב.

סבא שמואל- נולד במצריים, וכשבגר גייסו אותו למלחמה- מלחמת העולם השנייה. הוא שירת בצרפת ועלה לארץ עם דרכון צרפתי בתקופת המנדט הבריטי. הוא התחפש לתייר, הוא עלה במעבר הגבול דרך מצרים, הגיע ללוד, ומשם לתל אביב.

אבי יחיאל מסעוד ז"ל

לאבי ז"ל קראו יחיאל בסעוד.

הוא עלה לארץ בשנת 1943. בדרך מצנעא לעדן היו התנכלויות ושודדים תקפו את היהודים שהיו איתו היו גם הרוגים.

כאשר הגיעו לעדן, טסו לארץ "במרבד הקסמים".

אבי היה חבר ב"הגנה" ונלחם בערבים לפני קום המדינה.

הוא היה חבר מועצת המושבה רעננה (לפני שהייתה לעיר), היה חבר במועצה הדתית ברעננה, והועד של שכונת פרץ.

הוא קיבל אות יקיר רעננה ויקיר ההסתדרות.

בתחילת חייו ברעננה הוא היה חקלאי, ואחרי שנים הוא פתח חנות לקליית קפה ופיצוחים.

אימי נעמי

אמי הגיעה לארץ באותו הזמן ובאותה הדרך. היא הייתה בעתלית ועזרה שם בקבלת המעפילים.

הורי הכירו והתחתנו. בשנים הראשונות הם גרו באוהל ברמת השרון. לאחר מכן עברו לרעננה לבית קטן שהיה שייך לערבים.

זיכרונות מבית אבא ואימא

הוריי היו דתיים, שומרי מסורת.

בכל יום שישי בערב, אבא היה חוזר מבית הכנסת, ואחרי הארוחה, כל המשפחה הייתה יושבת סביב השולחן ולומדת את פרשת השבוע.

אחר כך, כל הילדים של השכונה היו יוצאים לרחוב.

זה היה מפגש קבוע של יום שישי בערב.

מנהג יפה שאני זוכרת. זה שבכל שבת בצהריים אימא הייתה מכינה מגש עם כיבוד ושתייה קלה וחריפה, עוטפת אותו במפה,והיינו הולכים לשכנים לעונג שבת. הגברים היו מספרים סיפורים ושרים שירי שבת ושירים של שלום שבזי מהדיוואן. הגברים ישבו בחדר אחד, הנשים היו יושבות בחדר אחר וכל הילדים היו משתוללים בחוץ.

כל שבת היו מתאספים ככה בבית אחר. זו חוויה שאני מאד מתגעגעת אליה.

הודות לבית אבא עד היום יש לנו קשר חזק עם חברי הילדות מהשכונה.

כל השכונה הייתה של תימנים שיצאו מצנעא כך שגם ההורים שלי גדלו יחד בתימן והתיישבו בשכונת פרץ ברעננה.

זיכרון מאירוע משמעותי שהתרחש במדינת ישראל

במלחמת ששת הימים הייתי תלמידת תיכון ובמסגרת בית הספר התנדבנו לעזור לפצועים בבית חולים לוינשטיין. דאגנו לטפל בהם, לבדר אותם, ולהוציא אותם לטייל בחוץ. זו הייתה משימה רצינית ועשינו אותה באהבה גדולה.

עד היום יש לי קשר עם פצוע אחד מאותה תקופה. הייתי מביאה אותו בכיסא גלגלים אלינו הביתה ואחר כך היינו מבלים עם כל החברים בשכונה.

במלחמת יום כיפור היינו אצל חמותי בתל אביב.

בעלי היה בבית הכנסת ופתאום שמענו אזעקה שהחרידה אותנו. לא הבנו מה קרה, ויצאנו החוצה לרחוב לבדוק עם השכנים אם הם יודעים מה קרה.

ההפתעה הייתה גדולה, ופחדנו מאוד.

הדלקנו רדיו ושמענו שהתחילה מלחמה. כל הגברים התגייסו לצבא. אני הייתי בתחילת הריון עם הבת הגדולה שלי.נבהלתי נורא ולא ידעתי מה לעשות: אם ללכת לבית שלי או להישאר אצל חמותי. הסתובבנו ברחובות מבולבלים.

אחרי שבוע הזעיקו את בעלי משה משדה הקרב לבוא חזרה לעבודה שהייתה בבסיס טנקים בתל השומר וכך לא נשארתי לבד בבית.

הטבעתי חותם במדינת ישראל

בשנת 1973 התחתנתי, עם משה טוריאל, נולדו לי ארבע בנות, ויש לי נכד בן 11.

עבדתי בהוראה בבית ספר בתל אביב.

כשיצאתי לפנסיה למדתי 4 שנים גרפולוגיה ועברתי בחינות ארציות.

כיום אני מתנדבת בשני בתי ספר: ברעננה, ובהרצליה. אני עוזרת לתלמידים בעברית ובלשון.

דבורה טוראל – סרטון

 

 

מילון

דיוואן
קובץ שירים

ציטוטים

”היינו הולכים לשכנים לעונג שבת.“